טקפידרה היא התרופה האוראלית השלישית לטרשת נפוצה שאושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA). החל משנת 2014 התרופה כלולה גם בסל התרופות בישראל. יעילות ובטיחות התרופה אומנם נבחנו ואוששו במספר מחקרים, אך מנגנון הפעולה של התרופה עדיין לא ידוע במלואו.

החומר הפעיל בתרופה טקפידרה נקרא דימתיל פומראט (DMF) והוא נמצא בשימוש מזה 20 שנה לטיפול בפסוריאזיס – מחלה אוטואימונית דלקתית של העור – ללא הבנה מלאה של השפעתו על המערכת החיסונית.

כעת חוקרים מאוניברסיטת Lübeck בגרמניה מדווחים שמצאו כי החומר הפעיל בטקפידרה מסייע לחסום את חדירת תאי מערכת החיסון אל מערכת העצבים המרכזית וכך הוא מונע את הפעילות הדלקתית והפגיעה במערכת העצבים המתרחשת בטרשת נפוצה – מחלה בה מערכת החיסון תוקפת את השכבה המבודדת ומגנה על תאי העצב (המיאלין) במערכת העצבים המרכזית. נראה שהתרופה מצליחה לעשות זאת באמצעות השפעתה על קולטן מסוים - המכונה HCA2 - הנמצא על תאי מערכת החיסון.

המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of Clinical Investigation, נערך במודל של טרשת נפוצה בעכברים. חלק מהעכברים עם טרשת נפוצה גם הונדסו גנטית כך שלא יהיו להם קולטנים מסוג HCA2. כל העכברים טופלו בחומר הפעיל של הטקפידרה. התוצאות הראו כי בקרב העכברים שעברו שינוי גנטי והיו חסרים את הקולטנים מסוג HCA2, התרופה לא הצליחה למנוע תופעות של שיתוק, אותן היא כן הצליחה למנוע בעכברים עם טרשת נפוצה להם לא היו חסרים קולטני HCA2.

קולטני HCA2 נמצאים על תאי מערכת החיסון הנקראים גרנולוציטים נויטרופילים. החוקרים מצאו שבעכברים עם טרשת נפוצה שטופלו בחומר הפעיל של הטקפידרה, מספר הגרנולוציטים שחדרו למערכת העצבים המרכזית היה נמוך באופן משמעותי בהשוואה לעכברים שלא קיבלו את הטיפול. בעכברים ללא הקולטן HCA2, מספר הגרנולוציטים שחדרו למערכת העצבים המרכזית נותר גבוה, למרות הטיפול בתרופה.

החוקרים תיקפו את ממצאיהם בניסויים נוספים שהראו כי לקולטן HCA2 יש תפקיד מרכזי בחדירת תאי מערכת החיסון אל עבר מערכת העצבים המרכזית, והגיעו למסקנה כי החומר הפעיל בטקפידרה נקשר לקולטן וכך חוסם את חדירת תאי מערכת החיסון אל מערכת העצבים המרכזית ומונע את הפעילות הדלקתית והפגיעה במיאלין. עם זאת, החוקרים לא שוללים כי ייתכן ולחומר השפעות נוספות על הגוף דרך מנגנוני פעולה אחרים.

כעת החוקרים מתכננים סדרת ניסויים שתבחן מדוע יש מטופלים המגיבים באופן שונה לטיפול בחומר הפעיל של הטקפידרה. ממחקר זה עולה כי ייתכן שהבדלים גנטיים בין אנשים משפיעים על יעילות החומר. החוקרים מבקשים להעמיק בתחום בשאיפה שטיפולים עתידיים לטרשת נפוצה יעוצבו על-פי מאפייניו האישיים והייחודיים של כל מטופל, בין היתר על-פי מאפייניו הגנטיים.

בנוסף, החוקרים מצהירים שינסו למצוא חומרים נוספים הנקשרים אל הרצפטור HCA2 כדי לפתח תרופות חדשות ואולי אפילו יעילות יותר לטרשת נפוצה.

J Clin Invest. doi:10.1172/JCI72151