אוטואימוניות

אוטואימוניות (Autoimmune) היא תגובה שמתרחשת כשהמערכת החיסונית של הגוף משתבשת ותוקפת את הגוף עצמו. אוטואימוניות נוכחת ברמה מסוימת אצל כלל האנשים, ולרוב אינה מזיקה, אולם עלולה להוביל גם להתפתחות מספר מצבי תחלואה הקרויים 'מחלות אוטואימוניות', כשהיא הופכת לפתולוגית ודלקתית, על רקע גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים, ופוגעת באיברי גוף שונים. בין השאר עלולה אוטואימוניות להוביל להתפתחות דלקות מפרקים אוטואימוניות, מחלות מעי דלקתיות וטרשת נפוצה. 

אוליגוארטריטיס

בדלקת מפרקים פסוריאטית, אוליגוארטריטיס (Oligoarthritis) היא דלקת קלה המערבת פחות מחמישה מפרקים ומאופיינת בא-סימטריות.

אוסטיאוארטריטיס

ראו ערך 'דלקת מפרקים ניוונית'.

אינטרלוקין

דלקות מפרקים כמחלות דלקתיות מתאפיינות בשפעול תאים דלקתיים. אינטרלוקין (Interleukin) הוא שמם הכולל של מספר חלבונים המשתייכים לקבוצת ה'ציטוקינים' (Cytokines). בגוף האדם 35 אינטרלוקינים שחלקם פועלים להגברת פעילות דלקתית וחלקם לדיכוי הדלקת. טיפולים שונים לדלקות מפרקים פותחו במטרה לפעול כנגד אינטרלוקינים שמובילים להפעלתם של תאים דלקתיים, שגשוג תאי רקמה דלקתית, יצירת נוגדנים ושחרור אנזימים הגורמים לאובדן רקמת סחוס, לרבות טיפול ביולוגי בתרופות מקבוצת נוגדי TNF אלפא המכוונים כנגד אינטרלוקין 6; תרופות מקבוצת מעכבי אנזים JAK המובילות לעיכוב אינטרלוקינים 6, 7, 16 ו-21 וכנגד ציטוקינים נוספים; והתרופה סטלרה לדלקת מפרקים פסוריאטית המעכבת את פעילותם של האינטרלוקינים 12 ו-23.

אנזים JAK Kinase 3

מספר אנזימים בגוף המכונים מערכת JAK (קיצור של Janus Kinases), וקרויים בעברית 'אנזימים מזרחנים' כוללת ארבעה אנזימים הנקשרים לציטוקינים שונים שמעודדים פעילות דלקתית. דור חדש של טיפולים לדלקת מפרקים שגרונתית נועד לעכב את האנזימים הללו וכך לנטרל את פעילותם של אינטרלוקינים ולעודד את ריפוי הדלקת, ובהם התרופה קסלג'נז המכוונת בייחוד כנגד האנזים Jak Kinase 3, באופן הגורם לעיכוב פעילותם של אינטרלוקינים 6, 7, 15 ו-21 וציטוקינים נוספים, לרבות אינטרפרון אלפא ובטא.

אנזים PDE 4

אנזים מסוג PDE 4 (קיצור של Phosphodiesterase 4) הוא אנזים שבפעולתו מזרז העברת חומרים דלקתיים שונים בגוף. התרופה אוטזלה לדלקת מפרקים פסוריאטית מכוונת לחסימת פעילותו של אנזים זה, ומאפשרת הן את דיכוי הפעילות הדלקתית במפרקים והן את הפחתת התופעות העוריות.

אנזימים מזרחנים

ראו ערך 'אנזים JAK Kinase 3'.

אנטיגן CD-20

אנטיגן המסומן 'CD-20' מצוי על גבי תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים B ומוכר כאנטיגן המוביל לשגשוג הפעילות הדלקתית בגוף, לרבות בדלקות מפרקים. התרופה הביולוגית מבטרה הניתנת בעירוי מכוונת לנטרול אנטיגן זה והוכחה כיעילה לטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית, וכן כנגד מחלות נוספות, לרבות סוגים שונים של סרטן הלימפומה.

אנטי CCP

בדיקת דם מסוג 'אנטי CCP' (קיצור של Anti Cyclic Citrullinated Peptide) היא אחת הבדיקות המסייעות לאבחון דלקת מפרקים שגרונתית. הבדיקה מזהה נוגדנים לחלבונים מסוג CCP - המכונים Anti-CCP. הבדיקה מאפשרת כיום אבחון מדויק יותר של המחלה בשלבים מוקדמים יותר מאשר בעבר. אדם שנמצא חיובי בבדיקה, לצד תוצאה חיובית בבדיקת דם לגורם השגרוני – מאובחן עם דלקת מפרקים שגרונתית פעילה הדורשת טיפול מהיר. עם זאת, תוצאה שלילית בבדיקה זו, לצד תוצאה חיובית בבדיקה לגורם שגרוני – דורשת בדיקות הדמיה נוספות כדי לברר האם מקור התסמינים מהם סובל המטופל בדלקת מפרקים שגרונתית או במחלה אחרת.

אנטזיטיס

אחד הביטויים של דלקות מפרקים הוא ביצירת דלקת באזור החיבור בין הגיד לעצם – הקרויה 'אנטזיטיס' (Enthesitis), בייחוד באזור מפרקי קצות האצבעות בידיים ו/או ברגליים.

אנקילוזיס

אנקילוזיס (Ankylosis) הוא מונח רפואי המבטא תהליך של קישיון ואיחוי מפרקים. אחת מדלקות המפרקים האוטואימוניות קרויה 'אנקילוזיס ספונדליטיס' ובעברית: דלקת חוליות מקשחת', ומתבטאת בין היתר בקישיון ואיחוי מפרקי חוליות עמוד השדרה.

אפיטופ משותף

בדלקת מפרקים שגרונתית, המונח הרפואי 'אפיטופ משותף' (Shared Epitope) מתייחס למקטעים שונים במטען הגנטי (הדי.אנ.איי) שקשורים בסיכון מוגבר לפתח את המחלה. כך, בין היתר, קיים מצב של 'אפיתופ משותף' בגן המסומן באותיות HLA-DRB1 שהמצאותו מעלה את הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים שגרונתית בעתיד, אם כי לא פותחו עד כה טיפולים המכווונים לאנשים שמאובחנים עם מצב גנטי זה.

