הליכה היא פעילות גופנית פופולארית מתונה וקלה לביצוע, אשר מומלצת ביותר לשמירה על הבריאות לכל אדם, וכך גם עבור אנשים עם סוכרת. בימינו, כשאורח החיים היושבני שמאפיין בעשורים האחרונים את מדינות המערב מוביל לסיבוכים רפואיים רבים, ובראשם עלייה בהיקף ההשמנה, אשר קשורה גם לגידול בממדי הסוכרת, הקפדה על הליכות סדירות מיטיבה עם הבריאות, ולמי שכבר אובחנו עם סוכרת – היא טומנת בחובה יתרונות בריאותיים רבים, ובהם שיפור רמות הסוכר בדם, עלייה ברגישות לאינסולין, חיזוק תפקוד הלב ומניעת סיבוכי סוכרת. הליכה סדירה גם תורמת לשיפור במצב הנפשי.

גם סוכרתיים מבוגרים שמוגבלים בכושרם הפיזי וסוכרתיים שפיתחו סיבוכים יכולים להקפיד על הליכות קבועות ולשפר את מצב בריאותם, ללא צורך בציוד מיוחד. לדברי פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל יחידת סוכרת ויחידת המחקר בסוכרת במרכז הרפואי וולפסון ולשעבר נשיא האגודה הישראלית לסוכרת, "בשביל לעסוק בהליכה סדירה לא צריך מנוי לקאנטרי או לחדר כושר, לא צריך לשלם לבריכה, וזו פעילות זמינה שכל אדם יכול לבצע הן מבחינה כלכלית והן מבחינה גופנית, בתנאי שמקפידים על כללי זהירות".

אנשים עם סוכרת מגיבים להליכות באופן שמשתנה ממטופל למטופל, וחשוב שסוכרתיים יבצעו בדיקות לרמות הסוכר בדם כדי להכיר כיצד מגיב גופם להליכה, בעיקר כשהם נדרשים להתאים מינונים של תרופות ואינסולין.

ההמלצות להליכה לסוכרתיים

הליכה היא פעילות גופנית שניתן בימינו לשלב בקלות באורח החיים יומיומי. עבור מטופלים רבים עם סוכרת – הליכה יכולה להיות הצעד הראשון אל עבר שינוי בהרגלים ואימוץ הרגלי אורח חיים בריא.

המלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO) לפעילות גופנית קבועה לכלל האוכלוסייה הבוגרת, לרבות חולים כרוניים, מורות על פעילות אירובית בעצימות מתונה-בינונית למשך כחצי שעה ביום, ולפחות 150 עד 300 דקות בשבוע, הפזורות ברוב עד כל ימי השבוע, לצד פעילות אנאירובית ומתיחות.

לדברי פרופ' ויינשטיין, "חשוב לדעת שהליכה איטית ושוטטות ברחוב בקצב של הסתכלות על חלונות ראווה איננה נחשבת לפעילות גופנית. כדי שהליכה תהיה מועילה לשיפור הבריאות חשוב להקפיד על הליכה קבועה בקצב מהיר, אשר מובילה אצל המטופל למאמץ גופני במידה מסוימת".

למטופלים יותר צעירים וכשירים יותר גופנית ניתן לשקול הליכה מאומצת באינטרוולים – בהתבסס על 'אימוני הפוגות'. אימונים מסוג זה כוללים הליכות מהירות ביותר במאמץ בעצימות גבוהה לפרקי זמן קצרים של כ-30 שניות עד דקה, ובניהם מנוחה למספר שניות. סקירת מחקרים שפורסמה בקיץ 2014 בכתב העת Diabetologia מצאה כי אימוני הליכה באינטרוולים - בהם הולכים לסירוגין בקצב מהיר מאוד - עשויים להיות טובים יותר לשליטה על רמות הסוכר בדם באנשים עם סוכרת סוג 2, בהשוואה לאימונים של הליכה בקצב קבוע. עם זאת, חשוב לציין כי אינטרוולים אינם מתאימים לחולים עם כושר גופני ירוד.

