המחקר הנוכחי בא לבחון את הקשרים בין מצוקה פסיכולוגית, איכות החיים והמצב הנוירולוגי, בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, במהלך 3 השנים הראשונות לאחר האבחנה.

במחקר השתתפו 31 אנשים עם טרשת נפוצה מסוג התקפי-הפוגתי ומולם נמצאה קבוצת ביקורת של אנשים בריאים המתאימים עם ממוצע גיל ושכיחות מגדרית זהה.

התוצאות הראו כי המצוקה הפסיכולוגית גבוהה באופן משמעותי בקרב קבוצת האנשים עם טרשת נפוצה בהשוואה לקבוצת הביקורת הבריאה. רגישות ביחסים ביו אישיים ופסיכוזה היו קשורים למדד הפגיעה הנוירולוגית (EDSS), כך שככל שה- EDSS יותר גבוה (הפגיעה הנוירולוגית יותר חמורה), כך גדלים הסיכויים שהאדם עם טרשת נפוצה יהיה רגיש יותר ביחסים בין אישיים ויסבול מפסיכוזה (חשוב לציין כי המחקר מסתמך על שאלוני דיווח עצמי ולא על הערכה פסיכיאטרית). הקבוצה עם ה- EDSS הגבוה יותר, הביעה יותר מצוקה פסיכולוגית בהשוואה לקבוצת האנשים עם טרשת נפוצה עם EDSS נמוך יותר ובהשוואה לקבוצת הביקורת הבריאה. הקבוצה עם ה- EDSS הנמוך הביעה יותר מצוקה פסיכולוגית בהשוואה לקבוצת הביקורת הבריאה. איכות החיים נמצאה קשורה גם ל- EDSS וגם לרמת המצוקה הפסיכולוגית.

מסקנת החוקרים שהאנשים עם טרשת נפוצה, כבר בשלביה המוקדמים של המחלה סובלים ממוצקה פסיכולוגית בהשוואה לקבוצת ביקורת בריאה. המצוקה הפסיכולוגית אמנם קשורה לרמת הפגיעה הנוירולוגית (ה- EDSS), אך גם אנשים עם פגיעה מינימאלית או ללא פגיעה כלל מראים מצוקה פסיכולוגית. מכיוון שגם אנשים ללא פגיעה נוירולוגית (שתוצאת ה- EDSS שלהם =0), סובלים ממצוקה פסיכולוגית, נראה כי עצם האבחנה של טרשת נפוצה מהווה גורם דחק המכביד על האנשים בשלבים הראשונים של המחלה, גם אם לא נפגעו כלל.

Multiple Sclerosis 2009; 15: 752–758

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.