אחד הסוגים הייחודיים של סרטן שד הוא סרטן מסוג "טריפל נגטיב" (TNBC, Triple Negative Breast Cancer), השלילי לשלושה סוגי קולטנים – קולטנים לאסטרוגן, קולטנים לפרוגסטרון וחלבון HER-2. סרטן מסוג זה, המהווה כ-10% עד 20% מכלל סוגי סרטן השד, מאופיין בקצב גבוה של התחלקות התאים הסרטניים, ונחשב לאגרסיבי יותר בהשוואה לסוגים אחרים של סרטן השד, הן מבחינת התפשטות המחלה והן מבחינת הסיכון לחזרת הגידול, והוא לרוב יאובחן בשלבים מתקדמים יותר. 

חולות עם סרטן שד טריפל נגטיב נמצאות בסיכון של 34% לחזרה של המחלה כעבור 2.6 שנים בממוצע. סרטן השד "טריפל נגטיב" אופייני יותר בקרב צעירות מתחת לגיל 50. מחקר חדש שנערך בישראל העלה כי סיכויי ההחלמה ממנו נמוכים יותר ככל שהחולות מבוגרות יותר מגיל 60, וככל שהן ילדו מספר רב יותר של ילדים.

במחקר המבקש לאפיין את החולות בסרטן השד "טריפל נגטיב" בישראל, נכללו כלל 122 תושבות צפון הארץ שאובחנו עם סרטן השד מסוג "טריפל נגטיב" וטופלו במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה בין ינואר 2000 לדצמבר 2005, בגיל 54 בממוצע.

החוקרים מרמב"ם ובית הספר לרפואה של הטכניון אספו נתונים אודות המטופלות. לכרבע מתוכן (24.6%) הייתה קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן השד, וכרבע (24.6%) עברו ייעוץ גנטי, שאיתר בקרב מרבית מהמטופלות  (73.3%) שהופנו אליו מוטציה גנטית ממשפחת "המוטציה האשכנזית" BRCA1 או BRCA2. ככלל, כ-10% עד 30% מנשאיות מוטציות גנטיות אלו שמאובחנות עם סרטן שד לוקות במחלה מסוג "טריפל נגטיב", שנקשרה במחקרים בעבר בייחוד מוטציה בגן BRCA1, שרוב החולות שנושאות אותה מאובחנות עם "טריפל נגטיב". מחקר נוסף שנערך בקרב נשים יהודיות ממוצא אשכנזי על ידי חוקרים מהמרכזים הרפואיים המובילים לסרטן "סלואן קטרינג" בניו יורק ו"דנה פארבר" בבוסטון ופורסם בשנת 2011 בכתב העת Breast Cancer Research and Treatment, העלה כי במדגם של חולות בסרטן השד, קרוב למחצית מהחולות (48%) עם מוטציה בגנים BRCA1 ו-BRCA2 אובחנו עם מחלה מסוג "טריפל נגטיב".

יותר ילדים – פחות סיכויים להחלמה

במחקר הנוכחי, רוב מהמטופלות (74.6%) שאובחנו עם סרטן שד "טריפל נגטיב" היו צעירות מגיל 60, וחישוב סטטיסטי העלה כי הסיכויים להחלמה המבוטאת על ידי הישרדות כעבור חמש שנים מהאבחנה היו גבוהים פי 2.1 בקרב מטופלות אלה בהשוואה למטופלות מבוגרות שאובחנו מעל גיל 60.  כמו כן, למטופלות עם ילדים היו סיכויים נמוכים יותר להחלמה בהשוואה למטופלות ללא ילדים: למטופלות עם ילד אחד ומעלה היה סיכון נמוך ב-12% להחלמה בהשוואה למטופלות ללא ילדים, ואילו למטופלות עם ארבעה ילדים ומעלה היה סיכון נמוך ב-69% להחלמה מהמחלה.

בנוסף נמצא כי שיעורי התמותה מסרטן השד "טריפל נגטיב" היו גבוהים ב-33% יותר בקרב חולות מהאוכלוסייה הערבית בהשוואה לחולות יהודיות, אולם ממצא זה לא היה מובהק סטטיסטית, והחוקרים מציינים כי הוא דורש בחינה נוספת.

עוד נמצא כצפוי כי למטופלות עם גידולים קטנים יותר מ-2 ס"מ היו סיכויים גבוהים ב-46% להחלמה. למרות שניתוח כריתת שד חלקית (למפקטומי) היה השכיח יותר בקרב מרבית מהמטופלות שנכללו במחקר (76.6%), לרבע מהנשים שעברו כריתת שד מלאה (מסטקטומי) היו סיכויי החלמה גבוהים ב-45% יותר, ממצא שאינו מקבל הסבר בגוף המחקר.

צוות החוקרות כלל את ד"ר סאלח אבו ריא וד"ר גאורגיטה פריד, וממצאי המחקר פורסמו בגיליון מארס 2015 של כתב העת המדעי SpringerPlus. 

סרטן השד מסוג "טריפל נגטיב" נחשב לסרטן שד אגרסיבי במיוחד. במחקר הנוכחי, לחמישית מהנבדקות (21.8%) הייתה חזרה של סרטן השד לאחר טיפול בגידול שאותר. כמו כן, הסרטן הראשוני שאובחן כלל ברבע מהמקרים (17.8%) גרורות, מרביתן בעצמות (33.3% מהחולות הגרורתיות), בריאות (33.3%), בכבד (23.8%) ובמערכת העצבים המרכזית והמוח (14.3%). לכעשירית מהמטופלות (8.2%) אובחן בהמשך סרטן השד בצד השני (Contralateral Breast Cancer).

SpringerPlus, Doi: 10.1186/s40064-015-0900-3. eCollection 2015