חשוב להדגיש כי לצד הליכה ופעילות אירובית בכללותה, לסוכרתיים מומלץ להקפיד על פעילות אנאירובית קבועה ומתיחות לשמירה על הבריאות. מחקרים מזהים כי אימונים אנאירוביים – למשל באמצעות הרמת משקולות – מועילים אף הם להורדה של רמות הסוכר בדם ומניעת סיבוכי סוכרת.

בשנים האחרונות יותר ויותר רופאים מציידים את מטופליהם החולים הכרוניים, ובהם הסוכרתיים – בהנחיות לאורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית סדירה, כמעין "מרשם לפעילות גופנית".

בהסתמך על מחקרים בתחום, חוקרים האיטלקיים שבחנו את השפעות ההליכה על סוכרתיים ופרסמו ממצאיהם באוקטובר 2020, ממליצים על "מרשם רפואי להליכה בריאה":

חימום: לפני תחילת ההליכה חשוב לבצע תרגילי מתיחות הן של הידיים והן של הרגליים כדי לשפר את טווח התנועה של מפרקי הגוף.

ביגוד: חשוב לבחור בנעליים ובגדים מתאימים להליכה שהינם נוחים ובטוחים ומותאמים לעונה ומונעים סיבוכים.

התייחסות לתנאים: יש להישמע לאזהרות ליציאה החוצה בתנאי לחות גבוהה ושרב. בהליכה בדרגת עצימות מסוימת, טמפרטורות גבוהות או נמוכות מדי עשויות להוביל לעלייה בפעילות המטבולית, ולכן בתנאי חום או קור קיצוניים או בהליכה על משטחים מיוחדים – כמו הליכה בחול או בשלג – מומלץ להפחית את משך וקצב ההליכה. תנאי חום ולחות גבוהים מסוכנים לאנשים עם סוכרת, ועל רקע סיכון לסיבוכים בפעילות בלוטות ההזעה – עלולים לפתח מכת חום. תנאי קור קיצוניים עלולים להוביל לכשלים בפעילות משאבות אינסולין לחולים עם סוכרת תלוית אינסולין. ככלל, חום קיצוני מגדיל את הסיכון להיפוגליקמיה, ואילו קור קיצוני מעלה את הסיכון להיפרגליקמיה.

הדרכה: בהליכה מקצועית – הליכה על מכשיר הליכון או באמצעות מוטות הליכה ("הליכה נורדית"), נדרשת הדרכה מקדימה מתאימה במשך 4-2 שבועות, כדי להביא לתוצאות הטובות ביותר ולהימנע מפגיעות. המלצה זו חשובה בעיקר למטופלים שלא היו פעילים גופנית לתקופה ממושכת וסובלים מחולשת שרירים, מבוגרים ואנשים עם השמנה חולנית.

למרות חשיבות ההמלצות, מחקרים מצביעים על תמונת מצב עגומה, ולפיה סוכרתיים רבים אינם שועים להמלצות לביצוע פעילות גופנית סדירה באופן קבוע – ולו באופן מתון. כך, לדוגמה, במחקר אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד שפורסם באוגוסט 2014 בכתב העת Diabetes Care נמצא כי רק 41.1% מהסוכרתיים הקפידו על ההמלצות לפעילות גופנית אירובית סדירה, בהשוואה ל-51.5% באוכלוסייה הכללית. הנתונים היו נמוכים יותר ביחס להמלצות לפעילות אנאירובית, עליהן הקפידו רק 12.4% מהסוכרתיים בהשוואה ל-21% באוכלוסייה הכללית.

יתרונות ההליכה לסוכרתיים

מחקרים מזהים מעלות רבות בהליכה סדירה הן במניעת סוכרת והן עבור סוכרתיים.

