שאלה: איך אני יכול להסתדר עם ילד בן שנה וחצי שיש לו סוכרת נעורים?
ד"ר משה זילבר משיב: ראשית, אתה אמור לבקש ולקבל ייעוץ וסיוע מצוות המרפאת לסוכרת בה מטופל הילד (הרופאים, האחיות, הדיאטניות, העובדת הסוציאלית).
שנית, תוכל להירשם לאגודה לסוכרת נעורים http://www.jdrf.org.il/ .הם יוזמים פעולות שונות לטובת הילדים הסוכרתיים, מעדכנים בחידושים ומגישים סיוע.
שלישית, והכי חשוב: נסה ליצור קשר עם משפחות אשר להן ילד סוכרתי. תוכל למצוא אותם דרך אתר זה, דרך האתר http://www.metukim.co.il/, וגם דרך האגודה לסוכרת נעורים (שהוזכרה קודם לכן).
איריס פלג מוסיפה: ראשית קבל הרבה חיבוקים, נשיקות ועידוד.
אני בטוחה שאומרים לך הרבה מילים שמנסות לנחם ולכן לא אוסיף עוד כאלה. אנסה רק לעודד מניסיוני האישי מגיל 14 ומניסיונם של הורים שעבדתי איתם.
אין ספק ששנה וחצי הוא גיל צעיר בהרבה יחסית לממוצע. לכל גיל יש את הקשיים המיוחדים שלו אך גם את ה"יתרונות". לא, אני לא מתכוונת שטוב לקבל סוכרת נעורים אני רק טוענת שמבחינות מסויימות עדיף גיל שנה וחצי על גיל 14 שנה.
לדוגמה: הילד גדל לתוך זה והוא עדין בגיל שעושים מה שאבא ואמא עושים. בגיל בוגר יותר כבר מתרגלים להרבה דברים וקשה לוותר עליהם (כגון עצמאות).
בכל מקרה הרבה יותר נוח וטוב היום ממה שהיה לפני 36 שנה:
1. אינסולין הרבה יותר טוב
2. משאבות אינסולין חכמות וסנסורים שיכולים לעבוד ביחד בזמן נפילת סוכר
3. ידע גדול בהרבה על סוגי פחמימות, אינדקס גליקמי ועוד
4. סביבות תומכות כגון האגודה לסוכרת נעורים, מרפאות סוכרת ועוד
אני יודעת שהקושי גדול מאד. אין ברירה אלא לנשום עמוק ולא להעביר את הפחד והחרדה לילד. זה הקו שצריך להנחות אותכם: להעביר לילד אהבה, חום וסובלנות ללא גבולות.
לא להתרגש ולהבהל מתוצאות גבוהות או נמוכות. להראות לילד (קטן ככל שהוא) שהחיים ממשיכים ומסתדרים עם הכל.
לא לצפות למושלמות כי אין כזאת בכל תחום של החיים. לא לשדר לילד שהוא חולה. הוא ילד ככל הילדים שחי באורח חיים מיוחד. יש כאלו שיש להם משקפיים, אסטמה, צליאק ולו יש סוכרת. לא חולה סוכרת.
מתכונים לסוכרתיים וטיפים לחיים עם סוכרת ניתן למצוא באתר שלי כמו גם הרבה מאמרים הכתובים בצורה פשוטה וברורה (לא מדעית מידי).
מיקי מוסיף: אענה כאבא לילד סכרתי שהסכרת התגלתה בגיל 10 וטיפה.
ראשית, אתה יכול להסתדר. לא קל, אבל הכל עניין של הרגל. לעולם לא אשכח את היום בו גיליתי שבני חולה בסכרת נעורים. היום הזה נחרט בזכרוני לעד. מאז ועד היום עברה כשנה ושליש . לומר לך שזה קל ? ממש לא ! אבל לומדים לחיות עם זה כמו עם כל דבר. בני מטופל במרפאה בבי"ח שניידר, ואנו מקבלם מהם כלים מעשיים טובים ביותר כמו גם צוות רפואי ושאינו רפואי אנושי קשוב, ובקיצור מלאכים בלבן.
קודם כל, אני מציע לך לקרוא על הסכרת, ככל שתדע יותר תתמודד טוב יותר . ההתקדמות בתחום זה לעומת עשור או שניים לאחור מהותית.
קודם כל, אל לך לייסר את עצמך על כך שהילד חולה. ייסורים לא יעזרו, הלקאה עצמית אינה עוזרת (ואני אומר כמי שחווה זאת באופן מטלטל ביותר). קבל את זה שהוא ילד מתוק עם מגבלות , מגבלות על מה שיאכל, מגבלות שאתה תצטרך לפקח עליו כי הוא קטנטן ואינו מבין את מהות המגבלות שלו. הבהר לגן הילדים שהוא סכרתי ,ושאסור לו כריך עם שוקולד או חטיפים בצורה שאינה מבוקרת.
מעבר למגבלות הקולינריות, נדמה לי שהוא ילד רגיל לכל דבר ועניין. אל תגדלאותו בצמר גפן, אל תיטע בו תחושב בידול. הוא אינו שונה משום ילד אחר. הוא ילד רגיל שצריך : 1. להקפיד על תשזונה (פחמימות וכו' ) 2. להתרגל למשטר הזרקות. מעבר לכך הילד אינו שונה מאף אחד מהילדים שישחקו איתו בפארק.
קח הרבה אוויר, רגע הגילוי קשה, אבל אט אט תתרגל לרעיון, תתעודד בכך שהמחקרים מתקדמים מיום ליום. אם אתה צריך עזרה או תמיכה יש כאן המון אנשים נהדרים שיוכלו לעזור .