אצבע נקניקיה

אחד התסמינים המייחדים דלקת מפרקים פסוריאטית הן אצבעות ידיים ו/או רגליים שהתפתחה בהן דלקת הקרויה 'דקטיליטיס', הגורמת לאצבעות להראות כנקניקיות תפוחות, מראה שהוביל לכינוי שאומץ גם בקהילה המקצועית – אצבעות נקניקיה.

אצבע טלסקופית

אחד התסמינים של דלקת מפרקים הרסנית הוא הרס של מפרקי קצות האצבעות ואצבעות מקוצרות שניתנות למשיכה החוצה, בדומה לטלסקופ – מה שהוביל לכינויים בעגה המקצועית 'אצבע טלסקופית'.

ארוזיות

ארוזיות (Erosions) הם חורים הנוצרים במבני עצם או סחוס ומהווים את אחד הביטויים של דלקות מפרקים.

ארטריטיס

ראו ערך 'דלקת מפרקים'.

ארתרוסקופיה

ארתרוסקופיה (Arthroscopy) היא שיטה ניתוחית זעיר פולשנית שבמסגרתה מוחדר צינור חלול הקרוי 'ארתרוסקופ' למפרק לצורך בדיקה, אבחון וכן טיפול מתקן, ונעשה בו שימוש לרוב בדלקות מפרקים באזור הברכיים או הכתפיים. סינובקטומי הוא ניתוח אורתופדי לכריתת רקמת הסינוביום המבוצע בארתרוסקופיה.

ארתרוצנטזיס

ארתרוצנטזיס (Arthrocentesis) היא פעולה רפואית במהלכה מוחדרת מחט חלולה לניקוז נוזל שהצטבר במפרק מודלק שהתנפח – הן לצורך אבחנת מקור התופעה והן לשיכוך כאב. לרוב במהלך הפעולה גם מוחדרת למפרק תרופה לאחר שאיבת הנוזל, המועבר לרוב לבדיקת מעבדה כדי לבחון את מקור ההתנפחות.

בורסיטיס

בורסיטיס (Bursitis) היא דלקת באזור הקרוי 'בורסה' – נוזל הקיים בתווך שבין העצם לגיד. בורסיטיס אינה מסווגת כדלקת מפרקים, מאחר והדלקת אינה ממוקמת במפרק עצמו, אלא בסמוך לו, אולם תסמיני התופעה דומים לתסמינים של דלקות מפרקים, ואף היא עשויה להיות מלווה בכאבים, נוקשות והגבלה בתנועה.

גאוט

ראו ערך 'שיגדון'.

גורם שגרוני

גורם שגרוני – הקרוי גם 'פקטור ראומטואידי', ובלעז Rheumatoid Factor, ומסומן בקיצור RF – הוא רכיב שנבדק בבדיקות דם לאבחון דלקת מפרקים שגרונתית, ומהווה סמן למחלה המופיע בקרב 70% עד 90% מהחולים. בדיקת דם לגורם שגרוני מוכרת בעגה המקצועית גם בשם 'מבדק רוז ואלר'. תוצאה חיובית לגורם השגרוני אינה מובילה בהכרח לאבחון דלקת מפרקים שגרונתית, ועשויה להתקבל גם אצל אנשים בריאים, וכן בקרב חולים במחלות נוספות של המערכת החיסונית – לרבות דלקת אוטואימונית של הכבד ותסמונת שיוגרן, פיברוזיס, לופוס, מיאלומה נפוצה וכן מחלות זיהומיות כגון עגבת, מלריה ושחפת. כשהפקטור אינו מצוי בבדיקות של חולים שזוהו כסובלים מדלקת מפרקים שגרונתית – המחלה לרוב פחות חמורה בעוצמתה.

גלוקוקורטיקוסטרואידים

ראו ערך 'סטרואידים'.

גן HLA-B27

הגן המסומן באותיות HLA-B27 (קיצור של Human Leukocyte Antigen B27) הוא למעשה סמן גנטי המצוי על גבי כרומוזום 6 ומעלה את הסיכון להתפתחות דלקות מפרקים ספונדילוארתרופתיות. הסמן מאובחן בקרב כ-30% עד 60% מהחולים בדלקת מפרקים פסוריאטית הסובלים גם מפגיעות במפרקי עמוד השדרה וב-80% עד 95% מהחולים בדלקת חוליות מקשחת – ומהווה סמן המעיד על הקשר הגנטי החזק של מחלה זו. למרות שבקרב החולים קיימת שכיחות גבוהה של נשאות הסמן הגנטי, הסמן כשלעצמו אינו מחייב את התפתחות המחלה, וקיימים באוכלוסייה נשאים רבים שאינם חולים. למעשה ההערכות כיום הן כי רק 1.3% מכלל הנשאים של הסמן הגנטי מאובחנים עם דלקת חוליות מקשחת - כלומר רוב הנשאים של HLA-B27 לא יפתחו את המחלה. הסמן HLA-B27 מאובחן גם בקרב שיעור גבוה של חולים במחלות נוספות, לרבות פסוריאזיס, מחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית ודלקת עינייים בענבייה (Uveitis).

דלקת

דלקת (Inflammation) היא תהליך ביולוגי המהווה למעשה הגנה כנגד אורגניזם או תהליך הנתפשים כאיום על הגוף, לרבות חדירת זיהומים או גופים זרים או תהליכים סרטניים בתאי הגוף. כשמערכות ההגנה פועלות בביטוי יתר – נוצרת דליקה בגוף (בערה) ומתפתחת דלקת המתבטאת לרוב בעליית חום ובהפעלת המערכת החיסונית של הגוף. כשהגוף בריא מתקיים לרוב איזון בין חומרים בגוף שמעודדים תהליכים דלקתיים לבין חומרים שבולמים תהליכים אלה. לעתים נגרם חוסר איזון בין התהליכים בגוף ומתפתחת דלקת שעלולה להוביל לנזקים שונים. דלקות מפרקים אוטואימוניות הן דלקות שמתפתחות במפרקי הגוף כתוצאה מהפעלת המערכת החיסונית של הגוף כנגד הגוף עצמו מסיבות שונות.