מניעת סוכרת

מחקרים רבים זיהו כי הקפדה על הליכות קבועות עשויה למנוע התפתחות של סוכרת, גם בקרב מי שכבר פיתחו מצב של טרום סוכרת. במחקר אמריקאי שפורסם ביולי 2012 נמצא כי באוכלוסייה עם שיעורים גבוהים של השמנה, הקפדה על הליכות מרובות ברבעון העליון של המקפידים על הליכה – בהשוואה לרבעון התחתון – הובילה לירידה של 29% בסיכון לפתח סוכרת.

חוקרים מבריטניה דיווחו בדצמבר 2015 בכתב העת Diabetes Care כי מצאו שבקרב נשים עם משקל עודף בעבודה משרדית, שנוהגות לשבת שעות ברציפות, הפוגות תכופות של חמש דקות בלבד שבהן מבוצעת הליכה או אפילו רק עמידה, מובילות לירידה של 34% ברמות הסוכר בדם ולעלייה של 20% ברמות הורמון האינסולין בגוף, ובכך מפחיתות את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

חוקרים אמריקאים דיווחו באוקטובר 2022 בכתב העת Nature Medicine כי על בסיס חישובים שבוצעו על נתונים שנאספו במחקר מעקב, הליכה של 10,000 צעדים ביום מובילה כעבור שישה חודשים לירידה ממוצעת של 31% בסיכון לסוכרת המלווה בתסמינים נוירולוגיים.

יתרונותיה של פעילות גופנית במניעת סוכרת גדולים כל כך, עד שביכולתה של פעילות סדירה אף לנטרל את השפעותיהם של גנים שעשויים להעלות את הסיכון להתפתחות סוכרת. במחקר מאוסטרליה שפורסם ביוני 2023, נמצא כי אצל אנשים עם סיכון גנטי לסוכרת סוג 2, שמשמעותו נשאות של מוטציות גנטיות שנקשרו למחלה – פעילות גופנית סדירה הצליחה לנטרל סיכון זה.

איזון רמות הסוכר בדם

הליכה הוכחה ביכולתה לקדם איזון ברמות הסוכר בדם אצל סוכרתיים. ככלל, הליכה מובילה לעלייה ברגישות הגוף לאינסולין ולירידה ברמות הסוכר בדם. הסיבה הביולוגית לכך, היא שהליכה מובילה להאצת קצב הלב ולעלייה בפעילות שרירי הגוף – ואלו מובילים לדרישה גבוהה יותר לגלוקוז (סוכר) בתאים ולירידה ברמות הסוכר בזרם הדם.

מספר מחקרים מתייחסים לעיתוי ההליכה במשך היום בהשפעותיה על רמות הסוכר. עבודות בנושא מזהות יתרונות בקיטוע רצף של ישיבה ממושכת על ידי הליכות לשיפור רמות הסוכר בדם – בעיקר כשההליכות מבוצעות לאחר ארוחות.

מחקר אמריקאי מהמרכז הרפואי מאיו קליניק, שפורסם בחורף 2012, מצא כי אצל אנשים ללא סוכרת – מי שלא היו פעילים גופנית לאחר ארוחות נמדדו כעבור 4.5 שעות מהארוחה עם רמות סוכר בדם הגבוהות ב-113%, ואצל אנשים עם סוכרת סוג 1 – העדר פעילות גופנית אחרי ארוחות הובילה לרמות סוכר בדם שהיו גבוהות ב-145%.

במחקר מניו זילנד שפורסם בחורף 2016 נמצא כי הליכות קצרות לאחר ארוחות מובילות לרמות נמוכות ב-12% של הסוכר בדם, ואף לרמות נמוכות ב-22% בקרב מי שהקפידו באופן ספציפי על הליכות קצרות אחרי ארוחת ערב.

