סרטן
מנהלי קהילה
מטורף: מה קורה כשאתם מורידים את המים בשירותים?
מדענים הדגימו מהי ההשפעה של הורדת מים באסלת השירותים ואיך היא מסכנת את הבריאות. צפו בעצמכם
הורדת המים בשירותים היא אחת הפעולות השכיחות שאנו נוהגים לבצע מספר פעמים ביום. אולם הורדת מים לאחר הטלת שתן או מתן צואה אינה פעולה של מה בכך של שטיפת האסלה וריקון הצרכים למערכת הביוב. מתברר כי פעולה זו מערבת פיזור של חלקיקים שעשויים להיות נגועים במזהמים למשטחים בסביבת האסלה ואף לחלל האוויר, באופן שעלול להוביל להפצת זיהומים מסוכנים – במיוחד בשירותים ציבוריים.
חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קולורדו הדגימו עתה לראשונה במצלמת לייזר מיוחדת את התהליך והסכנות הטמונות בו. באמצעות המצלמה עם קרן לייזר ירוקה, נחשף כיצד רסיסים ממי האסלה שאינם גלויים לעין רגילה – משוחררים לחלל האוויר כאירוסולים, ומתפזרים לכל עבר. המדובר במחקר הראשון שמדד את מהירות התפשטות חלקיקי המים מהאסלה.
ממצאים מפתיעים
עבודות מחקר בעבר שביקשו להתחקות אחר פעולת הורדת מי האסלה, השתמשו בכלים מדעיים שונים כדי לזהות את נוכחותם של חלקיקי מזהמים בסביבת האסלה, והדגימו כיצד חלקיקים גדולים יחסית עלולים לנחות במשטחים הסובבים. כעת מאפשרת ההדגמה החדשה להיווכח כיצד חלקיקים אלה נראים, ואיך הגיעו לשם.
במסגרת הניסוי השתמש צוות החוקרים במכונה שפולטת שתי קרני לייזר ירוקות: האחד האיר באופן רציף על האסלה מלמעלה, והאחר שיגר פולסים של אור לאותו האזור. בעוד שהלייזר הראשון הצליח לזהות היכן נחתו חלקיקים שהתפזרו מהאסלה, הלייזר השני הצליח למדוד את מהירות ההתפשטות וכיוון התפשטותם. בעת הפעלת הלייזרים הופעלו בחדר במקביל גם מצלמות עם רזולוציה גבוהה שתיעדו את תהליך פיזור חלקיקי הנוזלים באוויר ובסביבת האסלה.
החוקרים שתמשו באסלה המקובלת בשירותים ציבוריים בארה"ב עם מנגנון הדחת מים אוטומטי שמופעל כשהאדם הישוב על האסלה מסיים לתת את צרכיו וקם לדרכו.
החוקרים מצאו כי חלקיקים מהאסלה מתפזרים באוויר במהירות גבוהה של 2 מטרים לשנייה, ובמהירות שכזו עשויים להגיע לגובה של 1.5 מטר מעל לאסלה תוך שמונה שניות בלבד. בעוד שחלק מהחלקיקים נוחתים על משטחים בסביבת האסלה תוך שניות, יש חלקיקים קטנטנים בגודל של פחות מ-5 מיקרון שיכולים להמשיך לנוע בחלל האוויר למשך דקות ארוכות ולהעביר זיהומים. החוקרים השתמשו גם במכשיר מיוחד כדי למדוד את החלקיקים עצמם, ותועדו חלקיקים קטנים במיוחד שמסוגלים לחדור דרך תעלות האף לעומק הריאות ולחולל דלקת ריאות.
ממצאי המחקר הפתיעו את צוות החוקרים, כפי שתיאר פרופ' ג'ון קרימלדי, החוקר הראשי בצוות המחקר, מומחה להנדסה אזרחית, סביבתית וארכיטקטונית ומנהל המעבדה לדינמיקה של נוזלים אקולוגיים באוניברסיטה, בראיון לתקשורת האמריקאית. "אמנם ציפינו שחלקיקים יתפזרו מהאסלה בעת הדחת המים, אך חשבנו שהם יתפזרו בכמות זניחה, והתברר שהם נורו מהאסלה כמו טילים". החלקיקים התפזרו לכל עבר, ולמעשה החוקרים קבעו כי כיוון התפשטותם אינו ניתן לחיזוי מראש.
"מדובר בתהליך שלא ניתן לראות אותו, ולכן קל להעמיד פנים שהוא אינו מתקיים, אך לאחר שצופים בווידאו שבו תעדנו את הפעולה, לא ניתן להמשיך ולחשוב באופן דומה על הורדת מים בשירותים", אומר פרופ' קרימלדי, "התמונות הדרמטיות הופכות את המחקר לחשוב ביותר בהעברת מסרים בבריאות הציבור למניעת חשיפה למזהמים".
