מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

אירוע מוחי

מנהלי קהילה

פרופ'-איתן-אוריאל
פרופ'-איתן-אוריאל
מומחה בנוירולוגיה, בעל תואר שני במחלות כלי דם של המוח. מנהל המחלקה הנוירולוגית מרכז רפואי בלינסון. מזכיר האיגוד הנוירולוגי בישראל.
ד
ד"ר אסף טולקובסקי
נוירולוג מתמחה בבי"ח בלינסון

מובילי קהילה

טל-פדרמן
טל-פדרמן
את המסע הנוירולוגי עברתי כשחטפתי שבץ מוחי בגיל 28, לאחר מכן הוכשרתי כמאמנת רפואית וכיום "עמיתה מומחית" בפרויקט שיקום אישי, בקופ"ח מכבי. יחד עם צוותי עו"ס אני בונה תוכניות שיקום ומלווה חולים מרגע המשבר ועד החזרה לקהילה. בנוסף אני גולשת,חובשת באיחוד והצלחה. ומרצה באוניברסיטת ת"א. יש לי קליניקה פרטית ואני מומחית בניהול משברים רפואיים. ספרים נוספים שכתבתי: הכל בראש- אוטוביוגרפי,המספר את מסע השיקום. את לא נראת נכה- ספר שירים ותובנות. המדריך למשתבץ הצעיר- ספרהומוריסטי עם כלים פרקטיים לתהליכי שיקום. למידע נוסף:  www.hakol-barosh.com  
איציק-ניסני
איציק-ניסני
הגמול לאדם על עבודתו אינו מה שהוא קיבל בעבורה אלא ההזדמנות להגשים חזונו .
כמוניאירוע מוחיחדשותנוגדי דכאון וסיכון לשבץ בנשים

נוגדי דכאון וסיכון לשבץ בנשים

הקשר בין טיפול תרופתי לדכאון וסיכון לחחלואה וסקולרית.


תרופות נוגדות דכאון נמצאות כיום בשימוש רחב מאוד באוכלוסיה. שתי הקבוצות העיקריות כוללות את התכשירים הטריציקלים הותיקים יותר (אלטרול,אלטרולט,אנפרניל ואחרים) וקבוצת הSSRI החדשה יותר (פרוזק ,ציפרלקס,סרוקסט לוסטרל ועוד). ההשפעה של התכשירים משתי הקבוצות על תחלואה וסקולרית עדיין איננה ברורה. מחקר חדש בדק את הקשר בין השימוש בתכשירים  על נשים בגיל הבלות. המחקר כלל כ5500  נשים בתקופת מעקב כל כמעט 6 שנים. מתוצאות המחקר עולה כי לא היה הבדל בין שתי הקבוצות בנוגע לתחלואה וסקולרית (מחלת לב,שבץ ומוות מסיבה וסקולרית) וכי השימוש בתכשירים לא מעלה את הסיכון למחלת לב כלילית. אולם, יתכן ושימוש ב SSRI עלול לעלות את הסיכון לדמם תוך מוחי ושבץ קטלני. חשוב לציין כי לתרופות אילו פוטנציאל גדול לשפר באופן ניכר את איכות החיים של חולים הסובלים מדיכאון וכן כי מדובר בתוצאות ראשוניות ובמספרים קטנים  ולכן   יש צורך במחקרים נוספים על מנת להעריך את היחס סיכון -תועלת בתרופות.  

Arch Intern Med. 2009 Dec 14;169(22):2128-39