טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
נשים עם טרשת נפוצה אינן מדברות עם הרופא על קשיים במיניות
83% מהנשים עם טרשת נפוצה מדווחות על יותר קשיים בתחום המיני, 98% אינן מדברות עם הרופא
פעילות מינית היא חלק חשוב מן החיים עבור אנשים רבים. פעילות מינית קשורה לאיכות חיים, איכות היחסים הזוגיים, דימוי עצמי ודימוי גוף. מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Sexuality and Disability בחן עד כמה שכיחות פגיעות שונות במיניותן של נשים עם טרשת נפוצה.
במסגרת המחקר 137 נשים, מעל גיל 18 ענו על שאלון החוקר את מיניותן ובנוסף, נבדקו ע"י נוירולוג, הוערכה היסטורית המחלה, מצב הרוח ואיכות המערכת הזוגית בה הן נמצאות.
בשאלון המיניות עליו ענו, נבחנו 7 מדדים: רמת התשוקה, גירוי תחושתי, עד כמה הגירוי מוביל לסיכוך, גירוי קוגניטיבי (מחשבתי), אורגזמה, כאב והנאה.
הממצאים הראו כי 83% מהנשים במחקר נפגעו בתחום מיני אחד לפחות. התחום העיקרי שנפגע הוא התשוקה, עליו דיווחו 58% מהנשים, אחריו ירידה בגירוי התחושתי (48%), ירידה בסיכוך (47%), ירידה בגירוי הסובייקטיבי – "הרגשה שאני מגורה מינית" (45%) וקושי להגיע לאורגזמה (40%). כאב בזמן קיום יחסי מין דווח רק ע"י 6% מהנשים.
קשיים בתחומים המיניים דווחו פחות ע"י נשים שציינו כי הן נמצאות במערכת יחסים חיובית, אך היו שכיחים יותר בקרב נשים מבוגרות ונשים עם היסטוריה של דיכאון.
אמנם שכיחות הנשים המדווחות על קשיים או פגיעה בתחומים מיניים גבוהה במחקר זה (83%), אך יש לזכור כי בקרב האוכלוסייה הכללית כמעט מחצית (43%) מהנשים מדווחות על קשיים או פגיעה בתחומי המיניות. חשוב לציין כי למרות שאחוז גבוה מן הנשים עם טרשת נפוצה חוות קשיים בתחום המיני, 98% מהן מעולם לא שוחחו על כך עם הרופא או הנוירולוג שלהן.
כותבי המחקר סיכמו והמליצו כי על הרופאים והנוירולוגים לשאול נשים עם טרשת נפוצה על שינויים בתחום המיניות בכדי שיוכלו להציע עזרה או תמיכה במקרים המתאימים.
ערן ברקוביץ
שמח מאוד על תגובתך, כי זה אכן נושא שדורש הבהרה. בתגובתי התמקדתי בנושא התשוקה אשר מעורבת מנושאים פיסיים ופסיכולוגים/רגשיים. אינני יודע ולא מנסה לנחש איזה חלק יותר דומיננטי ובו צריך לטפל (כל מקרה לגופו). אני כן יודע, שאדם עם הבנה עמוקה של המצב הרפואי (לא לשכוח שפסיכאטר הוא רופא) וגם הבנה של השפעות רגשיות ואחרות, יכול לעשות את הסינון ולדעת האם הטיפול בתחום התמחותו או שכדאי להפנות לאיש מקצוע אחר. במילים אחרות, אני לא אומר שהטיפול הנכון ביותר הוא של הפסיכאטר, אלא שלפסיכיאטר יש את הכלים לאתר את מקור הבעיה ולהפנות לאדם המתאים. גם מניסוני בטיפול (בעיקר בנשים) אני זוכר מקרים רבים בהם הפנייה לפסיכאטר עזרה לאתר בעיה הורמונאלית שנפתרה באמצעות הפנייה לרופא הנשים (לדוגמה). אני מכיר גם כמה דוגמאות בהם אנשים טרום האבחנה של טרשת נפוצה הגיעו לפסיכאטר והוא זה שידע להפנות לבדיקה הנוירולוגית. לצערי ישנה דעה קדומה לגבי פסיכיאטרים שהייתי רוצה לשנותה כי מניסיוני היא מונעת מאנשים התייעצות עם איש מקצוע שיכול מאוד לעזור להם. גם בנושא הכאבים הפיזיים, הייתי ממליץ להתייעץ עם פסיכאטר מכיוון שקיים קשר ישיר ומובהק בין מצב הרוח לרמת הכאב. את צודקת שאין הפסיכאטר יכול להעלים כאב ממקור שאינו נפשי, אך טיפול בתרופות לשיפור מצב הרוח, יכולות להקל על הכאב ולכן לא הייתי רוצה שאנשים ישללו זאת.
אבחנה שגוייה
ערן, ברור לי שהכוונה שלך טובה ואתה רק רוצה לעזור.
בכל זאת, לעניות דעתי אין דבר יותר מעליב וחסר תועלת מלהפנות אדם לפסיכיאטר כאשר הוא סובל מכאבים פיזיים.
הטיפול הוא לא ב"תתגבר על זה ותחשוב מחשבות חיוביות"... כשיש כאב פיזי, צריך לברר ממה ההוא נובע,
ולא לתייג את החולה כסובל מבעיות נפשיות. זה אמור להיות הקו האחרון, לא הראשון ובטח לא הבלעדי.
ערן ברקוביץ
הקשיים סביב נושא המיניות שכיחים, אך לצערי לא מדוברים דיים. במידה ואת או אתה חשים ירידה בתשוקה, יש לאתר את הגורמים המשפיעים עליכם כדי שתופנו ותטופלו ע"י אנשי המקצוע המתאימים. לאנשים עם טרשת נפוצה העדיפות הראשונה היא פנייה לנוירולוג בכדי שיוכל לברר איזה טיפול או גורם מקצועי יכול לעזור לכם.
ישנה כאן מורכבות הדורשת הערכה והיכרות עם המצב הרפואי שלכם. הנה כמה דוגמאות כדי להסביר את מורכבות התשוקה:
* התשוקה יכולה לרדת בגלל שאתם סובלים מכאבים ואז הנוירולוג יטפל בנושא זה.
* התשוקה יכולה לרדת כתוצאה מבעיות בשלפוחית השתן ואז הנוירו-אורולוג יטפל בזה.
* תשוקה יכולה לרדת בעקבות דיכאון או פגיעה בדימוי העצמי והגוף ואז כדאי לפנות לפסיכאטר ופסיכולוג.
* ייתכנו שינויים הורמונאליים ואז הפנייה היא לרופא הנשים או רופא המשפחה.
* תשוקה מושפעת ממצב הזוגיות ואז כדאי לפנות לטיפול זוגי או ייעוץ סקסולוגי
.
חשוב לי לציין שאלו רק דוגמאות וקשה לעשות בירור עם עצמך ולהגיע לאדם הנכון. לכן המלצתי היא לפתוח נושא זה מול הנוירולוג. במידה ואינכם חשים בנוח עימו (מכל סיבה שהיא) פנו לפסיכאטר/ית כי גם להם הראייה המורחבת בין השפעות נוירולוגיות, הורמונאליות ורגשיות. כיום גם אחיות רבות עוברות הכשרה בתחום הטיפול המיני וכדאי מאוד להתייעץ איתן.
אני מקווה שתגובה זו תעודד מי שחש קושי לפנות לטיפול שיעזור לו.