מפרקים (ראומטולוגיה)
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
גמילה מעישון תפחית את הסיכון לדלקת מפרקים שגרונתית
עד כמה גמילה מעישון מגנה מפני מחלות שהסיכון להתפתחותן עולה כשמעשנים? מחקר אמריקאי חדש מצא כי גמילה מהסיגריות מורידה את הסיכון לדלקת מפרקים שגרונתית. הסיכון פוחת ככל שעבר יותר זמן מאז הסיגריה האחרונה
עישון סיגריות מהווה את אחד מגורמי הסיכון הסביבתיים המובהקים לדלקות מפרקים אוטואימוניות, ומחקרים רבים מצאו כי בקרב מעשנים קיים סיכון גבוה ב-50% עד פי שניים להתפתחות דלקת מפרקים שגרונתית עם נוכחות סמנים מסוימים בבדיקות דם (seropositive RA), כשהסיכון גבוה במיוחד אצל מעשנים כבדים. עתה מדווחים חוקרים אמריקאים על ממצאים חדשים ממחקר מקיף ממנו עולה כי אצל נגמלות מעישון, ככל שחולפות השנים – הסיכון העודף לדלקת מפרקים שגרונתית יורד בהדרגה.
החוקרים מבית החולים בריגהם אנד וימנס שבבוסטון, אוניברסיטת הרווארד ובית החולים לניתוחים מיוחדים בניו יורק בחנו את הקשר בין עישון לדלקת מפרקים שגרונתית בהתבסס על מאגרי המידע של מחקר מעקב אמריקאי נרחב – "מחקר האחיות" (מחקר NHS, קיצור של Nurses' Health Study) שהחל בשנת 1976 ו"מחקר האחיות השני" (מחקר NHSII) שהחל בשנת 1989.
במאגר הסופי שכלל 230,732 נשים זוהו 1,528 שפיתחו ברבות השנים דלקת מפרקים שגרונתית, מרביתן (63.4%) עם נוכחות סמנים בדם (seropositive RA). חישוב סטטיסטי העלה כי בהשוואה ללא מעשנות, אלו שמעשנות סיגריות בהווה נמצאות בסיכון גבוה ב-47% לפתח דלקת מפרקים שגרונתית מכל סוג, ובסיכון גבוה ב-67% לפתח דלקת מפרקים שגרונתית עם סמנים בדם. הסיכון לפתח דלקת מפרקים ללא סמנים בדם היה גבוה ב-20% ולא היה מובהק סטטיסטית. נמצא כי ככל שהמעשנות היו "כבדות" יותר ומספר הסיגריות שעישנו ליום היה גבוה יותר – כך הסיכון לדלקת מפרקים שגרונתית גדל.
לאורך תקופת המעקב זוהו במאגר ממחקר האחיות הראשון 18.8% מעשנות בהווה ו-35.8% מעשנות שנגמלו מהסיגריות, ואילו במאגר מחקר האחיות השני תועדו 13.4% מעשנות בהווה ו-21.3% מעשנות בעבר. מהמחקר עולה כי ככל שהגמילה מעישון החזיקה מעמד לתקופה ארוכה יותר – כך ירד בהדרגה הסיכון העודף הן לדלקת מפרקים שגרונתית בכללותה והן לדלקת מפרקים שגרונתית עם סמנים בדם.
בהשוואה לנשים שנגמלו מעישון בחמש השנים האחרונות, אלו שהתמידו ללא סיגריות 30 שנים ומעלה היו בסיכון נמוך יותר ב-37% לדלקת מפרקים שגרונתית עם סמנים בדם. החוקרים מציינים כי ייתכן וניתן להסביר חלק מהממצא גם בעובדה שאלו שנגמלו לאחרונה מעישון עשו זאת לאחר שכבר התפתחו אצלם תסמינים ראשונים לדלקת מפרקים.
יחד עם זאת, הסיכון העודף לדלקת המפרקים לא התבטל לחלוטין: גם לאחר 30 שנים ללא סיגריות, מעשנות בעבר היו עדיין בסיכון גבוה ב-25% לפתח דלקת מפרקים שגרונתית ובסיכון גבוה ב-30% לפתח דלקת עם סמנים בדם בהשוואה ללא-מעשנות.