דלקת DIP

דלקת מסוג DIP (קיצור של Distal Interphalangeal) היא דלקת מפרקים המערבת את מפרקי קצות האצבעות בכפות הידיים, ומאפיינת לעתים דלקת מפרקים פסוריאטית ובמקרים נדירים גם דלקת מפרקים שגרונתית. במקרים אלה, התהליך הדלקתי לרוב מתחיל בציפורן ונע לעבר אזור החיבור בין הגיד לעצם וגורם להתפתחות אנטזיטיס.

דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות

אחת המחלות מקבוצת דלקות המפרקים האוטואימוניות היא דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות, המסומנת באותיות nr-axSpA (קיצור של non-radiographic axial SpondyloArthritis) – מחלה הדומה לדלקת חוליות מקשחת מבחינת התסמינים, אך ללא עדות בצילום רנטגן (רדיוגרפיה) לנזק במפרק האגן, אם כי בדרך כלל תהיה במחלה זו עדות לדלקת במפרק האגן בבדיקת MRI. מחקר שפורסם ביולי 2012 בכתב העת Current Opinions in Rheumatology העלה כי12% מהחולים בדלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות יפתחו כעבור שנתיים מהאבחנה דלקת חוליות מקשחת. שכיחותה של דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות אינה נמוכה בהרבה מזו של דלקת חוליות מקשחת – סביב 1% מהאוכלוסייה, וכ-5% בקרב אנשים עם כאב גב כרוני.

דלקת חוליות מקשחת

דלקת חוליות מקשחת (Ankylosis Spondylitis) המסומנת באותיות AS, שתוארה לראשונה על ידי רופא רוסי בשם בכטרב, ולכן קרויה גם 'מחלת בכטרב', היא דלקת המאופיינת בתהליך 'אנקילוזיס' - דהיינו איחוי של חוליות עמוד השדרה, ומתבטאת בנוקשות, כאבי גב והגבלה בתנועתיות בעמוד השדרה. דלקת חוליות מקשחת לרוב מתחילה במפרק האחורי של האגן הקרוי 'מפרק העצה והכסל' וממשיכה להתפתח במעלה עמוד השדרה. המחלה עשויה לערב גם מפרקים פריפריים, בעיקר ירכיים וכתפיים, איזורי חיבור גיד לעצם, עיניים (דלקת בענביה) ואת מערכת העיכול והמסתם האאורטלי. שכיחותה באוכלוסייה עומדת על 0.1% עד 1.4% והיא שכיחה בגברים פי 3-2 יותר מאשר בנשים, ונוטה להופיע לרוב בגיל צעיר, מתחת לגיל 45.

דלקת בברך

אחד מאזורי הגוף שנחשב רגיש להתפתחות תהליך דלקתי הוא מפרק הברך – ודלקת בברך עשויה להיות או שגרונתית – כלומר שמקורה בתהליך דלקתי אוטואימוני, או ברוב המקרים ניוונית – כלומר שמקורה בתהליך ניווני של אובדן רקמות מסיבות אחרות.

דלקת מפרקים

דלקת מפרקים – או 'ארטירטיס' (Arthritis) – היא ביטוי לתהליך דלקתי במפרקים בגוף המוביל לתסמינים שונים, לרבות נוקשות, חימום, נפיחות, אדמומיות וכאבים במפרקים. ברפואה יש מעל למאה סוגים שונים של דלקות מפרקים, אשר חלקן אוטואימוניות וחלקן נובעות מתהליך ניווני.

דלקת מפרקים אוטואימונית

דלקת מפרקים אוטואימונית (Autoimmune Arthritis) היא דלקת מפרקים שנגרמת מתהליך של אוטואימוניות שבמסגרתו המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את הגוף עצמו. כעשירית מדלקות המפרקים הן אוטואימוניות, ובין דלקות המפרקים האוטואימוניות נכללים דלקת מפרקים שגרונתית וקבוצת דלקות המפרקים הספונדילוארטרופתיות.

דלקת מפרקים אנטרופטית

דלקת מפרקים אנטרופטית (Enteropathic Arthritis) היא סוג של דלקת מפרקים מקבוצת דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות, שיש לה גם ביטוי קליני בדרכי העיכול במעי. קיימים סוגים שונים של דלקת מפרקים אנטרופטית, לרבות דלקת מפרקים, לרוב אוטואימונית, שמתפתחת בקרב אנשים עם מחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס (שהן גם מחלות אוטואימוניות); דלקת מפרקים בקרב חולי צליאק, חולים במחלת ויפל (מחלה נדירה הנגרמת על ידי חיידק הטרו פנימה ויפלי) וחולים בתסמונת דלקתית של המעיים והעור שעלולה להתפתח לאחר ניתוחים לקיצור קיבה המבוצעים באמצעות מעקף מעיים.

דלקת מפרקים הרסנית

דלקת מפרקים שפוגעת בצורה קשה בתפקוד היומיומי מסווגת כ'דלקת מפרקים הרסנית' (Arthritis Mutilans). לדלקת זו לרוב מראה ייחודי בצילום רנטגן, והיא לרוב מערבת הרס של מפרקי קצות האצבעות ואצבעות מקוצרות (אצבע טלסקופית).

דלקת מפרקים כרונית אידיופתית של גיל הילדות

דלקת מפרקים כרונית אידיופתית של גיל הילדות, המסומנת גם בקיצור דמ"א (בלעז JIA, קיצור של Juvenile Idiopathic Arthritis), היא למעשה אבחנה של קבוצת דלקות מפרקים כרוניות שנמשכות מעל לשישה שבועות, ומופיעות אצל ילדים עד גיל 16 – לעתים מעורבות של מספר מועט של מפרקים ולעתים במפרקים רבים בגוף. שכיחות המחלה היא אחד לכל אלף ילדים, והיא מופיעה בקרב בנות יותר מאשר אצל בנים, וחיוני לטפל בה על רקע התפתחותה בגיל שבו הגוף עדיין צומח ומתפתח, כשקיימת חשיבות למנוע הרס של מפרקים ופגיעה בעצמות גדולות.

דלקת מפרקים ניוונית

בהבדל מדלקות מפרקים אוטואימוניות, שבבסיסן תהליך אוטואימוני, המהוות כעשירית מדלקות המפרקים, רוב דלקות המפרקים (עד 90%) הן דלקות ניווניות, שנגרמות מתהליך הרסני של שחיקת מפרקים, ללא פעילות אוטואימונית, ולמרות שהתסמינים של דלקת מפרקים אוטואימונית וניוונית דומים – ועשויים לכלול נוקשות, כאבים והגבלות בתנועה, הטיפולים בהן שונים.