עם זאת, הממצאים ביחס להליכות קצרות במשך היום אינם חד משמעיים. במחקר מהולנד, שפורסם בנובמבר 2013 בכתב העת Diabetes Care, נמצא כי אצל בוגרים עם סוכרת סוג 2 שאורח חייהם כולל ישיבה ממושכת למשך היום – ביצוע הפסקות של 45 דקות לצורך פעילות גופנית מתונה כגון הליכה הובילה לשיפור באיזון רמות הסוכר בדם, אולם ביצוע שלוש הפסקות קצרות יותר באורך של 15 דקות במשך היום לצורך הליכה לסירוגין – לא הניבו שיפור באיזון הסוכר בדם. לדברי פרופ' ויינשטיין, "ככלל מומלץ להקפיד על הליכה סדירה לפרקי זמן משמעותיים, ולא רק לסירוגין".

השיפור ברמות הסוכר בדם שמושג הודות להליכה סדירה – מיתרגם אצל סוכרתיים גם לשיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1C, שמשקפת את הרמה הממוצעת של הסוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים. במטה האנליזה מאיטליה שבחנה את השפעות ההליכה וממצאיה פורסמו בשנת 2020, נקבע כי הליכה מובילה עם הזמן לירידה ממוצעת של 50% בערכי ההמוגלובין המסוכרר של אנשים עם סוכרת.

מחקר ישראלי מאוניברסיטת אריאל והמרכז הרפואי שיבא, שפורסם בדצמבר 2018 בכתב העת International Journal of Endocrinology, מצא כי אצל מבוגרים מעל גיל 60 עם סוכרת סוג 2 – שיפור ביכולת ההליכה (כפי שנבדקה במבדקי הליכה) הניב ירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר ששיקפה איזון טוב יותר של רמות הסוכר בדם.

שיפור בפרופיל השומנים בדם

ככלל, מחקרים מצביעים על השפעות מיטיבות של פעילות גופנית אירובית על שיפור פרופיל השומנים. פעילות אירובית גורמת להוצאת אנרגיה ומובילה לשיפור במטבוליזם השומנים בגוף, ובעיקר מתואר במחקרים שיפור ברמות הכולסטרול הטוב HDL.

כך, חוקרים מגרמניה ואוסטריה דיווחו במארס 2017 בכתב העת Journal of Sports & Science in Medicine כי בבדיקה שבוצעה לגברים עם טרום סוכרת שהותאמה להם תוכנית שכללה פעילות גופנית סדירה באמצעות הליכה לשלושה שבועות – חל שיפור ברמות השומנים בדם, שהתבטא בירידה ברמות הטריגליצרידים ועלייה ברמות הכולסטרול הטוב. לפי מחקר מהולנד שפורסם במאי 2012 בכתב העת BMJ Open, ככל שההליכה מהירה יותר – כך חלה עלייה גבוהה יותר ברמות הכולסטרול הטוב.

הפחתת משקל עודף

ההשפעות של הליכה על ירידה במשקל מודגמות במחקרים רבים. גם השפעה זו היא תולדה של שריפת שומנים כתוצאה מעלייה בהוצאה האנרגטית בעקבות פעילות גופנית מאומצת.

מחקרים מצביעים על כך שהליכה מהירה באופן סדיר מהווה פעילות גופנית מועילה להורדת המשקל העודף אצל אנשים שמתמודדים עם שילוב של סוכרת והשמנה. במחקר מיפן, שפורסם עוד ביוני 1995 בכתב העת Diabetes Care, נמצא כי הליכה מדי יום בשילוב תזונה בריאה תורמת להורדת משקל לאנשים עם סוכרת סוג 2, לצד עלייה ברגישות לאינסולין. בקבוצת נבדקים שנתבקשו ללכת לפחות 10,000 צעדים ביום, בהשוואה לאלו שנתבקשו לשמר אורח חיים רגיל שהתבטא בהליכה כ-4,500 צעדים ליום, כעבור שלושה חודשים הירידה במשקל הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי: 7.8 לעומת 4.2 ק"ג. במטה אנליזה מאיטליה שפורסמה בשנת 2020 נמצא כי הליכה סדירה מובילה לאורך זמן לירידה ממוצעת של 0.91 יחידות במדד ההשמנה BMI.

