לארונה דווח על קשר אפשרי בין מלח לטרשת נפוצה. בסדרת ניסויים שפורסמו בתחילת השנה, חוקרים הראו כי הוספת מלח לתרבית תאים של עכברים ושל בני אדם מובילה לעלייה דרמטית בייצור תאים של מערכת החיסון מסוג Th17 - תאים שמלבד תפקידם במלחמה בזיהומים, מהווים חלק מרכזי בהתפתחותן של מחלות אוטואימוניות כמו טרשת נפוצה. בנוסף, ניתן היה לראות כי התאים הפכו לאגרסיביים יותר בעקבות ריכוז המלח.

כאשר החוקרים נתנו תזונה עשירה במלח לעכברים עם נטיה גנטית לטרשת נפוצה, הם ראו כי העכברים מפתחים מחלה חמורה יותר מעכברים שאכלו כמויות קטנות יותר של מלח. בעקבות העלייה בצריכת המלח, החוקרים מצאו במערכת העצבים המרכזית של העכברים נוכחות גבוהה של תאי Th17 המעודדים פעילות דלקתית.

בעוד שמחקרים קודמים עסקו בבדיקות מעבדה או בניסויים בחיות בלבד, במחקר החדש חוקרים מבואנוס איירס ובוסטון בחנו את השפעת המלח בבני אדם עם טרשת נפוצה.

לטובת המחקר גויסו 70 אנשים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית. החוקרים עקבו אחר המשתתפים במשך שנתיים. במהלך תקופת המעקב, הנבדקים עברו בדיקות כל 3-6 חודשים או כאשר אובחן התקף טרשת נפוצה, והחוקרים חישבו את כמות המלח בשתן שלהם - אינדיקציה לכמות המלח שהנבדקים צרכו.

הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות בהתאם לצריכת המלח שלהם: גבוהה, בינונית ונמוכה. התוצאות הראו כי קיים קשר מובהק בין מספר ההתקפים לבין כמות המלח שנצרך: ככל שהנבדק צרך יותר מלח, הוא חווה יותר התקפים.

לאנשים בקבוצת הצריכה הגבוהה של מלח היה סיכון גבוה פי 3.95 ולאנשים בקבוצת הצריכה הבינונית היה סיכון גבוה פי 2.75 לחוות התקף של טרשת נפוצה, בהשוואה לאנשים בקבוצת הצריכה הנמוכה. 

בנוסף, סריקות MRI הראו כי לאנשים בקבוצת הצריכה הגבוהה של מלח היה סיכון גבוה פי 3.4 לפתח נגעים חדשים במוח ולאנשים בקבוצה זו היו בממוצע פי 8 נגעים מסוג T2.

החוקרים הסיקו כי לצריכה גבוהה של מלח יש השפעה הן על המהלך הקליני של המחלה (כמות ההתקפים) והן על הממצאים הרדיולוגים (הנגעים הנראים ב-MRI).

יש לציין כי הממצאים בבני-אדם, שהוצגו החודש בכנס ה-ECTRIMS בקופנהגן, הם ראשוניים בלבד. הם עדיין לא פורסמו כמאמר בכתב עת מדעי ולכן לא עברו ביקורת של מומחים מהתחום.

ECTRIMS 2013, Abstract 119