לחולי קרוהן, ניתוחים מהווים טיפול שכיח, ובהבדל מחולי קוליטיס כיבית אשר רק כ-15% מתוכם מופנים לניתוחים, מעל ל-50% מהמאובחנים עם קרוהן יידרשו לניתוח כלשהו במערכת העיכול בשלב מסוים בחייהם.

מאחר וקרוהן היא מחלה דלקתית כרונית שמתפתחת באיטיות, ניתוח עשוי לבלום את התקדמותה ולאפשר הפוגה ממושכת לאורך זמן, לעתים ללא צורך בטיפול תרופתי וללא כאבים בעת אכילה ושתייה, ולעתים עם פחות הגבלות תזונתיות. מחקר ישראלי שנערך באוכלוסייה הערבית ופורסם ביוני 2013 בכתב העת Journal of Crohn's and Colitis מחדד את יעילותם של ניתוחים לקרוהן: נמצא בו כי 75% מהנבדקים חולי קרוהן שנותחו חוו הפוגה כלשהי במחלה הודות לניתוח.

עם זאת, ניתוח אינו מרפא קרוהן, וגם תסמינים שנעלמו צפויים לחזור בשלב כלשהו לאחר הניתוח. כמחצית מחולי קרוהן שמופנים לניתוחים – יזדקקו לניתוח חוזר בהמשך.

ככלל, לניתוח מופנים חולי קרוהן בשלבים מתקדמים יותר של המחלה או כשדרגת חומרתה גבוהה יחסית מבחינת התסמינים. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על ירידה קלה בכמות הניתוחים של חולי קרוהן הודות לטיפולים התרופתיים הביולוגיים החדשים לקרוהן שמצליחים לשמר מחלה בדרגה נמוכה של חומרה ופעילות לאורך זמן, אולם מגמה זו עדיין אינה משמעותית. "הציפייה כי אכן הטיפולים התרופתיים החדשים יובילו לירידה בניתוחים, אם כי ייתכן שהשפעה זו תבוא לידי ביטוי משמעותי רק בעתיד", מסביר פרופ' ערן גולדין, מנהל המערך הגסטרו-כירורגי במרכז הרפואי שערי צדק.

מתי נזקקים חולי קרוהן לניתוח?

רוב חולי הקרוהן, מעל למחציתם, נזקקים כיום לניתוח אחד לפחות במערכת העיכול בשלב כלשהו בחייהם. בפועל, מרבית הרופאים כיום מפנים חולי קרוהן לניתוחים רק לאחר שהופיע סיבוך כלשהו כתוצאה מהמחלה, למשל אבצס – כלומר מורסה, אזור מוגלתי; או חסימות במעי (obstructions) או פיסטולה בדרכי השתן או ניקוב של המעי, כפי שיפורט בהמשך.

עם זאת, גישה חלופית שצוברת תאוצה בקהילה הרפואית גורסת כי יש צורך לנתח חולי קרוהן כבר בשלב מוקדם של המחלה, לפני שסיבוכי המחלה מחמירים, כדי להימנע מסיבוכי הניתוח. אחד המחקרים מצא כי הסיכון לסיבוכים בניתוחי קרוהן גדל משמעותית – עד פי 4 – כשהמטופל סובל ממחלת קרוהן מתקדמת.

לדברי פרופ' גולדין, "כיום הרבה יותר מקובל להפנות חולים לניתוח בשלבים מוקדמים. בעבר ניתוח נתפס כמפלט אחרון, כי הגישה הייתה שאחריו יש צורך בניתוחים נוספים, והמחלה מסתבכת, אולם היום ברור כי במחלה קצרה לא מבזבזים זמן עם טיפולים ביולוגיים, ופונים מיד לניתוח לכריתת האזור הנגוע לפני שהוא מתפשט לאורך המעי לשטח גדול מדי שמקשה על הוצאתו המלאה, ולאחר הניתוח ניתן להתאים טיפול תרופתי ביולוגי כדי לשנות את מהלך המחלה". בעתיד השאיפה כי הטיפולים הביולוגיים לקרוהן, כשהם ניתנים לאחר ניתוח (כפי שיוסבר בהמשך), עשויים יהיו להביא להפוגה ממושכת במחלת הקרוהן עד כדי ריפוי.

