אירוע מוחי
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
הפרעות השינה של נפגעי השבץ
חוקרים מצאו כי אנשים שחוו שבץ נמצאים בסיכון לפתח הפרעות שינה, אשר מסכנות אותם באירוע מוחי נוסף
שבץ מוחי ואף שבץ מוחי חולף (TIA) עלולים להוביל לסיבוכים רפואיים מגוונים, ובכללם מגבלות בתנועתיות הגוף עד כדי שיתוק, סיבוכים בעיבוד החושים, כאבים כרוניים, פגיעה שפתית מסוג 'אפזיה', ירידה ביכולת החשיבה והזיכרון, וכן זיהומים, פקקת בוורידי הרגליים, פצעי לחץ, ולאורך זמן גם מצוקה נפשית, התקפים אפילפטיים, כאבים נוירופטיים ממקור עצבי, גפה קפואה, אי שליטה על סוגרים וגם דמנציה.
כעת מדווחים חוקרים מטאיוואן כי מטופלים ששרדו אירוע מוחי ואירוע מוחי חולף נמצאים גם בסיכון מוגבר לפתח מגוון הפרעות שינה, לרבות נדודי שינה (אינסומניה), הפרעות נשימה בשינה ובכללן דום נשימה בשינה וכן תסמונות המלוות בתנועות חריגות ברגליים במהלך השינה, לרבות תסמונת תנועות רגליים מחזוריות (PLM) ותסמונת הרגליים חסרות המנוחה (RLS), ואלו מציבות אותם בסיכון מוגבר ללקות באירוע מוחי חוזר.
החוקרים מהמרכז הרפואי אוניברסיטאי בטאיפיי בירת טאיוואן ביצעו מטה אנליזה לנתונים שנאספו מ-169 מחקרים שבחנו הפרעות שינה בקרב נפגעי שבץ מוחי ושבץ חולף, שפורסמו בספרות המקצועית עד דצמבר 2019, אשר כוללים מדגם נרחב של 64,047 נבדקים.
הניתוח העלה כי שכיחותן של הפרעות השינה הייתה גבוהה בקרב נפגעי השבץ בהשוואה לשכיחות המקובלת באוכלוסייה הכללית – וזאת גם בחלוף של מספר חודשים לאחר האירוע המוחי.
ככלל, בשלב האקוטי בימים הסמוכים לאחר האירוע המוחי, שכיחותן של הפרעות נשימה בשינה שבמרכזן דום נשימה בשינה בכלל דרגות החומרה עמדה על כשני שליש מנפגעי השבץ (66.8%), וקרוב לשליש (31.6%) חוו הפרעות אלה בעוצמה חמורה. גם כעבור שלושה חודשים לאחר השבץ, בתקופה המוגדרת במחקר כבר כ'שלב כרוני' של השבץ, שכיחותן של אלה נותרה דומה (66.2%) וכרבע (25.1%) סובלים מהן בדרגה חמורה.
נדודי שינה ותנועות רגליים חריגות
אולם הממצא המפתיע במחקר הוא כי לא רק הפרעות נשימה בשינה שכיחות בקרב נפגעי שבץ, כפי שכבר ידוע מעבודות קודמות הקושרות בין דום נשימה בשינה לבין מחלות לב וכלי דם. במחקר נמצא כי שבץ מוחי מעלה את הסיכון להפרעות שינה נוספות – נדודי שינה ותסמונות בשינה המלוות בתנועות רגליים חריגות.
על פי הממצאים, קרוב למחצית מהאנשים לאחר שבץ מוחי או מיני שבץ (40.7%) סובלים מנדודי שינה מיד לאחר האירוע, שמתבטאים בקשיים להירדם ו/או להתמיד ברצף השינה, ולמרות ששכיחות ההפרעה ירדה בשבועות שחלפו לאחר מכן, היא נותרה גבוהה יחסית בקרב מעל לשליש מהמטופלים (35.9%) גם בחלוף שלושה חודשים מהאירוע. שכיחות זו גבוהה משכיחות ההפרעה בקרב 6% עד 21%, כפי שנאמדת במחקרים באוכלוסייה הכללית.