החוקרים מסכמים כי הממצאים מאשרים שעישון הוא גורם סיכון משמעותי לדלקת מפרקים שגרונתית, ומדגימים כי שינוי התנהגותי שמתבטא בהימנעות מעישון יכול לעכב ואף למנוע מחלה זו. המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), וממצאיו פורסמו בגיליון פברואר 2019 של כתב העת Arthritis Care & Research.
פגיעה בתאי מערכת החיסון
"תוצאות המחקר מספקות עדות לאלו שנמצאים בסיכון גבוה לפתח דלקת מפרקים שגרונתית להפסיק לעשן, מאחר והם עשויים לעכב ואף למנוע את התפרצות המחלה", אמר החוקר הבכיר בעבודה, פרופ' ג'פרי ספארקס מאוניברסיטת הרווארד ובית החולים בריגהם אנד וימנס בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס. בהמשך הוסיף ואמר כי בעוד שגמילה מעישון היא הדרך הטובה ביותר להוריד את הסיכון לדלקת מפרקים שגרונתית, הממצאים מורים כי גם הפחתה במספר הסיגריות ליום "אמורה לעזור להפחית את הסיכון".
החוקרים מציינים כי למחקר מספר מגבלות. בין היתר הוא כלל בעיקר נשים לבנות ומשכילות, וסטטוס העישון נבדק במסגרת המעקב רק אחת לשנתיים, ויתכן כי פוספסו שינויים התנהגותיים שקשורים לעישון בקרב הנשים במדגם בין שאלוני המעקב.
דלקת מפרקים שגרונתית היא מחלה כרונית אוטואימונית, שמתבטאת בדלקתיות במפרקים על רקע פעילות משובשת של תאים במערכת החיסון, ומתאפיינת בכאב, רגישות, נוקשות, נפיחות ומגבלות תנועה ותפקוד של מפרקים בגוף. הגורמים הישירים להתפתחות המחלה אינם ידועים לאשורם, אך מחקרים זיהו גורמי סיכון לדלקת מפרקים שגרונתית, גנטיים וסביבתיים, כשעישון זוהה כגורם הסביבתי המובהק ביותר למחלה, ולצדו גם השמנה, צריכה מופרזת של אלכוהול ורמות נמוכות של הורמון הטסטוסטרון.
המנגנון שקושר את ההשפעה המזיקה של העישון לדלקת מפרקים שגרונתית פוענח לפחות חלקית במהלך השנים האחרונות. מחקרים אפידמיולוגיים וגנטיים הדגימו יחסי גומלין הדוקים בין עישון לבין ביטוי של מטען גנטי בעל פוטנציאל דלקתי. כך בקרב אנשים עם נטייה גנטית לפתח דלקת מפרקים שגרונתית עם שינויים בגן HLA-DRB1, עישון סיגריות "מוציא לאור" את הנטייה הסמויה, ומעלה סיכון לביטוי השלילי של השינוי הגנטי. כלומר, הסיכון של אדם עם נטייה גנטית לדלקת מפרקים עולה משמעותית במידה והוא נחשף לעשן סיגריות.
בנוסף, עישון מוכר גם כגורם סיכון מרכזי למחלות לב וכלי דם, הנמצאות בשכיחות גבוהה יותר בקרב חולים עם דלקות מפרקים אוטואימוניות, מה שמעצים את חשיבות הגמילה מעישון בקרב חולים בדלקות מפרקים, כאחד הצעדים להקטנת הסיכון לאירועי לב. במקרים אלה גמילה מעישון ואימוץ אורח חיים בריא המבוסס על תזונה בריאה הכרחי במיוחד על רקע הקושי של חלק מהחולים להתמיד בעקבות הדלקתיות במפרקים בפעילות גופנית סדירה, כאמצעי נוסף שעשוי היה להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם.
עורכי המחקר הנוכחי מוסיפים כי גם רכיבים שונים בסיגריה – ניקוטין, פחמימנים ופחמן חד חמצני נקשרו בעבודות לפגיעה בתפקוד המערכת החיסונית, ונמצא כי עישון מוביל לפגיעה בתפקוד תאי T של מערכת החיסון ולפגיעה ב"חסינות הומוראלית" – החסינות שמקנה הגנה מפני מיקרואורגניזמים פולשים שמתרבים בנוזלי הגוף, מחוץ לתאים.