טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
מעקב חי אחר הפעילות בטרשת נפוצה
מחקר חדש הצליח לבצע תצפית, בזמן אמת בפעם הראשונה, אחר תנועת תאי מערכת החיסון החל מזרם הדם ועד פגיעתם בתאי העצב. התצפית מאששת ומחדשת ידע רב ומובילה להבנה עמוקה ומתוקפת של המתרחש בגוף בטרשת נפוצה
במחלה כמו טרשת נפוצה, תאים של מערכת החיסון חודרים לרקמות המוח, שם הם גורמים לנזק גדול. במשך שנים רבות הייתה זו חידה, כיצד התאים הללו מצליחים לחמוק מזרם הדם. יציאה מזרם הדם אינה פשוטה, מכיוון שישנם כלי דם ייחודיים שמתפקדים כחסמים בין זרם הדם למערכת העצבים. עד עתה, דגימות של רקמות סיפקו את ההוכחה שתאי מערכת החיסון מצליחים להגיע לתאי העצב. כיום, קבוצת חוקרים חדשה הצליחה לצפות, בזמן אמת, בתנועה של תאי מערכת החיסון באמצעות מיקרוסקופ בפעם הראשונה. בתהליך הצפייה והמחקר הם גילו כמה מאפיינים חדשים של תאי מערכת החיסון. הממצאים המגובשים הללו מצביעים על קפיצת דרך משמעותית בהבנת המחלה המורכבת הזו.
המוח ועמוד השדרה שולטים ומבקרים את תפקודי כל חלקי הגוף ומתאמים את התנועה, התחושה וההתנהגות. לכן הגנה מרבית למוח ועמוד השדרה היא חשובה והכרחית. פציעות באזורים אלו נמנעות באמצעות הגנה של הגולגולת וחוליות עמוד השדרה. חומרים מסוכנים שנמצאים בתוך הגוף, כמו וירוסים הנמצאים במחזור הדם, נשמרים באמצעות כלי דם ייחודים. "קירות" כלי הדם יוצרים מחסום שאינו עביר ע"י התאים או חלקיקים קטנים אחרים, כך הם מספקים הגנה לתאי העצב העדינים.
עם זאת, ישנם יוצאים מן הכלל. במחלות כמו טרשת נפוצה, תאים "תוקפניים" ממערכת החיסון מצליחים לפרוץ את מחסום כלי הדם. כשהם חודרים לרקמות המוח, הם פוגעים באמצעות הפעלת תהליכים דלקתיים ותקיפה של תאי העצב.
איתור התוקף
מכיוון שבאופן נורמאלי ישנה הפרדה ברורה בין מחזור הדם לבין מערכת העצבים המרכזית (הכוללת את המוח ועמוד השדרה), החוקרים התקשו להבין כיצד תאי מערכת החיסון מצליחים לחצות את מחסום דם המוח (ה- BBB). מידע שכזה יכול להרחיב את ההבנה של מחלת הטרשת הנפוצה. בשנות ה- 80, מדענים הצליחו להוכיח באופן חד-משמעי, שבתנאים מסויימים, תאי T (תאים ממערכת החיסון) יכולים לזהות ולתקוף חלקים מתאי המוח של אותו הגוף, כלומר תקיפה עצמית. בזכות דגימת רקמות שבוצעה בעשורים האחרונים, לחוקרים יש ידע רחב יותר באשר לדרך בה התאים מהגרים מנקודת המוצא לנקודת החדירה ומשם לנזק לו הם גורמים. עם זאת, תצפית חיה בתנועה שכזו עדיין לא נעשתה.
התצפית בתאים התוקפניים
המדענים שביצעו את המחקר הנוכחי הצליחו להתגבר על בעיה זו. הם נעזרו במיקרוסקופ 2-פוטונים, והצליחו במעקב אחר תאי T תוקפניים שסומנו/נצבעו בעזרת GFP – חלבון פלורוסנטי ירוק ברקמות חיות של חולדות. התצפית השיטתית בתאים אלו לאורך מהלך המחלה סיפק תובנות חדשות ומדהימות לגבי מאפייני ההתנהגות של תאים אלו.