ירידה בלחץ הדם

ככלל, מחקרים קושרים בין הליכה לירידה בלחץ הדם ומניעת יתר לחץ דם. הסיבה לכך היא שהליכה, ולמעשה כל פעילות גופנית, משמרת ומשפרת את גמישות כלי הדם, וכך מסייעת לשיפור בזרימת הדם בגוף. השפעות אלו נצפות בעיקר במהלך פעילות גופנית ומיד אחריה.

אחד המחקרים הראשונים בנושא מיפן, שפורסם ביולי 1999 בכתב העת Annals of Internal Medicine, מצא כי בהשוואה לגברים שהולכים למקום עבודתם פחות מעשר דקות, הליכה לעבודה במשך 20-11 דקות ליום מורידה ב-12% את הסיכון ליתר לחץ דם, והליכה במשך 21 דקות או יותר למקום העבודה מורידה ב-29% את הסיכון ליתר לחץ דם. במטה אנליזה מאיטליה שפורסמה בשנת 2020 נמצא כי הליכה סדירה הובילה עם הזמן לשיפור ממוצע בלחץ הדם הדיאסטולי שהתבטא בירידה של 1.97 מ"מ כספית. 

הפחתת כאבים

מספר מחקרים מדגימים כי הליכה עשויה להיות פעילות גופנית מוצלחת להפחתת כאבים שעשויים להתפתח אצל אנשים עם סוכרת. הסיבה לכך היא בשיפור בזרימת הדם בגוף ובהגעת חמצן לאיברי הגוף, מה שמקל על פעילותם של איברים ומפחית בתחושות כאב. הליכה סדירה גם מחזקת את מפרקי הגוף, ובעיקר מפרקי הירכיים, הברכיים וכפות הרגליים, והופכת אותם לפחות חשופים לכאבים.

במחקר אמריקאי, שפורסם באוגוסט 2019, הודגם אצל נשים כי הקפדה על הליכה קבועה מובילה לירידה בתחושות כאבים, וככל שההליכה יותר מאומצת – כך תחושות הכאב פוחתות.

במחקר אמריקאי שפורסם ביוני 2022 בכתב העת Arthritis & Rheumatology נמצא כי לאורך ארבע שנים, הליכה מובילה אצל אנשים עם מחלת מפרקים ניוונית לירידה של 40% בתחושות הכאבים בברכיים.

סקירה של חוקרים אמריקאים, שפורסמה במארס 2021 בכתב העת Sports Medicine – Open, מצביעה על כך שהליכה מאפשרת גם להקל בתחושות של כאב נוירופטי ממקור עצבי, שמאפיין אנשים עם סוכרת.

שיפור מצב הרוח

הליכה היא דוגמה לפעילות גופנית סדירה שביכולתה גם לשפר את מצב הרוח – מה שעשוי להיות משמעותי ביותר עבור סוכרתיים שנמצאים בסיכון לירידה במצב הרוח ודיכאון. לפי מטה אנליזה בנושא, שפורסמה בשנת 2012, הליכה סדירה מובילה לירידה של 14% בתסמיני דיכאון. מחקרים רבים מצביעים על יתרונותיה של הליכה בטבע על ירידה בסיכון לדיכאון.

מחקרים מצאו כי פעילות גופנית מוטורית תורמת להאצה של קצב הפרשת מוליכים עצביים במוח שתורמים לשיפור מצב הרוח, כמו סרוטונין – בפעילות הדומה לחלק מהתרופות נוגדות הדיכאון.

מספר מחקרים כיום מספקים עדות ברורה להשפעות מיטיבות של הליכה על מצב הרוח של סוכרתיים. כך, לדוגמה, מחקר מדרום אפריקה שפורסם ביוני 2023 בכתב העת Health Care for Women International שמצא כי הליכה קבועה על הליכון מפחיתה תחושות דיכאון וחרדה עבור אנשים עם סוכרת, ובכך תורמת לשיפור ההיענות לתרופות לסוכרת ולשיפור כולל במצב הבריאות ובאיכות החיים.