יש לזכור כי מחלת קרוהן שונה מאוד באופייה מאדם לאדם, והדלקת מתפתחת בכל אדם באופן ייחודי, ולכן היסטוריה רפואית של מטופל אחד בכל הנוגע לניתוחים או טיפולים ביולוגיים – אינה יכולה להעיד בהכרח על אופן הטיפול במטופל אחר.

מיקום הדלקת במערכת העיכול אצל חולי קרוהן משפיע על הצורך בניתוח. במחקר שנערך בשבדיה כבר לפני קרוב ל-30 שנים התברר כי מטופלים עם דלקת שאובחנה במעי הדק ובשסתום האילאו-צקלי שנמצא בצומת שבין המעי הדק למעי הגס – היו בסיכויים גבוהים יותר פי 3.2 להזדקק לניתוח, בהשוואה למטופלים שאובחנו עם דלקת שממוקמת במעי הגס בלבד. כמו כן, לפי מחקר משבדיה, כשדלקת מאובחנת בצד שמאל של המעי הגס – הסיכויים להזדקק לניתוח קטנים ב-40% בהשוואה לדלקת שמתפתחת בצד הימני.

אבצס

אחת האינדיקציות המרכזיות לביצוע ניתוח בקרב חולי קרוהן היא התפתחות אבצס, דהיינו מורסה – התפתחות זיהום הנושא מוגלה שנוצר כתוצאה מנקב או חור קטן במעי או פיסטולה, שמשמעותה תעלה קטנה שנוצרת על רקע נקב או חור ומחברת בין אזורים שונים במעי.

אבצס בטני

אבצס מתפתח בקרב חולי קרוהן לרוב בקצה המעי הדק, ונפתח לתוך חלל הבטן, ומייצר שם למעשה חלל מזוהם עם מוגלה שמוזן על ידי חיידקים מהמעי – וכך למעשה צואה מזוהמת מהמעי חודרת לבטן ועלולה להוביל לזיהום מסוכן או נרחב.

אבצסים בפי הטבעת

כרבע עד שליש מחולי קרוהן נדרשים לעבור ניתוח להסרת אבצסים פריאנאליים שמתפתחים מסביב לפי הטבעת (perianal abscess). ניתוחים אלה קצרים לרוב, ומערבים ניקוז חיצוני של המוגלה והסרת האבצסים.

אבצס קטן ניתן לטיפול לרוב בתרופות אנטיביוטיות, ולעתים מאפשר את ניקוזו באמצעות מחט חלולה שמוחדרת לבטן תחת סי.טי, בהליך פולשני לא מורכב עם הרדמה מקומית או הרדמה כללית קצרה. עם זאת, כשהאבצס גדול או ממוקם במקום בעייתי לצורך ניקוזו עם מחט – יש צורך בניתוח. קורטיקוסטרואידים לרוב אינם מועילים כנגד פיסטולות ואבצסים, ואילו טיפול בתרופות אימונומודולריות שמחלישות את המערכת החיסונית מובילות להעלמות של 30% עד 40% מהפיסטולות בלבד.

התפתחות אבצסים במעי אופיינית לקרוהן וכמעט שלא מתרחשת בקרב חולים בקוליטיס כיבית – מחלה שלרוב מערבת את שכבת הציפוי הפנימי של המעי, ולא את דופן המעי כולה.