דלקות מפרקים ספונדילוארתרופתיות

דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות (SpA, קיצור של SpondyloArthropathies) הן מחלות דלקתיות אוטואימוניות הפוגעות במפרקים עם מאפיינים קליניים וגנטיים משותפים. קבוצת מחלות זאת כוללת את דלקת החוליות המקשחת (AS), דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות (nr-axSpA), דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA) ודלקת מפרקים אנטרופטית. שכיחותן של מחלות אלו באוכלוסייה היא עד-2%.

דלקת מפרקים פלינדורמית

ראו ערך 'ראומטיזם פלינדרומי'.

דלקת מפרקים פסוריאטית

דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis, או בקיצור PsA) היא דלקת מפרקים אוטואימונית מקבוצת דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות הנלווית לפסוריאזיס – מחלת עור כרונית דלקתית. לפי מחקרים – בין 15% ועד 40% מחולי פסוריאזיס חשופים להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית, שלרוב מתפתחת כעבור כמה שנים מהאבחנה בפסוריאזיס, כ-10 שנים בממוצע, ולעתים מופיעה עמה בו זמנית, ובעשירית מהמקרים אף מקדימה פסוריאזיס – מה שעלול להקשות על אבחונה בשלבים הראשוניים. ישנם חמישה סיווגים של דלקת מפרקים פסוריאטית, והשכיחה ביותר היא דלקת ממוקדת במפרק אחד, לרוב בכפות הידיים, המתבטאת בנפיחות ולעתים בעיוותים בכף היד.

דלקת מפרקים שגרונתית

דלקת מפרקים שגרונתית (Rheumatoid Arthritis), המסומנת בקיצור RA, היא אחת מדלקות המפרקים הכרוניות האוטואימוניות, שבה המערכת החיסונית תוקפת את הגוף עצמו מסיבה לא ברורה, ונוצרת דלקת מפרקים שלא ניתן לייחד אותה במאפיינים ספציפים כמו המאפיינים של דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות. דלקת מפרקים שגרונתית עשויה להתפתח בכמה מפרקים, ואף לנדוד לאיברים אחרים, ומאופיינת בכאב, נוקשות, נפיחות ומוגבלות בתנועה ובתפקוד של מפרקים רבים. דלקת מפרקים שגרונתית היא הסוג הנפוץ ביותר של דלקת מפרקים אוטואימונית והיא מופיעה בקרב כ-1% מהאוכלוסייה. המחלה יותר שכיחה בנשים – כאשר על כל גבר אחד החולה במחלה יש 2.5 נשים. המחלה מאובחנת בעיקר בגיל 40-60 אך יכולה להופיע בכל גיל.

דלקת מפרקים תגובתית

דלקת מפרקים תגובתית (Reactive Arthritis), שמכונה גם 'תסמונת על שם רייטר', היא דלקת שמופיעה במפרקים וכן בשלפוחית השתן (בצינורית השופכה) ובלחמית העין, ונגרמת על ידי זיהום חיידקי. המחלה מתבטאת בין השאר בכאבי מפרקים, ולרוב מופיעה באופן חד פעמי לזמן קצר – כארבעה חודשים – וחולפת תוך טיפול במשככי כאבים.

דקטיליטיס

דקטיליטיס (Dactylitis) היא דלקת במפרקי האצבעות, כולל הגידים, שמאפיינת בעיקר דלקת מפרקים פסוריאטית, אולם עשויה להופיע גם בקרב חולים בדלקות מפרקים אוטואימוניות נוספות, והיא משווה לאצבעות מראה של נקניקיות תפוחות (אצבע נקניקיה).

החלפת מפרקים

החלפת מפרקים (Joint Replacement) הוא אחד הניתוחים האורתופדים השכיחים ביותר עם אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר ברפואה המודרנית. במצבים של דלקת מפרקים אוטואימונית שהחמירה, כשרקמת הסינוביה באזור המודלק חודרת לתוך הסחוס או העצם וגורמת להרס של המפרק, עלול להתפתח עיוות במפרק, ונדרש ניתוח לשחזור המפרק – ניתוח להחלפת מפרק. רוב החלפות המפרקים מבוצעות בעקבות הרס של מפרק הירך או הברך, אך לעתים נדרשת החלפה של מפרקים אחרים, למשל מפרק הכתף, מפרק הקרסול או המרפק. החלפות של מפרק הירך או הברך הם טיפולים ניתוחיים שכיחים בעיקר לסובלים מדלקות מפרקים ניווניות.

הידרוקסיכלורוקווין

התרופה הידרוקסיכלורוקווין (Hydroxychloroquine), ובשם המסחרי פלקווניל, המשמשת כנגד מלריה הוכחה כבר משנות ה-50 של המאה העשרים כטיפול יעיל גם כנגד דלקת מפרקים שגרונתית, והיא כלולה בפרוטוקול הטיפולי בדלקת מפרקים זו כאחת התרופות DMARDs הניתנות כיום כשלב ראשון לפני טיפול הביולוגי.

הפוגה

דלקות מפרקים אוטואימוניות הi מחלות כרוניות שמהלכן מאופיין בתקופות של התלקחות ותקופות של הפוגה (Remission). בדלקת מפרקים שגרונתית, מהלך מסוג 'פוליציקליק' מתאפיין בהפוגות לאורך זמן רב. מדד DAS28, הוא מדד משוקלל האומד את פעילות דלקת המפרקים, ועשוי גם לתת אינדיקציה לכך שמטופל מצוי במצב של הפוגה. במחקרים רפואיים מוגדרת הפוגה ממושכת בדלקת מפרקים כחוסר התקדמות של הדלקת והעדר תסמינים לתקופה של שלושה עד שישה חודשים.

התלקחות

דלקת מפרקים אוטואימונית כרונית מאופיינת בתקופות של התלקחות (Flare) ולצדן תקופות של הפוגה. הטיפולים לדלקות מפרקים מותאמים לתקופות אלה. 