מניעת סיבוכי סוכרת

הליכה מתועדת במחקרים כמועילה גם למניעה של מחלות כרוניות נוספות שעשויות להתפתח כסיבוכים של סוכרת. בעיקר מודגשת יתרונותיה של הליכה למניעת מחלות לב וכלי דם, שמהווים סיבוך שכיח של סוכרת. בשנת 2013 דיווחו חוקרים בריטיים בכתב העת Lancet כי מצאו שאצל אנשים עם סיכון לתחלואה לבבית, ובכללם גם סוכרתיים – כל תוספת של 2,000 צעדים ביום - שהם שווי ערך להליכה של 20 דקות בקצב רגוע – מובילה לירידה של 8% נוספים בסיכון למחלות לב וכלי דם.

בחישוב שבוצע במסגרת מחקר אמריקאי שפורסם באוקטובר 2022, נמצא כי לצורך מניעת סוכרת ויתר לחץ דם – יתרונות ההליכה מגיעים למיצוי כעבור 8,000 עד 9,000 צעדים ביום ובהמשך דועכים, אולם ביחס למצבי תחלואה אחרים כמו מחלות לב – אין גבול עליון להשפעה המיטיבה של הליכה, וככל שצועדים יותר – הסיכון לתחלואה לבבית יורד.

מספר עבודות רומזות להשפעות מיטיבות של הליכה על מניעת נזק כלייתי שעלול להתפתח אצל אנשים עם סוכרת כסיבוך מסוג 'נפרופתיה סוכרתית'. מטה אנליזה מסין, שפורסמה בינואר 2021 בכתב העת Bioscience Reports, מצאה כי פעילות גופנית ובכללה הליכה מפחיתה את הסיכון לנפרופתיה סוכרתית אצל אנשים עם סוכרת ומאטה את ההידרדרות הכלייתית. פעילות גופנית סדירה הובילה לירידה של 29% בסיכון לאי ספיקת כליות. חוקרים מבריטניה ויוון דיווחו בפברואר 2017 בכתב העת Journal of Diabetes and Its Complications כי פעילות גופנית גם מסייעת למתן את הפגיעה ברשתית העין אצל סוכרתיים שמתבטאת בסיבוך מסוג 'רטינופתיה סוכרתית'.

סיכונים בהליכה והמלצות לסוכרתיים להליכה בטוחה

לסוכרתיים שמבקשים להקפיד על הליכה כמומלץ, חשוב להיות מודעים להשפעות הגופניות של הליכה ולפעולות שנדרשות לצורך הפחתת הסיכון לסיבוכים.

היפוגליקמיה

פעילות גופנית באופן כללי, ובין השאר גם הליכה, מובילים לירידה ברמות הסוכר בדם, ולדברי פרופ' ויינשטיין, "למעשה שקולים לפעילות של מתן אינסולין". ככל שהפעילות הגופנית אינטנסיבית יותר וממושכת יותר, רמת הסוכר בדם יורדת יותר, עד כדי מצב שעלול להוביל להיפוגליקמיה – רמות נמוכות מדי של סוכר בדם. סקירה שפורסמה במאי 2021 בכתב העת World Journal of Diabetes מספקת עדויות כי החשש מהיפוגליקמיה מהווה חסם מפני ביצוע פעילות גופנית עבור סוכרתיים רבים, בהם גם צעירים עם סוכרת סוג 1.

מצב זה עלול להתבטא בשינויים הורמונאליים ועצביים ותסמינים של חולשה עד כדי עילפון, מצב הקרוי ברפואה Exercise Induced Hypoglycemia ובקיצור EIH. אירועי היפוגליקמיה כתוצאה מפעילות גופנית מאומצת עשויים להתרחש במהלך הפעילות עצמה, ולרוב כעבור 6 עד 15 שעות מהפעילות, אם כי עשויים להתרחש גם כעבור יום או יומיים, ומסוכנים במיוחד אירועים שכאלה המתרחשים בשעות הלילה.

