פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית, שמאופיינת בנגעים אדומים אופייניים שמגרדים ומכוסים לרוב בקשקשת, בעיקר בברכיים, המפרקים, הגו והקרקפת ולעתים באזורי גוף נוספים. המחלה מאופיינת במחזורים משתנים של התלקחויות והפוגות, כאשר ההתלקחויות אורכות לרוב בין שבועות בודדים לחודשים ספורים. המחלה מתפתחת לרוב בגילי 30-20 ו-60-50, אולם עשויה להתפתח גם בגילי הילדות. 

פסוריאזיס כמחלה שמאופיינת בפעילות דלקתית מוגברת, היא מחלה סיסטמית (מערכתית) שמלווה בסיכון לסיבוכים רפואיים הקשורים ברובם לדלקתיות פעילה, לרבות דלקת מפרקים פסוריאטית, דלקות עיניים, השמנה, סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, וכן נקשרה למחלות אוטואימוניות שונות ולגידולים סרטניים – ובעיקר סרטן העור בעקבות חשיפה לקרינת UV בטיפולי פוטותרפיה ואף מצוקה נפשית.

בשנים האחרונות הולך ומתבהר קשר בין פסוריאזיס להתפתחות סיבוכים בתפקוד הכליות – אשר אף קיבלו בקהילה הרפואית את השם הכולל 'נפרופתיה פסוריאטית' (Psoriatic Nephropathy), על משקל 'נפרופתיה סוכרתית' שמתבטאת בהפרעות בתפקוד הכליות בקרב מאובחנים עם סוכרת. עתה מאירים חוקרים ישראלים על היקף התופעה ומאפייניה.

דלקות בכליה ותסמונת נפרופטית

החוקרים מיחידת העור במרכז שניידר לרפואת ילדים ושירותי בריאות כללית ומהפקולטות לרפואה באוניברסיטאות תל אביב, בר אילן ובן גוריון בנגב, לצד חוקרים מאוניברסיטת לובק שבגרמניה, ביקשו לבחון את ההשפעות של פסוריאזיס על תפקוד הכליות, והשתמשו לשם כך במאגר נתונים מקיף של 68,836 מבוטחים בקופת חולים כללית, הגדולה במדינה, אשר אובחנו עם פסוריאזיס בין השנים 2011 ל-2017, לצד מספר זהה של נבדקי ביקורת. בין הנבדקים היו 9,127 ילדים ומתבגרים עם פסוריאזיס, לצד 9,478 ילדים ומתבגרים בקבוצת הביקורת. המחקר בחן קשרים אפשריים בין פסוריאיזיס למחלות כליה שונות, עד כדי כשל כלייתי כרוני, אי ספיקת כליות, דיאליזה והשתלת כליה.

ככלל, הסיכון להתפתחות כשל כלייתי כרוני בקרב המטופלים עם פסוריאזיס היה דומה לזה של נבדקי קבוצת הביקורת, וגבוה ב-4% בלבד (3.59% בהשוואה ל-3.46% מהנבדקים בקבוצת הביקורת).

לצד קשר זה, הסיכון להפרעות הכלייתיות החמורות במיוחד שמאפיינות אי ספיקת כליות בדרגה קשה דווקא היה גבוה יותר בקרב אלו שאינם מאובחנים עם פסוריאזיס. לפי הנתונים, פסוריאזיס נקשר לירידה של 70% בסיכון להזדקק לטיפולי דיאליזה ולירידה של 41% בסיכון להידרש להשתלת כליה.

בניתוח משני, התברר כי הקשר בין מחלות כליה לפסוריאזיס מופיע בקרב מבוגרים בלבד, ואילו אצל ילדים עם פסוריאזיס לא נמצא קשר מובהק להפרעות כלייתיות כלשהן, גם לאחר שקלול הממצאים עם משתנים מתערבים שונים. החוקרים מסכמים כי "בהבדל ממבוגרים, ילדים עם פסוריאזיס אינם מצויים בסיכון גבוה יותר למחלות כליה".

עוד במחקר, בהשוואה לנבדקי הביקורת, בקרב המטופלים עם פסוריאזיס תועדו כצפוי שעורים גבוהים יותר של השמנה (25.4% לעומת 21.3% בקבוצת הביקורת) וכן היקפים גבוהים יותר של עישון סיגריות (37.4% לעומת 34.3%), כאשר השמנה מוכרת בעבודות רבות כגורם סיכון לפסוריאזיס.

במחקר השתתפו ד"ר רבקה פרידלנד, ד"ר חלף כרידין, פרופ' ארנון דב כהן, פרופ' דניאל לנדאו ופרופ' דני בן אמיתי, וממצאיו מדווחים בגיליון אביב 2022 של כתב העת Dermatology.