התלקחות לאחר לידה

ככלל, בעוד שדלקת מפרקים שגרונתית מאופיינת במקרים רבים בהפוגה אצל נשים הרות, קיימים סיכויים גבוהים להתלקחות של המחלה בשבועות הראשונים לאחר הלידה (Postpartum Flare), תופעה שעשוייה להקשות על הנשים את גידול התינוק והנקתו. במחקר מהולנד שפורסם באוגוסט 2008 בכתב העת Arthritis Care & Research, נמצא כי 39% מהנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית שהרו פיתחו התלקחות של המחלה לאחר הלידה. גורמים שונים נקשרו להתלקחויות של דלקות מפרקים לאחר לידה, לרבות חזרה של הורמונים לרמות התקינות, ירידה ברמות סטרואידים לא דלקתיים בגוף, עלייה ברמות הורמון הפרולקטין ושינויים בהרכב תאי T של המערכת החיסונית.

חלבון CRP

חלבון מסוג CRP (קיצור של C-Reactive Protein) הוא חלבון שריכוזו בדם (בבדיקת דם ייעודית) מהווה 'מדד דלקת', דהיינו עדות לפעילות דלקתית כלשהי, לרבות דלקת מפרקים, וכן לעוצמתה של דלקת. עם זאת, רמות גבוהות של חלבון CRP עשויות להופיע במצבים רפואיים רבים ומגוונים המתאפיינים בדלקות, לרבות זיהומים, פגיעות טראומה (כולל כוויות), מטופלים לאחר ניתוחים, טרשת עורקים ומחלות לב וכן חולים עם סרטן מתקדם. רמות גבוהות באופן מתון עשויות להופיע גם על רקע מצוקה נפשית ו/או תחלואה פסיכיאטרית.

טיפול מכוון מטרה

בשנים האחרונות חדר קונספט חדש לטיפולים התרופתיים בדלקות מפרקים – טיפול מכוון מטרה (Target to Target), שבמסגרתו מתאים הרופא למטופל טיפול תרופתי עם הסיכויים הטובים ביותר להגיע למטרה המוגדרת כפעילות נמוכה יותר של המחלה או הפוגה מלאה. לחולה חדש המטרה היא לרוב הפוגה בלבד, ואילו אצל חולה שסובל מהמחלה לאורך שנים מוגדרת לרוב מטרה של רמת פעילות נמוכה. הגעה למטרה שנקבעה נבחנת על ידי מדדים שונים לפעילות המחלה, לרבות מספר האזורים הרגישים בגוף, חומרת הדלקת והערכה עצמית של החולה.

לורדוזיס

לורדוזיס (Lordosis) אצל אנשים עם מחלות מפרקים הוא תסמין אופייני לדלקות מפרקים, ובייחוד דלקות מפרקים ספונדילוארתרופתיות, המתבטא בשינויים מבניים במפרקי הכסל (המותן) ועמוד השדרה, לרוב בשלבים מתקדמים של המחלה.

מבדק רוז ואלר

ראו ערך 'גורם שגרוני'.

מדד DAS28

מדד DAS28 (קיצור של Disease Activity Score 28) הוא ציון המודד חולים עם דלקת מפרקים שגרונתית ומשקלל את מספר המפרקים הנפוחים והכואבים מתוך 28 מפרקים שנבחנים במסגרת המדד, לצד בחינת סמני דלקת בדם והערכה עצמית של הנבדקים את מחלתם. במדד נעשה שימוש במחקרים שונים על דלקות מפרקים, והוא מאפשר בין השאר לקבוע את פעילות המחלה ולתת אינדיקציה במצבים בהם המטופל במצב של הפוגה.

מדד HAQ-DI

מדד HAQ-DI (קיצור של Health Assessment Questionnaire Disability Index) הוא מדד האומד בקרב חולים עם דלקת מפרקים שגרונתית את חומרת דלקת והשפעתה על תפקוד המטופל, ונעשה בו שימוש במחקרים שונים כדי לבחון עד כמה פוגעת המחלה בחיי היומיום.

מדד דלקת

ראו ערך 'חלבון CRP'.

מונוציקליק

לדלקת מפרקים שגרונתית שלושה מהלכים אפשריים, שאחד מהם מסווג כ'מונוציקליק' (Monocyclic) ומבטא מצב של דלקת מפרקים המופיעה באפיזודה אחת שמסתיימת כעבור 5-2 שנים מהאבחנה, בין השאר הודות לאבחון מוקדם וקבלת טיפול תרופתי אגרסיבי באופן מיידי. מהלכי מחלה אחרים הם פוליציקליק, המאופיין בתנודות בפעילות המחלה ומהלך מחלה מתקדם (פרוגרסיבי) בו חומרת המחלה רק הולכת ומתגברת. 

מחלה חוץ מפרקית

מחלה חוץ מפרקית (ובלעז: Extra Articular Symptoms of RA) מהווה מונח רפואי לתיאור דלקת מפרקים שגרונתית שמערבת מערכות נוספות מחוץ למפרקי הגוף, לרבות דלקות עיניים, יובש בעיניים, יובש בפה, פגיעה בעצבים בגפיים או בחוט השדרה – כתוצאה מלחץ על מערכת העצבים על רקע התהליך הדלקתי, וכן פגיעה אפשרית בלב, הריאות ומערכת העיכול, וזאת גם על רקע מחקרים בשנים האחרונות שקושרים בין דלקת מפרקים שגרונתית לעלייה בסיכון למחלות לב.

מחלת בכטרב

דלקת חוליות מקשחת (AS) תוארה לראשונה על ידי הרופא הנוירולוג הרוסי ולדימיר בכטרב (1857-1927) אבי הפסיכולוגיה האובייקטיבית, ולכן היא קרויה לעתים גם בשם 'מחלת בכטרב' (Bekhterev's disease).

מטוטרקסט

התרופה העיקרית המשמשת כיום כקו ראשון בטיפול התרופתי בדלקת מפרקים שגרונתית היא מטוטרקסט (Methotrexate), שסונתזה לראשונה בשנות ה-50 של המאה העשרים כטיפול בסרטן הדם מסוג לוקמיה, ומשנות השמונים הפכה לתרופה העיקרית בקבוצת התרופות DMARDs כשהתבררה יעילותה במינונים נמוכים כנגד דלקת מפרקים שגרונתית.

מפרק

מפרקים (Joints) הם איברי גוף האדם האחראים לתנועה של החלקים השונים בגוף ולהנעת גוף האדם בכללותו במרחב. המפרקים הם למעשה רקמות חיבור בין עצמות הגוף. בגוף האדם 206 עצמות וכ-360 מפרקים המחברים בניהן. מחלה במפרקים קרויה בעגה הרפואית 'ארטרופתיה', וכשזו מערבת פעילות דלקתית – היא קרויה 'ארתריטיס'.