פיסטולה

פיסטולה כשלעצמה עשויה אף היא להוות אינדיקציה לניתוח בקרב חולי קרוהן, גם אם אינה מתפתחת לכדי אבצס, וזאת אם היא ממוקמת באזורים בעייתיים במערכת העיכול וגורמת לסיבוכים. כך, למשל, כשהפיסטולה מתפתחת בקצה המעי הדק בסמוך לשלפוחית השתן, וגורמת לדלקות חוזרות בדרכי השתן. כדי לטפל בדלקות אלו, וכן כדי למנוע התפתחות אבצס וזיהום של צואה בדרכי השתן – נדרש לבצע ניתוח. לעתים הפיסטולה גורמת לחדירת צואה מהמעיים לדרכי השתן, שעלולה לסכן את תפקוד הכליות. על כן, תסמינים של יציאת אוויר בעת מתן שתן או יצירת שתן עכור אמורים להדליק נורה אדומה על התפתחות פיסטולה בקצה המעי הדק, ולדברי פרופ' גולדין, "מקרים אלה לרוב מסתיימים בניתוח".

כמו כן, חולים עם פיסטולה פריאנלית (perianal fistula), שמתבטאת בחיבור לא תקין בין התעלה האנלית לעור סביב פי הטבעת - המהווה סיבוך של אבצס פריאנאלי השכיח בקרב חולי קרוהן - היו בסיכויים גבוהים ב-20% להזדקק לניתוח, לפי מחקר שנערך בשבדיה.

לפי מחקרים בעבר, חולי קרוהן שהתפתחו אצלם פיסטולות נמצאים בסיכון גבוה יותר לחזרה של מחלה פעילה לאחר הניתוח.

חסימת מעיים

אינדיקציה שכיחה נוספת לניתוחים בקרב חולי קרוהן, אשר נדירה בהרבה בקרב חולים עם קוליטיס כיבית – היא חסימה של המעיים. זאת מאחר ובהבדל מהמעי הגס שבו מרוכזות עיקר הדלקות של חולי קוליטיס, המעי הדק שבו מתפתחות דלקות של קרוהן, כשמו כן הוא – דק, וקוטרו כ-3-2 סנטימטרים בלבד, כך שקיים סיכון מוגבר להתפתחות היצרות או חסימה במקום הדלקת. תסמיני החסימה לרוב יהיו כאבי בטן לאחר האכילה.

לדברי פרופ' גולדין, "כשההיצרות סוגרת על המעיים, נדרש טיפול בתזונה המכילה מזונות שנספגים במהירות במעיים ודיאטה דלת סיבים, כלומר ללא פירות וירקות שהסיבים בהם עלולים להחמיר את החסימה. כשההיצרות קשה עלולה להיגרם חסימה של המעי הדק שתתבטא בכאב בטן עז, תפיחות בבטן והעדר יציאות, וזו לרוב מובילה לאשפוז בבית חולים".

כשמאובחנת חסימת מעיים בבדיקת הדמיה, לרוב בצילום רנטגן או בדיקת סי.טי בטן, ניתן לעתים לנקוט בטיפול שמרני הכולל צום ממזון ומתן עירוי נוזלים לווריד למניעת התייבשות והחדרת זונדה לקיבה לניקוז עודפי האוויר – עד לפתיחת החסימה. עם זאת, כשטיפול שמרני לא עוזר, או כשהחסימה מובילה לתסמינים קשים או דורשת טיפול דחוף – נדרש ניתוח.

ניקוב של המעי

קיימות אינדיקציות נוספות פחות שכיחות לביצוע ניתוחים במערכת העיכול לחולי קרוהן. ישנם חולים שמפתחים כתוצאה מהדלקת ניקוב של המעי,  הקרוי בעגה הרפואית 'פרפורציה' (perforation), שדורשת ניתוח אשר ברוב המקרים יהיה דחוף, מאחר שהוא עלול להוביל לזיהום בטני מסכן חיים או לדימום פנימי מסיבי. עם זאת, מצב זה נדיר בקרוהן, מאחר שהדלקת לרוב מוסיפה שכבות למעיים ודווקא מעבה אותם.

