מצטברים מימצאים על נזקיהם של הממתיקים המלאכותיים וגם על הנתונים שהם לא מובילים להרזייה, הפעם סקירה מקפת של פרופ' יאנג מאוניברסיטת ייל.

שעור ההשמנה הגבוה בארה"ב נמצא בקורלציה עם שימוש מוגבר בממתיקים מלאכותיים כמו אספרטם או סוכרלוז במשקאות הקלים ובמוצרי המזון.
למרות שרבים משתמשים בממתיקים מלאכותיים כדי לרזות, מביא המאמר דיון שנערך באוניברסיטת ייל באפריל 2010 בכנס Neuroscience 2010 conference המראה את ההפך.

במאמר כמה סיכומים כמו ההיסטוריה של התפתחות הממתיקים המלאכותיים, מימצאים אפידמיולוגיים הבוחנים קשר בין הממתיקים ובין השפעתם על המשקל ובסוף מובא הסבר להשמנה המבוסס עלהנוירוביולוגיה של גמול מזון.

הרעיון המובא הוא שאם אוכלים משהוא מתוק, גם אם הוא חסר קלוריות, כל המערך הפיזיולוגי יכוון ל"מצוא" את הקלוריות המובטחות שכן הופעל נתיב גמול בלי הגמול המובטח.
כך מופעלת ההשתוקקות לעוד מתוק גם כשלא חסרות קלוריות במזון. הטעם המתוק של הממתיקים מחזק תלות בסוכר ואת ההשתוקקות לממתיקים.

היות וההשתקקות למתוק תלויה באכילת מזון מתוק (מלאכותי או לא) מציע החוקר להוריד לאט לאט את השימוש בממתיקים בכל התזונה, וזאת כדי להיגמל ולהיות משוחררים מהצורך הזה.

Yale J Biol Med. 2010, 83(2), 101-108
 

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט