החשש מדימומים על רקע נטילה בלתי מבוקרת של משככי כאבים ממשפחת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDS) מוכר בקהילה הרפואית מזה שנים. כעת אבחן מחקר נרחב שבוצע בדנמרק, כי בקרב חולי לב שנוטלים תרופות אלה למטרות שיכוך כאב לאחר שעברו התקף לב, קיים סיכון גבוה לדימומים, שבץ מוחי או התקף לב חוזר.

במחקר שפורסם בגיליון פברואר 2015 של כתב העת JAMA של ההסתדרות הרפואית האמריקאית נכללו 61,971 חולים שעברו התקפי לב מגיל שלושים ומעלה מתוך מאגר לאומי למחקרי מעקב רפואיים בדנמרק בשנים 2011-2002, ששרדו את ההתקף ולא מתו כעבור שלושים יום משחרורם הביתה.

המחקר בחן בקרב חולים אלה את המשתמשים בתרופות לשיכוך כאב מקבוצת NSAIDS - נוגדי דלקת לא סטרואידים - קבוצה הכוללת את התרופות המכילות את החומר הפעיל 'איבופרופן' המשווקות בישראל בין השאר כאדוויל, נורופן ואדקס וכן תרופות המכילות חומרים פעילים נוספים, כדוגמת נפרוקסן, רופקוקסיב וסלקוקסיב, והשווה אותם לחולים שקיבלו טיפול סטנדרטי למניעת קרישי דם הכולל אספירין - תרופה המהווה אף היא אחת התרופות בקבוצת NSAIDS לצד התרופה קלופידוגרל (Clopidogrel), אך ללא משככי כאבים נוספים.

ככלל, 34% מהחולים לאחר התקפי לב שנכללו במדגם נטלו לפחות פעם אחת בתקופת המחקר משכך כאבים מקבוצת NSAIDS, וזאת למרות שהנחיות רפואיות מקצועיות לחולים לאחר התקפי לב ממליצות במפורש להימנע משימוש במשככי כאבים מקבוצה זו ולהעדיף משככי כאבים אחרים, למשל ממשפחת הפרצטמול.

המחקר העלה כי הוספת משככי כאבים לטיפול הסטנדרטי נגד קרישה, גם אם מדובר בשימוש קצר מועד של פחות משבוע, מעלה את הסיכון לסיבוכים הרי אסון.

מנתונים שסוכמו כעבור שלוש וחצי שנים מהתקף לב, ככלל קרוב לשליש (29.2%) מכלל הנבדקים מתו, 5,288 פיתחו דימומים באזורי גוף שונים (8.5%), לרבות שבץ מוחי המתאפיין בדימום תוך מוחי או דימומים בדרכי הנשימה או במערכת העיכול, מתוכם 799 מתו (15%) ו-18,568 אובחנו עם אירועים בכלי דם, לרבות שבץ איסכמי.

סיכון גבוה לדימומים במשככים פופולאריים לכאב אורתופדי

מקרב האנשים שנטלו משככי כאבים מקבוצת NSAIDS, נמצא כי 4.2% פיתחו דימומים בהשוואה ל-2.2% מקרב שאר הנבדקים. בחישוב סטטיסטי, הסיכון לדימום לאחר טיפול במשככים מקבוצת NSAIDS היה גבוה פי 2.02. באופן פרטני, הסיכון לדימומים בקרב נוטלי משככי כאבים עם החומר הפעיל רופקוקסיב (Rofecoxib) - ששווק בעבר בין השאר בתרופה ויוקס שירדה מהמדפים בספטמבר 2004 - היה גבוה ב-30%; משככי כאבים עם החומר הפעיל סלקוקסיב (Celecoxib) הנחשבים לפופולאריים כיום לכאבים אורתופדיים העלו פי 2.59 את הסיכון לדימומים; ומשככי כאבים המכילים את החומר הפעיל איבופרופן (כפי שקיים באדוויל ונורופן) העלו ב-65% את הסיכון לדימומים בקרב החולים לאחר התקף לב.

כמו כן נוטלי משככי הכאבים מקבוצת NSAIDS היו בסיכון גבוה יותר ב-40% לאירועי שבץ מוחי או אירועי לב חוזרים, בהשוואה לאחרים. סיכון זה היה גבוה ב-6% בלבד בקרב נוטלי משככים עם החומר הפעיל רופקוקסיב, גבוה ב-46% בקרב נוטלי משככים עם החומר הפעיל סלקוקסיב, וגבוה ב-42% בקרב נוטלי משככים עם החומר הפעיל איבופרופן.

"יש נטייה לחשוב ששימוש קצר מועד במשככים מקבוצת NSAIDS הוא בטוח. המחקר מראה שזה לא המצב, ואפילו שימוש של מספר ימים קשור בסיכון מוגבר לדימום ולאירועים בכלי הדם, ובייחוד להתקפי לב חוזרים", אמרה לסוכנויות הידיעות החוקרת הראשית ד"ר אן-מארי אולסן.

החוקרים מעריכים כהסבר ביולוגי אפשרי לממצאים כי קיימת סכנה בשילוב בין משככי כאבים מקבוצת NSAIDS לבין אספירין (המהווה כאמור בעצמו את אחת התרופות בקבוצה) ושילוב זה משפיע לרעה על תפקוד אנזים ה-COX-1 המצוי בטסיות הדם - הרכיבים האחראיים על קרישיות הדם.

החוקרים מבהירים כי יש צורך בחינוך צוותים רפואיים לפעול בקרב מטופליהם חולי הלב למניעת נטילה של משככי כאבים מסוג NSAIDS, מעבר לנטילה הנדרשת של אספירין וקלופידוגרל החיונית למניעת קרישי דם. החוקרים מבהירים כי למרות חוסר האפשרות להימנע לחלוטין משימוש במשככי כאבים מקבוצת NSAIDS, חולה שעבר התקף לב חייב לצמצם משמעותית את השימוש בהם ואפילו למספר ימים - מחשש לדימום או סיבוך רפואי מסכן חיים אחר. החוקרים מבהירים כי גם אם הדימום המיוחס לתרופות מקבוצת NSAIDS אינו מסכן חיים כשלעצמו, עצם התפתחותו מחייב הפסקה של תרופות אחרות – פעולה שמגדילה כשלעצמה את הסיכון להתקף לב חוזר אצל חולה הלב.

במחקר נכללו חוקרים מאוניברסיטאות קופנהגן ואלבורג (Aalborg) בדנמרק, והוא מומן על ידי הקרן הדנית למחקר עצמאי. מחקר קודם מאוניברסיטת קופנהגן שפורסם בשנת 2011 מצא רמזים לסיכון מוגבר להתקפי לב בקרב אנשים שנוטלים תרופות משככות כאבים מקבוצת NSAIDS לאחר התקף לב.

JAMA, Doi:10.1001/jama.2015.0809