נקב במעי ודימום עלולים להיווצר בקרב חולי קרוהן באופן נדיר כתוצאה מהחמרה במצב דלקתי כרוני, בעיקר באזור הרחיקני (דיסטאלי) במעי הדק, או על רקע מצב טוקסי המאופיין בכיב טרנסמורלי לכל עובי דופן המעי. כיב עמוק עלול לגרום להתפוצצות כלי דם פנימיים בשכבה הרירית והתת רירית של המעי ולדימום תוך גופי. כשלא ניתן להסביר את הדימום בדרך אחרת זולת סיבוך של דלקת במעי, וכשמדובר בדימום מסכן חיים, כשלא ניתן להשיג יציבות והפסקה של הדימום לאחר מתן 6-4 מנות כדוריות דם דחוסות, או כשהדימום מתפתח במהלך אשפוז או כשהמטופל מועמד לכריתה של המעי – הדבר מהווה אינדיקציה לשקול ניתוח מתקן.

ניתוחי קרוהן דחופים ואלקטיביים

ניתוחי קרוהן ברובם אלקטיביים – כלומר לא דחופים, לרבות ניתוחים להסרת אבצס או פיסטולה שחדרה לדרכי השתן או הסרת חסימה חלקית מעיים. עם זאת, ישנם מצבים מסכני חיים שדורשים ניתוח דחוף, כשהמטופל מגיע למצב דלקתי מסכן חיים או שהתפתח כאב בדרגה חמורה שמחייב טיפול מידי במצב, למשל בחסימה מלאה במעיים או התפתחות נקב במעי.

בביצוע ניתוח אלקטיבי לחולי קרוהן יש לשקול נתונים רבים, וככלל המועמד הטוב ביותר לניתוח הוא זה שיש לו חסימה חלקית במעי עם מחלה קצרה יחסית, כשהאזור הדלקתי במעיים קצר, ומאפשר כריתה מלאה בניתוח, למשל כשדלקת מערבת 20 סנטימטרים מתוך סך 5 מטרים של המעי הדק. כשהדלקת מערבת שטחים נרחבים של המעי הדק - למשל שליש מהמעי ולעתים אף 50% מהמעי הדק ולמעלה מכך - לא ניתן לכרות אזור גדול כל כך מהמעי, ולעתים מבוצע ניתוח מסוג סטריקטורופלסטיה (כפי שמוסבר בהמשך) במהלכו מבוצעים מעקפים לאזור הדלקתי במעי, תוך הותרת רקמות המעי הדלקתיות בגוף. כריתה נרחבת מדי של המעי מעלה את הסיכון להתפתחות תסמונת המעי הקצר, כששטח הספיגה במעי נמוך יחסית ואינו מאפשר את ספיגת כל המזון, מצב שדורש לעתים הזנה תוך ורידית.

סוגי הניתוחים המיועדים לחולי קרוהן

אם בעבר ניתוחי מעי לחולי קרוהן ערבו חתך גדל לרוחב הבטן התחתונה וצלקת ניתוחית שדורשת התאוששות של שישה שבועות, כיום ניתוחים אלה מבוצעים ברובם בשיטה זעיר פולשנית – לפרוסקופית דרך שלושה חתכים זעירים בבטן, שאחד מהם משמש להכנסת מצלמה דרכה יכול המנתח לראות את פנים הבטן ואת האיברים המנותחים ברזולוציה גבוהה על מסך המחשב.

מעבר לניתוחים לפרוסקופיים קיצר את משך הניתוח למספר שעות בודדות ואת זמן ההתאוששות עד להגלדת הפצעים בבטן ל-3 עד 7 ימים בלבד. חידוש זה משמעותי ביותר, מאחר שרוב חולי הקרוהן הם אנשים צעירים שזקוקים לניתוח שיאפשר חזרה מהירה לשגרה חברתית ותעסוקתית.

רוב חולי הקרוהן מתאימים לניתוחים לפרוסקופיים. עם זאת, חולים שעברו ניתוחים רבים בעבר ושעור הבטן שלהם צלקתי – דורשים לעתים ניתוחים בפתיחת בטן.

קיימים גם בתי חולים מסוימים בישראל שאינם מבצעים ניתוחים לפרוסקופיים, ובמקרה של ניתוח דחוף, ההחלטה על ניתוח לפרוסקופי מושפעת גם ממיומנות הצוות הכירורגי שנמצא בבית החולים באותה העת. בבדיקה שנערכה ב-34 מחלקות כירורגיות בישראל על ידי משרד הבריאות, 35% מהניתוחים שבוצעו בארץ לכריתה של המעי הגס בחלקו או בכללותו בשנים 2009-2008 היו לפרוסקופיים, כשהיו הבדלים ניכרים בין בתי החולים – בין כאלו שבהם 8% בלבד מהניתוחים היו לפרוסקופיים לבין אלו שבהם דווח על 85% ניתוחים לפרוסקופיים.

קיימים מספר סוגי ניתוחים מרכזיים המיועדים לחולי קרוהן:

כריתת רקמות מעי (Bowel Resection)

בניתוח זה מוסרים מקטעים מודלקים במעי הדק או הגס וכן ניתן לכרות אבצסים ופיסטולות שלא מגיבים לטיפול תרופתי. הניתוח נדרש לרוב כשהיצרות במעי משמעותית מאוד, או כשיש מספר היצרויות סמוכות.

הכנה לניתוח: ניתוחים אלה דורשים הרדמה מלאה.

אופן ביצוע הניתוח: הניתוח אורך כ-4 שעות. חלקי המעי שאינם מוסרים בניתוח מושקים יחד על ידי המנתח ויוצרים מעי חדש הקרוי בעגה הרפואית 'אנסטומוזה' (Anastomosis). במקרה של אבצס, מבוצע במהלך הניתוח ניקוז של המוגלה לפני הסרתה, כדי למנוע את התפשטות הנוזל המוגלתי המזוהם בחלל הבטן.

רוב הניתוחים לחולי קרוהן מערבים כריתה של החלק האחרון במעי הדק והחלק הראשון של המעי הגס, והשקה מחודשת בין המעי הדק והגס באמצעות 'אנסטומוזה'. במצבים מסוימים נדרש ניתוח ליצירת סטומה – ניקוב בדופן המעי להוצאת פסולת (צואה) מהמעי לשקית סטומה – כשלב מקדים לפני הסרת רקמות המעי וההשקה.

התאוששות: ההתאוששות מהניתוח להסרת מקטעים מהמעי לרוב מערבת 7-5 ימים בבית החולים, ובהמשך התאוששות בבית. מאחר וחולי קרוהן ברובם צעירים, התאוששותם מהניתוח מהירה יחסית, והם לרוב יכולים לשוב כעבור מספר שבועות לעבודה.

סטריקטורופלסטייה (Stricturoplasty)

ניתוח זה מבוצע במצבים בהם המקטע המוצר במעי ארוך במיוחד ואינו מאפשר הסרה מלאה.

הכנה לניתוח: ניתוחים אלה דורשים הרדמה מלאה.

אופן ביצוע הניתוח: הניתוח אורך כ-5-4 שעות. בניתוחים אלה מבוצעים מעקפים במעי הדק, כשהחלק שבו התפתחה הצרות מקופל פנימה אך נותר במעי, והחלקים שאינם מודלקים מושקים אחד לשני. לדברי פרופ' גולדין, "במהלך הניתוח מקפלים את המעי ומבצעים חיבור, כשהחלק המוצר במעי הקרוי 'סטריקטורה' נותר באמצע".

התאוששות: בדומה לניתוחים להסרת מקטעים מהמעי, ההתאוששות מסטריקטורופלסטייה לרוב מערבת 7-5 ימים בבית החולים, ובהמשך התאוששות בבית. מאחר וחולי קרוהן ברובם צעירים, התאוששותם מהניתוח מהירה יחסית, והם לרוב יכולים לשוב כעבור מספר שבועות לעבודה.