החוקרים גילו שתאי ה-T התוקפניים מתגברים על המחסום בין מחזור הדם לבין רקמות העצב בעזרת כמה צעדים. מחוץ למערכת העצבים, התאים המסומנים (כלומר תאי ה-T) נעו בדיוק כפי שהחוקרים ציפו מהם; רוב התאים צפו/זרמו ביחד עם זרם הדם. לאחר מכן נראה שהתא מתחבר/נדבק לזמן קצר לקירות כלי הדם. כעת לאחר שהתחבר, הוא מתגלגל חזרה לזרם הדם או שזרם הדם סוחף אותו חזרה אליו. עם זאת, ברגע שתאי ה-T הגיעו לכלי הדם של מערכת העצבים, הם מתחילים להתנהג בדרך שונה לחלוטין. החוקרים צפו במספר רב יותר של תאי T הנאחזים בקירות כלי הדם. "הדברים נעשו מרגשים מאוד כאשר גילינו כי התאים מסוגלים לזחול, יכולת שלא ידענו שתאי ה-T מסוגלים לה", כך סיפר החוקר אינגו ברטולומוס. במקרה הזה, "זחילה" מתארת תנועה אקטיבית של תא, בדרך כלל כנגד זרם הדם. החוקרים צפו בתאי ה-T זוחלים לאורך קירות כלי הדם, כאשר פעולה זו יכולה לארוך בין מספר דקות למספר שעות. בסופה של תנועת הזחילה לאורך הקירות, התאים או שנסחפו חזרה למחזור הדם או שהם הצליחו להידחק ולחדור את קירות כלי הדם.
מפגש מבשר רעות
לאחר שהצליחו לחדור ולחצות את מחסום דם המוח (ה-BBB), התאים ממשיכים את תנועתם בקרבת כלי הדם. במקרה זה, היה זה רק עניין של זמן עד שתאי ה-T ייפגשו בתאים פגוציטים (תאים בולענים/ תוקפים), אשר נמצאים בשפע מחוץ לכלי הדם ובפני השטח של רקמות העצב. כאשר תא T בעל יכולת תנועה מתקרב לפגוציט, 2 התאים יחדיו יוצרים קירבה והופכים לזוג מוצמד. כמה מן הזוגות הללו נשארים בלתי-פרידים למשך כמה דקות.
על-אף שהמדענים כבר ידעו שתאי ה-T חייבים ליצור מגע עם פגוציטים בכדי להפוך לתאים פעילים של מערכת החיסון, הם כעת הצליחו לצפות באינטראקציה הזו בזמן שהיא מתרחשת, כלומר במחסום דם המוח. ואכן, כמו ששיערו, תאי ה-T לא התחילו את תקיפתם על מערכת העצבים, באמצעות שליחת נוירוטרנסמיטורים מעוררי פעילות דלקתית, עד לרגע שהתחברו עם הפגוציטים. כתוצאה מהפיכת תאי ה-T לאקטיביים, יותר ויותר תאי T חוצים את קירות כלי הדם. "האקטיבציה של תאי ה-T על גבול רקמות העצב, היא סימן נחרץ לכך שתאי מערכת החיסון הצליחו לפלוש", כך סיכם אלכסנדר פלוגל, מפקח המחקר.
עוד על הגילויים המרגשים
הודות לשיטות התצפית המתוחכמות בהן השתמשו, המדענים הצליחו לבסס את ההנחה שכמה מן הנוגדנים, כאלו שמשתמשים בהם ומהווים מרכיב בתרופות לטרשת נפוצה, גורמים לתאי ה-T הזוחלים להעלם. כפי שהסביר אינגו ברטולומוס "עד היום, היה ידוע שנוגדים אלו מונעים מתאי ה-T לברוח מכלי הדם, אבל כיום, בזכות התצפית הנוכחית, אנו רואים שהם מונעים מהם לזחול".
המחקר הביא לכך שכיום יש תמונה ברורה יותר באשר לתנועתם של תאי מערכת החיסון וחדירתם לתוך מערכת העצבים. תגלית זו גם תעשיר את הידע לגבי תפקודי מערכת הביטחון של מערכת החיסון ברקמות בריאות. עם זאת, כפי שקורה פעמים רבות, תגליות חדשות מעלות גם שאלות חדשות. איך תאי מערכת החיסון (תאי ה-T) מצליחים להיתלות בתקרות כלי הדם וכיצד הם מזהים את נקודות התורפה לחדירה? מה מוביל את התאים לאחר שהתגברו על מחסום דם המוח? אלו רק חלק מהשאלות שנותרו פתוחות והחוקרים ינסו לענות עליהן בהמשך. המטרה הסופית היא לפתח טיפולים ותרופות חדשות לטרשת נפוצה.
תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.