מצב זה מסוכן בעיקר עבור סוכרתיים שמטופלים באינסולין וכן בתרופות לסוכרת שמשפיעות באופן ישיר על הפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב, בהן תרופות מקבוצת המגליטינידים ותרופות מקבוצת סולפונילאוראה.

למטופלים באינסולין, לדברי פרופ' ויינשטיין, "מאחר והליכה משפיעה בדומה לאינסולין, אם מתכננים הליכה לאחר ארוחה, מומלץ שלא להזריק לפני הארוחה אינסולין. פעילות גופנית עשויה להיות תחליף להזרקת אינסולין".  

למטופלים בתרופה 'רפאגליניד' שהיא התרופה היחידה בישראל שמאושרת מקבוצת המגליטינידים, חשוב לדעת כי תרופה זו שנלקחת עם האוכל מובילה להפרשה כמעט מיידית של אינסולין למשך כ-4-3 שעות, ולכן ניתן לוותר עליה במידה ומתכננים הליכה או פעילות גופנית אחרת לאחר הארוחה.

תרופות מקבוצת סולפונילאוראה משפיעות אף הן על הפרשה מוגברת של אינסולין מהלבלב, אולם פועלות לאורך זמן ואינן משפיעות באופן מידי כמו 'רפאגליניד', ולכן דורשות פחות התאמות בעת ביצוע פעילות גופנית, אם כי למטופלים בהן מומלץ להיוועץ בנושא עם הרופא המטפל.

אמצעים טכנולוגיים חדשניים שמאפשרים לסוכרתיים ניטור קבוע של רמות הסוכר בדם מסייעים לעקוב אחר שינויים בזמן אמת ולהימנע מירידה תלולה מדי ברמות הסוכר בדם כתוצאה מהליכה.

סיכון לבבי

פעילות גופנית מאומצת כרוכה בסיכונים גם לסיבוכים לבביים, בעיקר אצל אנשים עם נטייה גנטית לכך, ולכן לאנשים עם סוכרת שמאובחנים במקביל עם סיבוכים בלב ובכלי הדם בגוף, לרבות מחלות לב וכלי דם וסיבוכים בכלי דם היקפיים – מומלץ להיוועץ ברופא לפני תחילת עיסוק בפעילות גופנית ולבצע בדיקות להערכת תפקוד הלב וליכולתו לעמוד במאמצים.

לדברי פרופ' ויינשטיין, "פעילות גופנית מלווה במאמץ לפעילות הלב ובדרישה גוברת לדם וחמצן, ואם יש טרשת עורקים לא מורגשת שפוגעת באספקת הדם הסדירה לשריר הלב, או נטייה גנטית לכך, עלולה להיווצר איסכמיה לבבית והתקפי לב".

ההמלצה הכללית המקובלת לסוכרתיים שמבקשים לעסוק בפעילות גופנית סדירה היא לבצע בדיקת מאמץ (ארגומטריה) מקדימה, שביכולתה לזהות הפרעות באספקת הדם הסדירה ללב ולחזור עליה באופן תקופתי. "ההמלצה משמעותית ביותר, מאחר וסוכרתיים נוטים לסבול מהפרעות במערכת העצבים – נוירופתיה, ולכן בהבדל מאדם רגיל שיבצע פעילות מאומצת ויסבול מלחצים בחזה שיסמנו לו שעליו להפחית מהמאמץ, לסוכרתי לא יהיה סימן אזהרה דומה, והוא עלול להמשיך בפעילות ולהגיע לאירוע לבבי", מתריע פרופ' ויינשטיין. "מוטב לבצע בדיקת מאמץ חוזרת כל מספר שנים, בתדירות שמותאמת לחומרת הסוכרת, הסיפור המשפחתי וגורמי סיכון נוספים כמו עישון, לחץ דם ושומנים בדם, בעיקר אצל סוכרתיים מבוגרים".