ניתוחים לאבצסים בפי הטבעת

במקרה של התפתחות אבצסים פריאנאליים סביב פי הטבעת, שאופייניים לרבע עד שליש מחולי קרוהן – מבוצע לרוב ניתוח קצר יחסית להסרתם. הניתוח נדרש בעיקר כשהאבצסים רבים או גדולים, באופן שאינו מאפשר ניקוז באמצעות מחט בפעולה פולשנית לא ניתוחית.

הכנה לניתוח: ניתוחים אלה נעשים לרוב בהרדמה מלאה ולעתים בהרדמה מקומית. כמו כן, כשעה לפני הניתוח נדרש מתן תרופות אנטיביוטיות למניעת זיהומים, בעירוי לווריד של אנטיביוטיקה מסוג ציקלוספורין דור ראשון או שני ופלג'יל, ובמצבים מסוימים לחילופין גנטהמיצין. לפי דו"ח משרד הבריאות למדדי האיכות בבתי החולים הכלליים בישראל, המבוסס על בדיקות שבוצעו בשנים 2014-2013, נמצא כי 82% מהחולים שעוברים ניתוחים במעי הגס וברקטום מקבלים טיפול אנטיביוטי מקדים, בהשוואה ל-41% בלבד מהחולים כפי שעלה בבדיקה ראשונית שביצע משרד הבריאות לנושא בשנת 2009. שיעור המטופלים שקיבלו טיפול מקדים זה בבתי החולים הכלליים היה גבוה יותר במשמרות בוקר (83%) בהשוואה למשמרות ערב (76%).

אופן ביצוע הניתוח: הניתוח קצר ואורך לרוב פחות משעה. בניתוחים אלה מבוצעים ניקוז חיצוני של האבצסים והסרתם. 

התאוששות: ההתאוששות מניתוחים פשוטים לניקוז אבצסים פריאנאליים מהירה מאוד, והחולה משוחרר לביתו לרוב ביום הניתוח או למחרת, ויכול כעבור מספר שבועות ספורים לשוב לפעילות תקינה, כשהחלמת אזור הרקטום אורכת לרוב 6-4 שבועות.

ניתוחים להסרת המעי הגס + סטומה

במצבים מסוימים, כשמחלת הקרוהן מערבת את המעי הגס, ניתן לשקול ביצוע ניתוחים שאופייניים לרוב בקרב חולי קוליטיס כיבית, לרבות ניתוח קולקטומי (Colectomy) להסרת המעי הגס, במהלכם מחובר קצה המעי הדק ישירות לרקטום, כדי לאפשר מתן צרכים ללא התערבות חיצונית, או ניתוח פרוקטוקולקטומי (Proctocolectomy), כשיש צורך להסיר את המעי הגס והרקטום גם יחד. בניתוחים אלה מבוצע גם פתח מלאכותי הקרוי פיונית – סטומה – בדופן הבטן כדי להפריש צרכים מהגוף לתוך שקית חיצונית (הקרויה גם 'שקית פיום' או 'שקית סטומה'), כתחליף למעי הגס שהוצא בניתוח.

הכנות לניתוח: ניתוחים אלה דורשים הרדמה מלאה. בנוסף, נדרשת הכנת המעי לניתוח נלמניעת זיהומים, וזו נעשית לרוב במתן מקדים של אנטיביוטיקה נגד חיידקי גרם שליליים וחיידקים אנארוביים כדוגמת פלג'יל ונאומיצין, ולפני הניתוח מתן משלשלים או ביצוע חוקן, וכשעה לפני הניתוח מתן עירוי לווריד של אנטיביוטיקה מסוג ציקלוספורין דור ראשון או שני ופלג'יל, ובמצבים מסוימים לחילופין גנטהמיצין וקלינדהמיצין. 

ניתוחי סטומה: ככלל, יצירת פתח מלאכותי מסוג סטומה בדופן הבטן כדי להפריש צרכים מהגוף לשקית סטומה – היא פעולה שכיחה יותר בניתוחים של חולי קוליטיס כיבית ופחות בניתוחים לחולי קרוהן. עם זאת, לעתים בחולים עם אבצסים או פיסטולות פריאנאליים רבים או קשים, מבוצע ניתוח פשוט לחיבור סטומה כדי למנוע מהצואה להגיע לאזור הרקטום ולגרום להתפתחות כאבים או זיהומים.