מפרק העצה והכסל

דלקת חוליות מקשחת לרוב מתחילה במפרק העצה והכסל (בלעז Sacrioliac Joint ובקיצור SIJ), שהוא המפרק האחורי באגן. בגוף האדם שני מפרקים מסוג זה, משני צידי עצם העצה, המחברים בין עמוד השדרה לאגן.

נוגדי TNF אלפא

קבוצה מרכזית של תרופות ביולוגיות לדלקות מפרקים אוטואימוניות היא קבוצת 'נוגדי TNF אלפא', תרופות שפועלות כנגד חלבון דלקתי - ציטוקין מסוג TNF אלפא (קיצור של Tumor Necrosis Factor alpha), שהוא אחד הציטוקינים המעודדים את התגובה הדלקתית במפרקים. תרופות בקבוצה זו מכילות נוגדנים שונים הנקשרים לחלבון TNF אלפא וחוסמים את פעילותו בגוף, תוך שהם מונעים ממנו להיקשר לקולטנים בתאי גוף אחרים, וכך הן מפחיתות את התגובה הדלקתית. התרופה הראשונה בקבוצה - אנברל, אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) בשנת 1998. בקבוצה זו כלולות כיום גם התרופות רמיקייד, יומירה, סימפוני וסימזיה. התרופות בקבוצה משמשות כקו טיפול שני בדלקות מפרקים, וכן למחלות דלקתיות נוספות, לרבות קרוהן וקוליטיס ופסוריאזיס. התרופות מקבוצה זו הובילו בשנים האחרונות לירידה משמעותית בשיעור החולים בדלקות מפרקים אוטואימוניות שנזקקים לעבור ניתוחים למניעה ושחזור של רקמות מפרקים שנהרסו בעקבות תהליך דלקתי מפושט.

נודולות ראומטואידיות

נודולות ראומטואידיות (Rheumatoid Nodules) הם גושים נוקשים על גבי העור של אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית, שלרוב נוצרים בנקודות לחץ מסוימות בגוף, לרוב סביב מרפקי הידיים.

נוקשות בוקר

נוקשות בוקר (Morning Stiffness) היא תסמין של דלקות מפרקים אוטואימוניות שונות, המאופיין בנוקשות משמעותית של המפרקים בשעות הבוקר, לאחר הקימה מהשינה, שנמשכת מעל לשעה ומקשה מאוד על התפקוד, המלווה בנפיחות מפרקים ולעתים בכאב מוגבר, אודם וחום מקומי. נוקשות בוקר עלולה להקשות על ביצוע פעולות יומיומיות בסיסיות כמו צחצוח שיניים והכנת ארוחת בוקר ומגבילה את היכולת לבצע פעילות גופנית, אם כי פעילות עשויה לשפר את המצב. במקרים מסוימים שחייה בבוקר משפרת את מצב המטופלים ומועילה להרפיית המפרקים. נוקשות בוקר הוא אחד התסמינים המשמשים במדדים השונים של דלקות מפרקים כדי לאמוד את פעילות המחלה.

נרקוטי

נרקוטי (Narcotic) היא שיטה לשיכוך כאב חזק באמצעים תרופתיים, כשרוב התרופות הנרקוטיות גם משרות שינה וכן עשויות להוביל להתמכרות.

סחוס

ראו ערך 'קרטילג''.

סטיל

בקבוצת המחלות מסוג דלקת מפרקים כרונית אידיופתית של גיל הילדות, מחלת סטיל (Still's disease) היא דלקת מפרקים מערכתית המלווה בחום לסירוגין למשך שבועיים לפחות, המלווה גם בתפרחת, הגדלת כבד, טחול ובלוטות לימפה ומדדי דלקת גבוהים בבדיקות דם. המחלה לרוב חולפת כעבור מספר חודשים, אך בעשירית מהמקרים הופכת לכרונית.

סטרואידים

סטרואידים (Steroids) הן תרופות שנכנסו לשוק עוד בשנות ה-50, וגרמו לשינוי דרמטי ביכולת של הרפואה לטפל בהתקפים דלקתיים חריפים וקשים מסוגים שונים, לרבות דלקות מפרקים. תרופות אלו דומות במבניהן להורמון סטרואיד מסוג קורטיזול המופרש באופן טבעי על ידי בלוטת האדרנל. בדלקות מפרקים וכן בדלקות אחרות, סטרואידים מומלצים כטיפול קצר טווח במינונים נמוכים לתקופות התלקחות, ואילו בשימוש ממושך עלולים לגרום לתופעות לוואי נרחבות, לרבות הצטברות נוזלים, השמנה ושינויים ברמות הסוכר וכן שינויים התנהגותיים. הטיפול בסטרואידים לדלקות מפרקים ניתן לרוב בתרופה פרדניזון.

סיסטמי

ברפואה 'סיסטמי' (Systemic) - מערכתי - הוא תיאור למחלה או מהלך שמערבת את כל הגוף, ולא ממוקדת באזורים ספציפיים. 

סינוביום

הסינוביום (Synovium) או 'הקרום הסינוביאלי של המפרק' היא רקמת חיבור שעוטפת את המפרק במפנים ומקיפה את הנוזל המפרקי המהדק בין שני עצמות. בדלקת מפרקים שגרונתית, תאי הדלקת לרוב חודרים לסינוביום ומתפשטים פנימה, וגורמים לסינוביום להפריש נוזלים לחלל המפרק, תהליך שמוביל להתפתחות תסמיני המחלה – כאבים ונפיחות במפרקים.

סינובקטומי

במצבים בהם התהליך הדלקתי ממוקם במפרק מסוים, ולא ניתן להתגבר עליו באמצעים תרופתיים בלבד, נדרשת לעתים כריתה של הסינוביום באמצעות ניתוח אורתופדי הקרוי 'סינובקטומי' (Synovectomy). במהלך הניתוח נכרת סינוביום דלקתי, באזור הברך או מפרק כף היד, והוא עשוי להוביל לריפוי הדלקת המוקומית ולשיכוך הכאבים והשבת יכולת התפקוד של המפרק. במהלך הניתוח מוזזים הגידים והרצועות המחוברים למפרק כדי לאפשר גישה להסרת הרקמה הדלקתית. ניתוח סינובקטומי מבוצע כיום לרוב בארתרוסקופיה דרך שלושה חתכים קטנים בעור.

