חוקרים שניתחו מידע ממחקרים קודמים, מצאו כי אנשים שהתעמלו חוו הפחתה מתונה בתסמיני דיכאון. עם זאת, הם קוראים לביצוע מחקרים נוספים כדי להגיע לתשובה חד משמעית בנושא.

ב-2009 פורסמה סקירת Cochrane (גוף שעורך מחקרי ענק בתחום הבריאות באמצעות סקירת מחקרים רבים) שהגיעה לתוצאות דומות, אך מאז פורסמו מחקרים נוספים על הקשר שבין דיכאון לפעילות גופנית.

החוקרים מאוניברסיטת Edinburgh ביקשו לבצע סקירה עדכנית. הם כללו בסקירה את כל המחקרים שבוצעו עד שנת 2013, שהשוו התעמלות לטיפולים אחרים, לנטילת פלצבו או ללא טיפול בכלל, בקרב אנשים הסובלים מדיכאון.

סך הכל מדובר במידע מ-37 מחקרים שכללו יותר מ-1,300 אנשים עם דיכאון שהופנו לתוכניות התעמלות, לטיפולי דמה, לטיפולים אחרים - כמו טיפולים פסיכולוגיים, טיפולים תרופתיים וטכניקות הרפיה - או שלא קיבלו טיפול בכלל.

לדוגמא, במחקר אחד חוקרים מצאו כי 45% מהאנשים שהשתתפו בתוכנית פעילות גופנית לא עמדו בקריטריונים של דיכאון לאחר 4 חודשים, בהשוואה ל-31% שנטלו גלולות פלצבו.

ניתוח של שבעת המחקרים שהשוו פעילות גופנית עם טיפול פסיכולוגי, לא מצא הבדל משמעותי בין ההשפעה של ההתעמלות להשפעה של הטיפול הפסיכולוגי על תסמיני הדיכאון. ניתוח של ארבעת המחקרים שהשוו פעילות גופנית לטיפולים תרופתיים לא מצא הבדל משמעותי בין ההשפעה של התרופות להשפעה של ההתעמלות על תסמיני הדיכאון.

מכיוון שהמחקרים השתמשו במדדים שונים כדי להעריך דיכאון, החוקרים המירו את התוצאות למדד אחד, כך שניתן היה לכלול את כולם יחד בניתוח הנתונים. כשהניתוח כלל את כל המחקרים, החוקרים מצאו הבדל של 0.62 בסולם המדד בתסמיני הדיכאון בקרב אנשים שביצעו פעילות גופנית. החוקרים מתרגמים נתון זה כהשפעה מתונה של הפעילות הגופנית על תסמיני הדיכאון.

עם זאת, החוקרים מציינים כי נדרשים מחקרים נוספים כדי להעריך את ההשפעה שיש לפעילות הגופנית על דיכאון. לדבריהם, מחקרים רבים לא נעשו בצורה מספיק טובה, וכאשר הם בחנו רק את ששת המחקרים הטובים ביותר, הם מצאו כי פעילות גופנית לא שיפרה תסמיני דיכאון באופן משמעותי.

אבל לא כדאי לחכות עד שיבוצעו מחקרים נוספים. אם אתם סובלים מדיכאון בצעו פעילות גופנית. סביר להניח שזה יעזור, לפחות במידה מסוימת. זה בטח לא יזיק. 

The Cochrane Library, online September 11, 2013