ניתוחי סטומה לחולי קרוהן, במידה ואלה נדרשים, פשוטים ומבוצעים בשלב אחד. ניתוחים מורכבים הכוללים שני שלבים או שלושה שלבים עם שקית סטומה זמנית – אינם מיועדים בעיקרם לחולי קרוהן.

מה הסיכונים בניתוחים לחולי קרוהן?

הסיבוכים השכיחים של ניתוחים לחולי קרוהן כוללים דליפות מהמעי, זיהומים בבטן או בסמוך לאזור הניתוח, דימום/ ניקוב במעי (פרופורציה), קרישי דם שעלולים לנוע לידיים ולרגליים וחסימה קצרת טווח במעי – עד להחלמה מהניתוח ולאיחוי הרקמות שחוברו בניתוח בתום הסרת מקטעי המעי הדלקתיים.

אחד התסמינים המוכרים יותר בקרב חולי קרוהן שעברו ניתוחים קרוי 'סינדרום המעי הקצר' (SBS, קיצור של Short Bowel Syndrome), שמאפיין מצבים בהם מוסרים חלקים גדולים מדי מהמעי הדק, לרוב כתוצאה מהיצרות או חסימה משמעותית, תופעה שמתבטאת במעיים קצרים מדי מכדי לספוג את כל רכיבי המזון ובהתפתחות מחסור ברכיבי מזון חיוניים ושלשולים מרובים. התסמונת, שמתפתחת במצבים נדירים גם בקרב ילדים שכלל לא נותחו במעי – עלולה לפגוע בהפרשת הורמונים ובקרב ילדים להוביל לפגיעה משמעותית בהתפתחות ובגדילה. מצב זה מטופל לרוב באמצעות השלמת חוסרים תזונתיים ולעתים מחייב הזנה תוך ורידית.

מניעת חזרה של פעילות המחלה 

הסרת מקטעי מעי דלקתיים עשויה לספק לחולי קרוהן הקלה בתסמינים לשנים ארוכות, אולם אינה מובילה לריפוי מלא, והמחלה עשויה להפוך בהמשך שוב לפעילה – בעיקר במקום שבו חוברו מחדש חלקי המעי שנותרו בגוף (אנסטומוזה) או בסמוך לו. לפי מחקרים, כמחצית מחולי קרוהן שעוברים הסרת מקטעי מעי חווים חזרה של המחלה פעילה הכוללת תסמינים משמעותיים כעבור חמש שנים מהניתוח.

כדי להפחית את הסיכון לכך, בשנים האחרונות מתחזקת המגמה של מתן טיפול תרופתי לאחר ניתוח – ככלי משלים בטיפול בחולי קרוהן. המדובר בטיפול תרופתי מניעתי, שניתן לצד ניטור מצבו של החולה (ניטור התקדמות הדלקת במעי). הטיפול התרופתי לאחר ניתוחי קרוהן ניתן כיום בעיקר בשלוש קבוצות של תרופות:

• אנטיביוטיקה

• תרופות מסוג אימונומודולטורים (Immunomodulators) שמשפיעות על פעילות המערכת החיסונית בכללותה.

• תרופות ביולוגיות למחלות מעי דלקתיות

לדברי פרופ' גולדין, "כשמוציאים לחולה קרוהן את המקטע המוצר/ החולה בניתוח, ובהמשך מתאימים לו טיפול תרופתי ביולוגי מניעתי לתקופה מסוימת, הסיכויים לחזרה של המחלה קטנים בהרבה".

בהכנת הכתבה סייע פרופ' ערן גולדין, מנהל המערך הגסטרו-כירורגי במרכז הרפואי שערי צדק

לכל המידע על קרוהן וקוליטיס

תאריך עדכון אחרון: מאי 2016