ספונדילוארתרופתיה

ספונדילוארתרופתיה (Spondyloarthropathy) הוא כינוי למצב רפואי שמערב את מפרקי עמוד השדרה. בין דלקות המפרקים השונות, קיימת קבוצה של דלקות מפרקים ספונדילוארתרופתיות.

ספונדילוארתרופתיה אקסיאלית

ספונידלוארתרופתיה אקסיאלית (Axial spondyloarthritis ובקיצור axSpA) הוא מונח רפואי המתואר כאבי גב המלווים במאפיינים של דלקות מפרקים ספונידלוארתרופתיות והוא מהווה את אחד התסמינים האופייניים בייחוד לדלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות.

סקרואילאיטיס

סקרואילאיטיס (Sacroilleitis) היא דלקת במפרק האגן, הגורמת לעתים להצרת המפרק, ומתפתחת לעתים אצל אנשים עם דלקת חוליות מקשחת.

עמילואידוזיס

עמילואידוזיס (Amyloidosis) היא קבוצה של מחלות שנגרמות על רקע שחרור לא נורמאלי של חלבון מסוג עמילואיד ברקמות שונות בגוף. עמילואידוזיס עשויה להיות ראשונית, או להיות שניונית – כסיבוך של מצב רפואי אחר, לרבות זיהומים ומחלות אוטואימוניות שונות, בהן גם דלקות מפרקים אוטואימוניות כגון דלקת מפרקים שגרונתית ודלקת חוליות מקשחת.

עקשת

ראו ערך 'קיפוזיס'.

פודגרה

ראו ערך 'שיגדון'.

פוליארתריטיס

פוליארתריטיס (Polyarthritis) היא דלקת במפרקים מרובים שיש בה מעורבות של חמישה מפרקים לפחות בו זמנית, והיא לרוב סמטרית. 

פוליציקליק

לדלקת מפרקים שגרונתית שלושה מהלכים אפשריים, שאחד מהם מסווג כ'פוליציקליק' (Polycyclic), ומבטא מצב של עליות ומורדות במחלה – תקופות פעילות (התלקחויות) שבניהן הפוגות, לעיתים ממושכות. מהלכי מחלה אחרים הם מונוציקליק ומהלך מחלה מתקדם (פרוגרסיבי). 

פסוריאזיס

פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית. תאי העור של חולה פסוריאזיס מתחלקים בקצב מהיר במיוחד. במהלך התרחשות זו תאי עור לא בשלים מגיעים לשכבת העור העליונה ובנוסף בעקבות התהליך הדלקתי המשמעותי מופיעים נגעים על פני העור. מקומות אופייניים להופעת הנגעים הינם המרפקים, הברכיים והקרקפת, אך הנגעים יכולים להופיע בכל מקום על פני העור. מהלך המחלה מאופיין בתקופות של התפרצות התפרחת וביניהן תקופות של הפוגה. שכיחות המחלה גבוהה ולפי הערכות למעלה ממאה אלף ישראלים סובלים ממחלת העור. לפי עבודות – בין 15% ועד 40% מחולי הפסוריאזיס חשופים להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית.

פקטור ראומטואידי

ראו ערך 'גורם שגרוני'.

פרוגרסיב

לדלקת מפרקים שגרונתית שלושה מהלכים אפשריים, שאחד מהם מסווג כ'פרוגרסיבי' (Progressive) ובו פעילות המחלה מוסיפה להתגבר ואינה נעלמת, ללא הפוגות.

ציטוקינים

ציטוקינים הם חלבונים הלוקחים חלק בבקרה על תגובת רבות בגוף ובעיקר במערכת החיסון. ישנם ציטוקינים המעודדים פעילות חיסונית/דלקתית, בעוד שציטוקינים אחרים מדכאים אותה. 

צפיפות עצם

לאנשים עם דלקות מפרקים אוטואימוניות, ובייחוד דלקת מפרקים שגרונתית, קיים סיכון מוגבר לאובדן מסת עצם (דלדול עצם) והתפתחות אוסטיאופורוזיס (Osteoporosis), ולכן מומלץ לעתים להפנותם לבדיקת צפיפות עצם (Bone Density) המודדת את צפיפות הרקמה באזור מסוים בעצם באמצעות קרני רנטגן. בדיקה זו מקובלת בייחוד בקרב אנשים עם דלקות מפרקים המטופלים בסטרואידים לתקופה של חודשיים ומעלה.

קיפוזיס

קיפוזיס (Kyphosis) ובעברית 'עקשת', מהווה מצב רפואי המתבטא בגבנון בעמוד השדרה, העשוי להוות תסמין של דלקות מפרקים אוטואימוניות, ובייחוד דלקת חוליות מקשחת וכן דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות. מצב של קיפוזיס עשוי להיות מלווה גם בהטייה של הראש קדימה, והוא מופיע לרוב ככל שהמחלה מתקדמת, ולא בשלביה הראשונים.

קספר (Caspar)

קספר (Caspar) הוא כינוי לקריטריונים לאבחון דלקת מפרקים פסוריאטית, המשמשים כחלק מהתהליך האבחנתי, לצד בדיקות הדמיה. קספר כולל מספר קריטריונים, ולאנשים שמאובחנים עם דלקת פעילה נדרשות שלוש נקודות לפחות (מתוך מקסימום 6) כדי לקבל אבחנה של דלקת מפרקים פסוריאטית. הקריטריונים הם מחלת פסוריאזיס בהווה (2 נקודות) או היסטוריה של פסוריאזיס או היסטוריה משפחתית של פסוריאזיס (1 נקודה), פגיעה בציפורן אחת לפחות בהווה (1 נקודה), העדרות גורם שגרוני (1 נקודה), דקטיליטיס – דלקת באצבע בהווה או בעבר (1 נקודה) ועדות רדיוגרפית ליצירת עצם סביב מפרק דלקתי (1 נקודה).

קרטילג'

קרטילג' הוא הסחוס, רקמת חיבור סיבית וצפופה שעוטפת את עצמות הגוף ומונעת מהן להתחכך אחת בשניה. סחוס מצוי באזורים שונים בגוף, לרבות במפרקים. בדלקות מפרקים, אובדן רקמת סחוס לרוב מעיד על דלקת מפרקים ניוונית, אולם גם דלקת מפרקים אוטואימונית עלולה לפגוע בסחוסים ולגרום לשבירת רקמת סחוס ולהתפתחות דלקת ברקמה זו.

