דיכאון וחרדה
מנהלי קהילה
נוגדי דיכאון לא עוזרים לכל הסימפטומים
מחקר חדש מספר את מה שכולנו ידענו: תרופות נגד דיכאון לא עוזרות לכל הסימפטומים של הדיכאון
גם אנשים שנראה כי הם מגיבים טוב לתרופות נוגדות דיכאון, סובלים עדיין מתופעות כמו קשיי שינה, עצבות וירידה בריכוז. כך מצאו חוקרים מהמרכז הרפואי באוניברסיטת סאות'ווסטרן, לאחר ניתוח נתונים ממדגם של מחקר גדול אודות דיכאון.
"תרופות נוגדות דיכאון שהשימוש בהן נפוץ, באופן כללי עבדו, אולם פספסו את הסימפטומים הללו. אם למטופל עדיין נותרים סימפטומים עמידים, סבירות גדולה שהוא לא יחלים לגמרי" אומר ד"ר שון מקלינטוק ממובילי הכותבים של המחקר שיפורסם בירחון המדעי Journal of Clinical Psychopharmacology.
החוקרים השתמשו בנתונים מהמחקר הגדול ביותר שנערך על תרופות נוגדות דיכאון. המחקר שנמשך 6 שנים כלל 4,000 מטופלים הסובלים מדיכאון מז'ורי (דיכאון המוגדר כמחלת נפש) מכל רחבי איטליה. הם עקבו אחר מגוון רחב של סימפטומים, כולל עצבות, מחשבות אובדניות, שינויים בדפוסי השינה, שינויים בתיאבון/משקל, שינויים באופן ההסתכלות, בעיות בריכוז ועייפות/ אנרגיה בתחילת ובסיום הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון.
אנשים הנוטלים תרופות נגד דיכאון ממשפחת ה- SSRI פעמים רבות עדיין סובלים מסימפטומים של דיכאון. במחקר הנוכחי החוקרים השתמשו בנתונים על מנת לזהות את הסימפטומים הללו ובחנו אם מדובר בסימפטומים שהתחילו לפני הטיפול התרופתי או הופיעו במהלכו.
החוקרים ניתחו את הנתונים של 2,876 משתתפים שהשלימו טיפול ב SSRI במשך 12 שבועות. 428 (15%) מהם לא הגיבו בשיפור כלשהו לתרופה.
כל הנבדקים דיווחו על בין 3 ל- 13 סימפטומים שנשארו אחרי הטיפול, 75% דיווחו על חמישה סימפטומים ויותר שנשארו. חלק מהסימפטומים כללו נדודי שינה שמתרחשים באמצע הלילה (79%), עצבות (71%) ירידה בריכוז וביכולת קבלת החלטות (70%).
לעומת זאת, מחשבות אובדניות נמצאו רק במידה נדירה מאוד כסימפטומים שנשארו לאחר הטיפול או שהופיעו תוך כדי הטיפול. "יש אנשים החוששים כי תרופות נוגדות דיכאון מעלות את רמת המחשבות האובדניות" אומר ד"ר מקלינטוק "מחקר זה מספק הוכחה נגד זה".
רק ל 33 אחוז הייתה הפוגה במהלך 12 השבועות הראשונים לטיפול בתרופות מסוג SSRI, התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בדיכאון.
"הצעד הבא" אומר ד"ר מקלינטוק "יהיה לפתח תרופות נוגדות דיכאון יותר ממוקדות בהפחתת הסימפטומים".
לכתבה המלאה באתר אוניברסיטת סאות'ווסטרן
תרגום ועריכה: יעקב ברמץ