הרגעים האלה שעוד פעם אתה מרגיש שלא באמת דואגים לך אף אחד לא באמת אכפת ממך. עושים זאת כדי להראות בכאילו דואגים.נוח להם... נוח להם מאוד שאני מכבה את הפון ואז יש לכולם תירוץ של\" התקשרנו ואת לא זמינה \",כאילו שאני לא יודעת שעשיתי להם בעצם טובה .שנים שאני דואגת לכולם אוספת את כולם משתדלת לשמח את כולם ופתאום כשאין לי כבר יותר מדי לתת כי אני כבר לא עובדת המון זמן השיחות פוחתות ואף אחד לא שואל את עצמו לאן מעלמתי ... אני לא טיפוס שהיה מתבודד בכלל לא. ואף אחד לא באמת ניער אותי כשהיה צריך להעיר אותי אף אחד לא ניסה להרים אותי מהמקום הכ\"כ נמוך ששקעתי בו בתקופה האחרונה . לאף אחד מ\"הקרובים שלי\" לא היה מספיק כואב לראות אותי כבויה, הולכת ונעלמת... היום אחרי שיחות ארוכות עם אנשים שעוטפים אותי בהמון אהבה אמתית וכנה אני מתחילה להבין קודם כל אני צריכה לשקם את עצמי לחזור לעצמי או להיות מי שאני . מתרחקת ממה שעושה לי רע ומחפשת רק מה שעושה לי טוב...גם אם זה אומר להתנתק מכמה אנשים שהיו מאוד קרובים אליך במשפחה ... יכול להיות שאני טועה אבל למדתי גם לתת לעצמי לטעות מותר לי

ראשית היה נחמד אם לא היית נשארת בעלום שם, נחמד יהיה באם אפשר יהיה לפנות אליך בשמך.

אכן נכון הדבר שבאם מסתכלים על חצי הכוס המלאה, באם מתייחסים בחיוב למצב שלא ביקשנו ולא הזמנו,

אני למשל אובחנתי לפני כשנתיים כחולת סרטן סוג 4 עם גרורות, לא הייתי אומרת שהמצב מרנין במיוחד,

אך אני ממשיכה בהתנדבויות שלי כמנחת קבוצות, זה נותן לי כוחות, נכון שיש את הימים שלאחר טיפול שהגוף

אינו נשמע לך, אך לאחר חלוף אותם ימים, אני חוזרת לפעילות מלאה, גם בהתנדבות, גם במשפחה, גם במפגשים חברתיים, התמיכה סביב היא שנותנת כוחות נפש. והמבט החיובי, כי החיים הם נפלאים. לקום כל בוקר ולשמוע

את ציוץ הציפורים, השמש הזורחת, הימים הבהירים - להסתכל בחיוב, זאת מילת המפתח.