לפי מחקרים, כיום סוכרת היא המחלה הנלווית השכיחה ביותר אצל אנשים שעוברים התקפי לב ונדרשים לצנתורים או ניתוחי מעקפים.

חשוב לציין כי לצד הסיכון הקיים לאירועים לבביים, מחקרים מדגישים כי פעילות גופנית סדירה עבור סוכרתיים מובילה לירידה בסיכון לתחלואה לבבית כרונית, למשל לאי ספיקת לב. במחקר אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד, שפורסם באפריל 2003 בכתב העת Circulation, נמצא כי אצל גברים עם סוכרת סוג 2, הליכה מובילה לירידה של עד 43% בסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם. חשוב רק לנקוט באמצעי הזהירות. 

כיבים ברגליים

יש שחוששים כי הליכה עשויה להעלות את הסיכון של סוכרתיים להתפתחות פצעים קשיי ריפוי וכיבים מסוכנים בכפות הרגליים, וזאת על רקע הסיכון הכללי של סוכרתיים לאובדן תחושה עקב פגיעות עצביות שמתבטאות בנוירופתיה סוכרתית. אולם מחקרים מוכיחים אחרת. בנייר העמדה של איגוד הסוכרת האמריקאי משנת 2016 נקבע במפורש כי בעוד שמוטב להימנע מפעילות גופנית שקשורה בהעמסת משקלים כגון ריצה במקרה של כיבים בכף הרגל שטרם נרפאו, הליכה מתונה אינה צפויה להעלות את הסיכון להתפתחות כיבים או להופעת כיבים חוזרים על רקע נוירופתיה פריפרית.

עם זאת, במצב שאובחנה נוירופתיה פריפרית – חשוב לדאוג לטיפול נכון לכף הרגל, תוך בדיקה יומיומית של כפות הרגליים, כדי להימנע מהתפתחות פצעים קשיי ריפוי וכיבים.

למניעת כיבים, חשוב גם ללכת עם נעליים מתאימות שאינן מייצרות שפשופים. לדברי פרופ' ויינשטיין, "לאנשים עם סוכרת שקונים נעליים חדשות מומלץ ללכת בהן בהדרגה, ביום הראשון כשעה עד שעה וחצי, ביום השני קצת יותר, וכן הלאה, כדי לשפר את ההסתגלות של הנעל לרגל, ולא להשתמש בנעליים מיד לביצוע הליכות ארוכות. כך ניתן להפחית את הסיכון לפצעים מסוכנים".

במצבים בהם התפתחו שינויים בכף הרגל – חשוב להקפיד על פעילות גופנית סדירה שאינה מערבת הפעלת עומס גבוה מדי על כפות הרגליים, ולהעדיף שחייה על פני הליכה.

נפילות

הליכה עשויה להגביר את הסיכון לנפילות, ולמטופלים עם סוכרת שנמצאים בסיכון לנפילות חשובה זהירות יתר בעת הליכה. לדברי פרופ' ויינשטיין, "חשוב ללכת עם נעליים מתאימות במידה".  

מחקרים מצאו כי באופן כללי, אנשים עם סוכרת נמצאים בסיכון גבוה יותר לנפילות. במחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2014 בכתב העת PLoS ONE נמצא כי בקרב מבוגרים מעל גיל 70 – אבחון בסוכרת מעלה פי 4.3 את הסיכון לנפילות. מחקר ישראלי שבוצע על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, וממצאיו דווחו באפריל 2021 בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research, העלה כי בקרב מבוגרים מגיל 65 ומעלה המתגוררים בקהילה, סוכרת מהווה גורם שמעלה ב-35% את הסיכון לנפילות.

פרופ' חוליו ויינשטיין הוא מנהל יחידת סוכרת ויחידת המחקר בסוכרת במרכז הרפואי וולפסון ולשעבר נשיא האגודה הישראלית לסוכרת

עדכון אחרון: יוני 2023