ניוון מקולרי גילי (AMD)
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
ניוון מקולרי גילי עשוי להיות סמן למחלות לב וכלי דם
חוקרים אמריקאים מצאו כי סוג מסוים של ניוון מקולרי שמתבטא במשקעי שומנים מעל הרשתית, בהבדל ממשקעים מתחת לרשתית שמאפיינים את הסוג הקלאסי – מעלה עד פי 10 את הסיכון למחלה קרדיו וסקולארית
ניוון מקולרי גילי מהווה מחלת עיניים כרונית מתקדמת שנגרמת כתוצאה מניוון מרכז הרשתית בעין המכונה 'מקולה', במרכז שדה הראייה.
המחלה מתבטאת בתסמינים אופייניים של פגיעה בראייה, לרבות ראייה מעורפלת במרכז שדה הראייה, צמצום שדה הראייה, ואף מעלה את הסיכון לסיבוכים בראייה, לרבות הזיות ראייה ואף עיוורון – כשבישראל ניוון מקולרי הוא הסיבה המרכזית להתפתחותו.
לצד אלה, מתברר כי ניוון מקולרי גילי נקשר גם לסיבוכים למחלות נוספות. כעת מצאו חוקרים מארה"ב כי סוג ספציפי של ניוון מקולרי גילי מעלה משמעותית את הסיכון למחלות לב וכלי דם, לרבות התקפי לב ושבץ מוחי.
אחד הסימנים הקלאסיים של ניוון מקולרי גילי בשלביו ההתחלתיים הוא בהתפתחות דרוזן – נקודות צהבהבות זעירות באזור המקולה, שרופא העיניים יכול לראותן בבדיקת עיניים שגרתית, אשר מעידות על משקעים של חומר שומני חוץ תאי.
הדרוזן מופיע ברוב המקרים מתחת לרשתית, מתחת לשכבת האפיתל הצבעני (RPE) שבמקולה. אולם בסוג מסוים של ניוון מקולרי, משקעי שומנים מסוג דרוזן מתפתחים מעל לרשתית, מעל לשכבת האפיתל הצבעני, ובמקרים אלה המחלה מאובחנת כ-SDD-AMD (קיצור של Subretinal Drusenoid Deposits – Age Macular Degeneration). במחקר נמצא כי סוג זה של ניוון מקולרי גילי מגדיל כמעט פי 10 את הסיכון לסבול ממחלות לב וכלי דם, בהשוואה לסוג הקלאסי של המחלה.
החוקרים מהמרכז הרפואי 'מאונט סיני' בניו יורק וממרכזים נוספים בארה"ב ומקסיקו נתנו שאלונים ל-126 נבדקים מגיל 51 עד 100, מרביתם נשים, שאובחנו עם ניוון מקולרי בשלב כלשהו וטופלו בשני מרכזים רפואיים בעיר ניו יורק בין ינואר 2019 לינואר 2021. בשאלונים נבדקו נתונים אישיים ותחלואה קרדיו וסקולארית, לרבות התקף לב, פגיעה בתפקוד מסתמי הלב, אי ספיקת לב, ניתוח מעקפים, שבץ מוחי או שבץ מוחי חולף.
מכלל הנבדקים במחקר, 64 אובחנו עם ניוון מקולרי קלאסי שבו נקודות הדרוזן מתפתחות מתחת לרשתית, ואילו 62 אובחנו עם ניוון מקולרי גילי מהסוג המיוחד SDD-AMD שבו נקודות הדרוזן מופיעות מעל הרשתית.
סיכון גבוה פי 12 לאירוע מוחי
ניתוח סטטיסטי העלה כי אצל קרוב למחצית מהמאובחנים עם ניוון מקולרי בסוג המיוחד (41.2%) תועדו מחלות לב וכלי דם, בהשוואה לפחות מעשירית מקרב אלו שאובחנו עם ניוון מקולרי גילי קלאסי (6.8%). הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם היה גבוה פי 9.62 אצל אלו שאובחנו עם ניוון מקולרי SDD-AMD בהשוואה לניוון המקולרי הקלאסי. בחישוב פרטני, הסיכון לפגיעה במסתמי הלב היה גבוה פי 5.62, הסיכון להתקף לב היה גבוה פי 6.58 והסיכון לשבץ מוחי או שבץ מוחי חולף היה גבוה פי 11.72.
מקרב כלל המאובחנים עם ניוון מקולרי גילי מכל סוג, נמצא כי כשרמות הכולסטרול הטוב HDL היו נמוכות מדי, מתחת לערך של 62 מ"ג/ד"צ, היה זה גורם סיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם. נמצא כי 85% מהמאובחנים עם ניוון מקולרי גילי מהסוג המיוחד SDD-AMD שהיו עם ערכים נמוכים של כולסטרול טוב HDL פיתחו לפחות מחלת לב וכלי דם אחת.