"הצעדה הפסוריאטית"

המחקר הנוכחי מחזק ממצאים מעבודות נוספות שקושרות בין פסוריאזיס להפרעות בתפקודי כליות – תופעה המכונה כאמור ברפואה 'נפרופתיה פסוריאטית'. מטה אנליזה מתאילנד שפורסמה ביולי 2018 בכתב העת International Urology ad Nephrology מצאה על סמך מחקרים בהשתתפות כ-200 אלף איש, כי פסוריאזיס מעלה ב-34% את הסיכון למחלת כליות כרונית וב-29% את הסיכון אי ספיקת כליות סופנית – למרות שכאמור במחקר הנוכחי לא נמצא קשר לסיבוכים אלה.

המחקרים בנושא מצביעים על קשר דו כיווני: מחד פסוריאזיס מעלה את הסיכון לסיבוכים כלייתיים עד כדי אי ספיקת כליות; ומנגד – אנשים עם אי ספיקת כליות ומטופלי דיאליזה נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות פסוריאזיס. מספר מחקרים מצביעים על הפרשה של חלבון בשתן (פרוטאינוריה) והתפתחות סיבוכים כלייתיים משניים בקרב מאובחנים עם פסוריאזיס, ויש אף מחקרים שקושרים בין תפקוד כלייתי ירוד להחמרה בפסוריאזיס, כאשר ככל שהנגעים העוריים קשים יותר – כך הסיכון לפגיעה כלייתית עולה. לפי חלק מהמחקרים שבוחנים את הנושא, הסיכון להפרעות בתפקוד הכליות מתועד בעיקר בקרב אנשים עם פסוריאזיס שמאובחנים במקביל גם עם דלקות מפרקים, ובעיקר עם דלקת מפרקים פסוריאטית.

החוקרים מספקים מספר הסברים ביולוגיים לקשר שבין פסוריאזיס לפגיעה בתפקודי כליות: ראשית, רוב הסיבוכים שמאפיינים פסוריאזיס קשורים בפעילות דלקתית מוגברת, וכפי שהדלקתיות העורית עשויה להתבטא בפסוריאזיס, דלקתיות עשויה להופיע גם באברי גוף אחרים – לרבות הכליות. בנוסף, דלקתיות כרונית בפסוריאזיס עשויה להשפיע גם על דלקתיות בכלי הדם ומעלה את הסיכון לטרשת עורקים ומחלות לב וכלי דם אף זוכה לכינוי הרפואי 'הצעדה הפסוריאטית' (Psoriatic March), ויתכן כי הפרעה בתפקוד הכליות מבטאת שלב בסיבוך זה. כחיזוק לכך, יש עבודות שזיהו כי גם דלקתיות בכלי הדם מאפיינת בעיקר חולי פסוריאזיס מבוגרים ולא ילדים, בדומה לממצא בעבודה הנוכחית ביחס לסיבוכים בכליות. כסיבה לכך שהפגיעה הכלייתית תועדה במחקר בקרב מבוגרים בלבד – מציינים החוקרים השפעה אפשרית של מחלת העור הדלקתית על דלקתיות בעיקר בכלי דם קטנים, אשר מלווה בנזקים שמתפתחים בהדרגה עם הזמן, אשר עלולים להשפיע בגילי הבגרות גם על הכליות.  

מעבר לכך, יש מחקרים שמצביעים על פעילות פתולוגית של מערכת החיסון שמאפיינת פסוריאזיס אשר ביכולתה להשפיע על פגיעה בתפקוד הכליות, למשל שיבושים (דיסרגולציה) בפעילות תאי T של המערכת החיסונית. מספר מחקרים חדשים גם קושרים בין פסוריאזיס לפגיעה בכליות בנוכחות של רמות גבוהות של חלבון-ציטוקין מסוג 'אינטרלוקין 17', אשר כיום יש תרופה ביולוגית שמאושרת בן השאר לפסוריאזיס – אשר חוסמת את פעילותו. בנוסף, יש ראיות כי חלק מהתרופות הסיסטמיות לפסוריאזיס כשהן ניתנות לתקופות ממושכות – מלוות בסיכון לסיבוכים כלייתיים. עם זאת, במחקר הנוכחי נמצא כי טיפולים סיסטמיים לפסוריאזיס מפחיתים מהסיכון העודף לפגיעה כלייתית.

לצד זאת, החוקרים מציינים כי הקשר ההפוך שנמצא בעבודה בין פסוריאזיס לירידה בסיכון להזדקק לדיאליזה ולהשתלת כליה אינו ברור מתוך הממצאים, ויתכן כי הוא מבטא הטיה כלשהי. בעבודות אחרות שמתייחסות לנזקים כלייתיים אצל מאובחנים בפסוריאזיס דווקא מתועד כאמור סיכון גבוה לאי ספיקת כליות מתקדמת. כך, לדוגמה, במחקר מקוריאה שפורסם בנובמבר 2019 בכתב העת Scientific Reports, נמצא כי לאחר נטרול משתנים מתערבים, פסוריאזיס מעלה ב-58% את הסיכון לאי ספיקת כליות סופנית, ודלקת מפרקים פסוריאטית אף מעלה פי 7.6 את הסיכון לאי ספיקת כליות.

Dermatology, doi: 10.1159/000522228