נדודי שינה (אינסומניה) היא הפרעת שינה המאופיינת בקושי להירדם, ביקיצות מרובות לאורך הלילה או ביקיצה מוקדמת מדי בבוקר, גם כשהתנאים הסביבתיים מאפשרים שינה איכותית.

נדודי שינה מהווים את הפרעת השינה השכיחה ביותר, ולפי מחקרים, כ-30% עד 35% מהבוגרים מתלוננים בשלב מסוים בחייהם על נדודי שינה, בעיקר מבוגרים מעל גיל 60, נשים, אנשים שחיים תחת לחץ וכן אנשים עם מצבים רפואיים שונים, פיזיים ואף נפשיים – כדוגמת דיכאון.

למרות שמדובר במצב נפוץ מאוד, לא ברור לגמרי כיצד הוא מתפתח לאורך זמן. חוקרים מאוניברסיטת לאוואל רצו לתעד את ההתפתחות הטבעית של נדודי שינה וגם להעריך מה הסבירות של אדם שישן טוב לפתח נדודי שינה בהמשך.

המחקר החדש שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Network Open נערך בקרב 3,073 מבוגרים קנדים – עם או ללא הפרעות שינה – שהיו במעקב במשך 5 שנים והשיבו על שאלון מפורט הנוגע לשינה שלהם לאורך שנות המעקב.

הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות בהתאם לבריאות השינה שלהם בתחילת המעקב: 1,717 ישנו טוב, 538 סבלו מהפרעת נדודי שינה (אלו שהתקשו לישון לפחות 3 פעמים בשבוע במשך לפחות חודש) ו-818 סבלו מבעיות שינה אך לא במידה שניתן להגדיר את מצבם כהפרעה (כמו כאלו שנטלו תרופות שינה לפחות פעם בשבוע או כאלו שדיווחו על שינה לא מספקת ללא כל התסמינים הטיפוסיים של נדודי שינה).

יותר משליש ממשיכים לסבול

החוקרים מצאו כי בקרב נבדקים שישנו טוב בתחילת המחקר, לאחר שנה 3.8% פיתחו הפרעת נדודי שינה, ובטווח של 5 שנות המעקב 13.9% מהמשתתפים שלא סבלו מנדודי שינה בתחילת המחקר פיתחו נדודי שינה – 17.6% מהנשים לעומת 10.1% מהגברים.

מתוך כלל הנבדקים עם הפרעת נדודי שינה או תסמיני נדודי שינה, שנה לאחר מכן 70.7% עדיין התמודדו עם התסמינים, 49.4% עדיין סבלו מהתסמינים שלוש שנים לאחר מכן ו-37.5% מאלו שהתחילו את המחקר עם תסמיני נדודי שינה עדיין סבלו מנדודי שינה לאורך נקודות הביקורת בחמש שנות המעקב - ללא הפוגה.

נראה שקשיי השינה עיקשים במיוחד במי שסובל מהפרעה חמורה יותר בשינה - כזו שעומדת בהגדרות של הפרעת נדודי שינה. בקרב אלו שבתחילת המחקר סבלו מהפרעת שינה לפי ההגדרות של אינסומניה, לאחר שנה 86% עדיין סבלו מהפרעת השינה, לאחר 3 שנים 72.4% עדיין התמודדו עמה, ובתום תקופת המעקב, לאחר 5 שנים, 59.1% מאלו שבתחילת המחקר סבלו מנדודי שינה, עדיין סבלו מהפרעת השינה.

בקרב כלל הנבדקים שסבלו מתסמינים – בין אם חמורים מספיק להיחשב הפרעת שינה ובין אם לא – שיעורי ההפוגה עמדו על 29.3% כעבור שנה, 50.6% כעבור 3 שנים ו-62.5% כעבור 5 שנים.

הסבירות להפוגה הייתה כמעט כפולה באלו שהתמודדו בתחילת המחקר עם בעיות שינה קלות שלא ניתן לסווג ממש כהפרעת שינה, בהשוואה לאלו שסבלו מהפרעת נדודי שינה: 37.5% לעומת 14% היו בהפוגה לאחר שנה, 62.7% לעומת 27.6% היו בהפוגה לאחר 3 שנים ו-73.6% לעומת 40.9% היו בהפוגה לאחר 5 שנים.

לטפל מוקדם 

החוקרים אומרים כי רבים מאמינים שנדודי שינה מהווים בעיה מצבית ושאם יעזבו אותה בשקט הבעיה תעלם מעצמה. עם זאת, נראה שעבור רבים זה אינו המצב, ובמיוחד עבור אלו שסובלים מתסמינים חמורים מספיק כדי להיחשב ממש הפרעת שינה. החוקרים בעצמם הופתעו מהשיעור הגבוה של נדודי שינה שאינם חולפים.

ידוע שכאשר נדודי שינה נמשכים, זה עלול להוביל למספר השלכות בריאות, נפשיות ותעסוקתיות. ממצאי המחקר מעלים כי כדאי לזהות ולטפל בנדודי שינה בשלב מוקדם.

בין הטיפולים המוכחים לנדודי שינה, הצלחה רבה מדווחת לטיפולים בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT), הכוללים בין השאר הסרת גירויים שמעצימים/מחמירים נדודי שינה, לימוד שיטות הרפיה, הגבלות על הזמן במיטה ואיסור על מנוחת צוהריים וכן טיפולים להפחתת הדאגות משינה על ידי עידוד פעילות הפוכה של שמירה על ערות בתוך המיטה ואף טיפולים בחשיפה לאור.

הטיפול בכדורי שינה להשראת שינה הוא טיפול תסמיני שעל פי רוב מצליח להביא לשינה אולם לא פותר את הבעיה הבסיסית המובילה לנדודי השינה. מקובל להמליץ על תרופות להשראת שינה רק לפרקי זמן קצובים מתוך מחשבה ותקווה כי שבירת מעגל הרשע תוביל לשינה טובה יותר גם ללא צורך בכדורים.  

עוד על אינסומניה ועל הטיפול בה

JAMA Netw Open. 2020;3(11):e2018782. doi:10.1001/jamanetworkopen.2020.18782