כמו כן, על רקע זיהוי בשנים האחרונות של מוטציות גנטיות שנקשרות לניוון מקולרי גילי, התברר במחקר כי נשאי מוטציה בגן ARMS2 היו בסיכון גבוה יותר להתפתחות הסוג המיוחד של ניוון מקולרי גילי SDD-AMD – זה שמעלה את הסיכון הקרדיו וסקולארי, בעוד שנשאי שתי מוטציות נוספות בגנים APOE2 ו-CETP נקשרו עם סיכון להתפתחות ניוון מקולרי קלאסי.
המחקר שממצאיו פורסמו בעבר בכתב העת Retina, הוצגו גם החודש בכנס של החברה האמריקאית למומחי רשתית (ASRS) בניו יורק.
סמן לסיכון לבבי
ממצאי המחקר מעודדים זיהוי מדויק יותר של מאפייני הדרוזן – משקעי השומנים שמאובחנים אצל אנשים עם ניוון מקולרי גילי, במטרה לזהות מי מצויים בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם ולכוונם להקפדה על אורח חיים בריא ולהתאמת תוכניות טיפוליות למניעת תחלואה קרדיו וסקולארית.
בראיון לתקשורת התריע החוקר הראשי פרופ' תיאודור סמית' כי "אם רופאי עיניים מאבחנים או מטפלים במישהו שמתגלה עם הסוג המיוחד של ניוון מקולרי SDD-AMD, ומעבר לכך – מצבו הרפואי נראה טוב, יתכן מאוד שהוא גם סובל ממחלת לב לא מאובחנת או היצרות בעורקי התרדמה בצוואר שעלולה להוביל לשבץ מוחי. חשוב להפנות מטופלים כאלה לקרדיולוג להערכה וטיפול במידת הצורך".
נקודות דרוזן קלאסיות, המכונות בעגה המקצועית גם 'דרוזן רך', מתפתחות מתחת לשכבת הרשתית, ומשקעי שומנים אלה עלולים לפגוע באספקת הדם המחומצן לרשתית ובכך לגרום באופן הדרגתי לניוון תאי ראייה ולאובדן ראייה. הטיפול העיקרי שמותאם כיום לניוון מקולרי יבש לעיכוב התפתחות משקעי דרוזן הוא בתוסף תזונה המכיל ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון. כשמשקעי הדרוזן מתפתחים מעל לשכבת הרשתית, בסוג המיוחד של SDD-AMD, ניתן לאבחן אותם כיום רק על ידי אמצעי הדמיה אופטיים מיוחדים בבדיקת 'טומוגרפיה אופטית של הרשתית', ולא בבדיקה שגרתית אצל רופא העיניים. במחקר הנוכחי עברו כל הנבדקים את הבדיקה הזו, שמאפשרת לבחון את מבנה הרשתית ועצב הראייה.
מחקרים בשנים האחרונות מצביעים על כך שניוון מקולרי בכשליש מהמקרים מאופיין במשקעי שומנים מעל הרשתית – בסוג של SDD-AMD. במחקר אמריקאי שפורסם במאי 2016 בכתב העת Ophthalmology נמצא כי במדגם של 651 מאובחנים בניוון מקולרי גילי מגיל 60 ומעלה, 32% אובחנו עם הסוג הספציפי של SDD-AMD, מרביתם (62%) בשתי העיניים.
נכון להיום, תוסף התזונה לניוון מקולרי גילי שהוכח כמסייע למניעת התקדמות הדרוזן והמחלה בשלב היבש – לא הוכח כמועיל למשקעים שמאפיינים SDD-AMD.
למעשה, במחקר הנוכחי קובעים החוקרים כי משקעי השומנים שמתפתחים בסוג הקלאסי של ניוון מקולרי גילי ובסוג של SDD-AMD מעידים על כך שמדובר ככל הנראה בשני מצבים פתולוגיים שונים בעין עם מאפיינים מורפולוגים ומנגנונים שונים.
כמו כן, במחקר הנוכחי נמצא כי הקשר בין מוטציה בגן ARMS2 לבין התפתחות הסוג המיוחד של ניוון מקולרי SDD-AMD היה בלתי תלוי בסיכון המוגבר למחלות לב וכלי דם – מה שעשוי לפי החוקרים להעיד על קיומם של שני מנגנונים שונים שקשורים לסוג מיוחד זה של ניוון מקולרי: מנגנון גנטי ומנגנון וסקולארי (הקשור בכלי הדם).
מקורותיו של הקשר שזוהה במחקר בין ניוון מקולרי בסוג המיוחד SDD-AMD למחלות לב וכלי דם עדיין אינם ידועים. בעבר הניחו חוקרים כי משקעי הדרוזן בעין שמאפיינים ניוון מקולרי גילי נגרמים למעשה מרמות גבוהות של שומנים בדם, ולכן מצבורי שומנים בדם שמעלים את הסיכון להתפתחות טרשת עורקים – מגדילים גם את הנטייה לדרוזן, אולם לפי עבודות חדשות, מתברר כי גם בניוון המקולרי הקלאסי וגם בסוג של SDD-AMD – משקעי הדרוזן נוצרים מתוך שכבת אפיתל הרשתית הצבעני ומקורם אינו בשומני הדם.