ראומטולוג

ראומטולוג (Rheumatologist) הוא רופא מומחה לטיפולים לא ניתוחיים במחלות ראומטולוגיות שונות, ובייחוד דלקות מפרקים שונות (שיש מעל למאה מסוגים מהן), לרבות דלקות מפרקים אוטואימוניות. מומחיות רפואית בראומטולוגיה היא בישראל מומחיות על של רפואה פנימית או רפואת ילדים, והיא אורכת שנתיים וחצי. לפי נתוני משרד הבריאות לשנת 2014, בישראל ישנם 101 ראומטולוגים עד גיל 65.

ראומטולוגיה

ראומטולוגיה (Rheumatology) היא התמחות על של רפואה פנימית או רפואת ילדים שמערבת הערכה וטיפול לא ניתוחי במחלות ומצבים ראומטיים, ובכללם דלקות מפרקים שונות.

ראומטיזם

ראומטיזם (Rheumatism) הוא מונח רפואי שהיה בשימוש רווח בעבר לתיאור מצבים של כאבי מפרקים, שרירים ועצמות, המאפיינים דלקות כרוניות במפרקים וברקמות חיבור, המערבות בחלקן פעילות משובשת של המערכת החיסונית של הגוף.

ראומטיזם פלינדרומי

ראומטיזם פלינדרומי (Palindormic Rheumatism) הוא סוג של דלקת מפרקים שמאופיין בדלקת דוהרת סביב ובאזור מפרקים שונים שנמשכת שעות עד ימים בודדים, לרוב במפרק אחד באזור האצבעות או הברכיים, ולרוב בתדירות של 3-2 התקפים בשנה. למרות שמדובר בדלקת כואבת, היא לרוב חולפת במהירות ולא מותירה נזקים. כשליש מהאנשים שחווים ראומטיזם פלינדרומי יפתחו בהמשך דלקת מפרקים שגרונתית.

שגרוני (שגרונתי)

שגרוני (שגרונתי) או בלעז 'ראומטי' (Rheumatic) מצב כרוני דלקתי של מפרקים או רקמות חיבור, המאופיין בכאבים, ובחלק מהמקרים נגרם כתוצאה מפעילות משובשת של המערכת החיסונית, כמו בדלקות מפרקים אוטואימוניות.

שיגדון

שיגדון ובלעז 'גאוט' (Gout) או פודגרה (Podagra) היא דלקת מפרקים כרונית שנגרמת כתוצאה מהפרעה מטבולית ומתבטאת בעלייה ברמות חומצת שתן בדם – מצב רפואי הקרוי 'היפראוריצמיה'. כשמצברת חומצת שתן במפרקי הגוף, היא עם השנים גורמת לדלקת, ובמקביל עלולה לגרום להתפתחות אבנים בכליות. שיגדון היא מחלה המאפיינת בעיקר גברים, ומופיעה בקרב 1% עד 2.5% מהגברים בגיל המבוגר, והיא נגרמת גם על רקע השמנת יתר, צריכת בשר מוגברת ומצבים רפואיים שונים כגון מחלות לב וסוכרת. מאחר והמחלה מיוחסת לאוכלי בשר, היא תועדה בהיסטוריה כמחלה של אנשים ממעמד סוציו אקונומי גבוה ואף זכתה לכינוי 'מחלת המלכים' ו'מחלת הציידים'.

תאי T

תאי T הם תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים השייכים למערכת החיסונית של הגוף המעורבים בתגובה הדלקתית של דלקות מפרקים אוטואימוניות. בעקבות שפעולם, תאי T מפרישים ציטוקינים שונים – חלבונים המעוררים את הדלקת. חלק מהתרופות הביולוגיות המשמשות כנגד דלקות מפרקים פועלות כדי לעכב תהליכים בתאים אלה.

תרופות NSAIDs

תרופות מקבוצת NSAIDs הן תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (קיצור של Non Steroidal Anti-Inflammatory Drugs), ומשמשות לשיכוך כאבים, הורדת חום, וכן במינונים גבוהים יותר להפחתת דלקת. חלק מהתרופות מקבוצה זו נמכרות בישראל ללא מרשם רופא, לרבות אלו המכילות את החומר הפעיל איבופרופן וכן אספירין במינונים נמוכים. מנגנון הפעולה שלהן הוא המבחין בינן לבין סטרואידים, להם תופעות לוואי קשות יותר. במצבים מסוימים משמשות תרופות אלה כטיפול ראשוני בדלקות מפרקים במהלך שלב האבחון או בהתלקחויות של דלקות לאחר הפוגה ארוכה, בתקווה למתן את הפעילות הדלקתית.

תרופות DMARDs

הטיפול התרופתי העיקרי בדלקות מפרקים אוטואימוניות לאחר שאובחנו ניתן בתרופות מקבוצה הקרויה DMARDs (קיצור של Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs). תרופות אלה מתחילות להשפיע באיטיות על הדלקת, כשההשפעה מורגשת לרוב כעבור חודש עד שלושה חודשים מתחילת הטיפול. DMARDs ניתנות כיום לדלקות מפרקים אוטואימוניות כקו טיפול המקדים לתרופות ביולוגיות. בקבוצה נכללת התרופה מטוטרקסט המהווה במינונים נמוכים טיפול מרכזי בדלקת מפרקים שגרונתית, וכן התרופות ערבה, סלאזופירין, אימורן ופלקווניל המכיל את החומר הפעיל הידרוקסיכלורוקווין.

תרופות ביולוגיות

תרופות ביולוגיות (Biopharmaceuticals) מהוות דור חדש של טיפולים תרופתיים למחלות שונות, ומיוצרות על פי עקרונות הביולוגיה המולקולארית, בהבדל מתרופות סינטטיות, במטרה להשפיע על מנגנון פעולה ספציפי שגורם למחלה או מעצים אותה. בדלקות מפרקים אוטואימוניות מוגדרות תרופות ביולוגיות כקו טיפול מתקדם לאחר תרופות DMARDs. בתרופות הביולוגיות לדלקות מפרקים נכללות קבוצת נוגדי TNF אלפא ותרופות הפועלות על מנגנונים ספציפיים נוספים כדי לחסום ו/או לעכב את הפעילות הדלקתית.

עדכון אחרון: נובמבר 2016