"גשר" אלקטרוני שיום אחד יוכל לסייע לחולים משותקים ללכת.

עד לאחרונה, פגיעות קשות בחוט השדרה באו עם אבחנה ברורה למדי של שיתוק, בין אם חלקי או מלא. אך התפתחויות אחרונות בטיפול בתאי גזע יחד עם התקני גירוי אלקטרוניים החלו לספק תקווה, עם זאת רחוקה עדיין, כי שיתוק לא חייב להיות גזר דין לכל החיים. התקנים של גירוי שרירים יכולים לאפשר עמידה או הליכה מוגבלת וניסוי הראשון בתאי גזע עובריים החל בשנה שעברה. טכניקות אחרות, לעומת זאת, עשויות לספק פתרון פשוט יותר.

באוניברסיטת קליפורניה מפתחים גשר עצבי אלקטרוני, שעוזר "להקפיץ" דחפים מצד אחד של חוט השדרה מנותק אל צידו השני תוך ניצול "המעגלים" העצביים שנשארים ללא פגע גם לאחר ניתוק מן המוח. המחקר משלב גישה זו עם  (electromyography (EMG, כדי לסייע לחולדות עם פגיעה מלאה בחוט ושיתוק הרגליים האחוריות שוב לרוץ על ארבע. כאשר הרגליים הקדמיות שלהם התחילו לנוע, התנועה עוררה מעגל קטן שהניעה את הרגליים האחוריות שלהם כדי לשמור על קשר.

במקום לחבר אלקטרודות לנוירונים או שרירים, הגשר העצבי מתחבר אל האלקטרודות שעל הקרום החיצוני של חוט השדרה המנותק. דחפים חשמליים מעוררים את המעגלים החשמליים הקשורים לדריכה וכאשר אחת הרגליים מתחילה לשאת משקל, חוט השדרה מזהה את המידע החושי ומייצר תנועות דריכה, ללא צורך בחיבור אל המוח.  

לחוקרים עדיין יש הרבה מה לעשות לפני שניתן יהיה להעביר את טכניקה ה-EMG אל בני האדם. הליכה של חולדות נבדקה רק על הליכון (treadmill), ולא על שטחים מגוונים יותר. גם תרגום לולאת המשוב שנצפתה אצל חולדה לבני האדם לא יהיה פשוט, שכן בני האדם אינם משתמשים בגפיים שלהם בצורה שיכולה להוות  טריגר להליכה.

מתוך-Technology Review

תרגום ועריכה: אנה רייזמן