בהדגמה שבוצעה במחקר לא נעשה שימוש בצרכים אמיתיים, אלא במי ברז בלבד שמילאו את האסלה, וכן לא נעשה שימוש בנייר טואלט שגם הוא מצוי לרוב באסלה לפני הדחתה. כמו כן, בהדגמה לא הייתה תנועה של אנשים בקרבת האסלה. לדברי החוקרים, גורמים אלה שמתקיימים ב"חיים האמיתיים" עשויים רק להחמיר את בעיית פיזור מזהמים פוטנציאליים מאסלות בשירותים ציבוריים.
התיעוד יוצא הדופן מתפרסם בגיליון דצמבר 2022 של כתב העת Scientific Reports.
זיהומים מסוכנים
לצד התיעוד המדאיג, החוקרים מדווחים כי הטכנולוגיה ששימשה לביצוע ההדגמה גם מספקת כלים שיאפשרו לפתח בעתיד אסלות משופרות שאינן מלוות בפיזור חלקיקי נוזלים באוויר בעת הורדת המים, במטרה להפחית את הסיכון להידבקות בזיהומים בשירותים ציבוריים.
מזה מעל לשישים שנה שחוקרים מכירים בפעולה הבעייתית של הורדת מים בשירותים בהיבטים של בריאות הציבור, בעיה שנותרה גם באסלות חדשות שתוכננו כך שיחסכו מכמות המים שיורדים מהניאגרה כדי לחסוך במים, על רקע משבר האקלים.
ההדגמה במחקר הנוכחי מתיישבת עם מחקרים מהשנים האחרונות שמזהים סיכון להידבקות בזיהומים שונים בשירותים ציבוריים, על רקע חלקיקי מזהמים בלתי נראים שפזורים במשטחים בסביבה ובאוויר, אשר עלולים לשאת עמם זיהומים חיידקיים ונגיפים שונים, כגון חיידקי אי קולי ונגיפים מסוג 'אדנו וירוס' ו'נורו וירוס'. גם באשר לנגיף הקורונה, עד כה אמנם אין ראיות חותכות להתפשטותו ביעילות דרך חלקיקים המתפזרים מאסלת השירותים, אולם חוקרים תיעדו נגיפים מחוללי המחלה מסוג SARS-CoV-2 פעילים גם בצרכיהם של בני אדם – מה שמעיד על סיכון פוטנציאלי גם להידבקות בקורונה כתוצאה מפעולת הורדת המים בשירותים מצד מי שנושא ומפריש נגיפים פעילים.
בין העבודות בתחום, מחקר מבריטניה שפורסם ביוני 2005 בכתב העת Journal of Applied Microbiology בחן השפעות של פיזור חלקיקים מהאסלה בשירותים בעת הורדת המים, כשבאסלה היו נוזלים המדמים שלשול שהכילו מזהם חיידקי מסוג 'סרטיה'. בעבודה תועדו ריכוזים של החיידק לאחר הורדת המים גם במשטחי פורצלן סביב השירותים ובאסלה עצמה.
מחקרים בעבר גם הדגימו כיצד חלקיקי מזהמים שמקורם בהפרשות של חולים נשאי מחלות מדבקות עשויים שלא להישטף כהלכה בשירותים ולהישאר באסלה – באופן שמעלה גם כן את הסיכון להידבקות בזיהומים בשימוש משותף בשירותים. במחקר אמריקאי שפורסם באוקטובר 2017 בכתב העת Journal of Environmental Health הודגם כי מזהמים שמופרשים בשירותים עשויים להישאר באסלה גם לאחר הדחות מים חוזרות, ואפילו לאחר 27 פעמים רצופות של הורדת מים.
חוקרים מטאיוואן וסינגפור דיווחו באוקטובר 2021 בכתב העת Scientific Reports על ממצאי מחקר שמצביעים על סיכון מוגבר להידבקות בזיהומים בשירותים ציבוריים שאינם מאווררים כהלכה, בין השאר על רקע הימצאות חלקיקי מזהמים באוויר שחלקם הופרשו בנשימה ויתכן שחלקם פוזרו באוויר דרך פיזור חלקיקים מהאסלה. בשירותים ציבוריים ללא אוורור הולם נמצא כי ריכוז מושבות חיידקים מזהמים עשוי להגיע לרמה שגבוהה פי 5 מזו שנצפית מחוץ לשירותים.
לדברי פרופ' קרימלדי, "המטרה המרכזית של אסלה היא לפנות בצורה יעילה את הצרכים, אך מתברר שהיא עושה בדיוק את ההיפך, ומפזרת את תוכנה בסביבה".
ההדגמה החדשה רלוונטית במיוחד לחולים כרוניים שנדרשים להישמר במיוחד מפני חשיפה לזיהומים על רקע מערכת חיסונית מוחלשת, ובהם חולי סרטן שמטופלים בכימותרפיה, וכן מושתלי איברים שמערכת החיסון בגופם מדוכאת כתוצאה מתרופות האימונוסופרסנטים, מה שמעמיד אותם בסיכון להידבקות בזיהומים שעלולים לסכן את בריאותם ולהוביל לדחיית האיבר המושתל.