הפרעת שינה המתבטאת בתנועות רגליים מחזוריות בלילה (PLM), אשר עלולה לפגוע באיכות השינה ולהוביל לעייפות מוגברת וירידה בקשב והריכוז וביכולות הזיכרון בשעות היום, מתפתחת לפי הממצאים אצל כשליש מנפגעי השבץ מיד בסמוך לאירוע (32%) ושכיחותה אף עולה בשלב הכרוני כעבור שלושה חודשים מהשבץ לכדי מחצית מהמטופלים (48.2%).
ולצדה, תסמונת הרגליים חסרות המנוחה (RLS) שמתבטאת בצורך גובר להניע את הרגליים על רקע תחושת כאב/ צריבה/ בעירה ברגל – תופעה שמתרחשת לרוב בשכיבה או ישיבה ממושכת ומוחמרת בלילה ואף מקיצה משינה, נאמדת בקרב נפגעי השבץ בקרב עשירית מהמטופלים נפגעי השבץ בשלב האקוטי מיד לאחר האירוע (10.4%) ומעל לעשירית מהמטופלים בשלב הכרוני כעבור שלושה חודשים (13.7%).
הניתוח העלה כי הפרעות השינה לאחר שבץ מוחי שכיחות יותר בקרב נשים, מעשנים, מטופלים שעברו שבץ בגיל מבוגר ומטופלים עם סיבוכים רפואיים ומחלות נלוות. באופן ספציפי, נדודי שינה נמצאו שכיחים יותר בקרב מבוגרים וכן הסובלים מכאבים כרוניים, דיכאון וחרדה. מתסמונת תנועות רגליים מחזוריות סבלו יותר נפגעי שבץ מעשנים ועם מחלות נלוות ונפגעים מבוגרים יותר נמצאו עם סיכון מוגבר לפתח תסמונת זו בשלב הכרוני, בחלוף שלושה חודשים מהאירוע המוחי. תסמונת רגליים חסרות מנוחה נטו יותר לפתח נפגעי שבץ עם משקל עודף.
המחקר מומן על ידי משרד המדע והטכנולוגיה של טאיוואן, וממצאיו מדווחים בגיליון ינואר 2021 של כתב העת Stroke של איגוד הלב האמריקאי (AHA).
בסיכון לשבץ חוזר
החוקרים מציינים כי הפרעות השינה שזוהו בשכיחות מוגברת בקרב נפגעי שבץ – חושפות אותם לסיכון גבוה יותר לשבץ מוחי חוזר. לפי נתוני עבודות, כחמישית מנפגעי שבץ ושבץ חולף מפתחים כעבור שלושה חודשים אירוע מוחי חוזר. על סמך מחקרים בספרות הרפואית שמצביעים על הסיכון לפתח שבץ מוחי כתוצאה מהפרעות שינה – החוקרים מסיקים כי התפתחות הפרעות אלה על רקע השבץ חושפת את הנפגעים לסיכון מוגבר לאירוע חוזר, במידה והפרעות השינה לא יטופלו במהירות וביעילות.
לפי מחקר נוסף מטאיוואן, שפורסם במאי 2014 בכתב העת Stroke ומבוסס על נתוני עשרות אלפי מטופלים, נדודי שינה מעלים ב-54% את הסיכון לפתח שבץ מוחי, ככל הנראה על רקע פעילות מוגברת של מערכת העצבים הסימפטומטית, שינויים ברמות הורמון הקורטיזול המופרש בגוף ודלקתיות מוגברת. מחקר מדרום קוריאה שפורסם בינואר 2018 בכתב העת Journal of Stroke העלה כי גם תסמונות רגליים מחזוריות בשינה והרגליים חסרות המנוחה מעלות את הסיכון לשבץ, בין השאר על רקע דיסרגולציה של מערכת העצבים הסימפטטיית, דלקתיות מוגברת, עקה חמצונית ודיסרגולציה של חילוף החומרים בגוף (מטבוליזם). ואילו הפרעות נשימה בשינה ובייחוד תסמונת דום נשימה בשינה – נקשרו בעבודות רבות לסיכון מוגבר לשבץ עקב מנגנונים שונים, לרבות השפעתן על פעילות מערכת העצבים הסימפטטית ועל פגיעה בשכבה הפנימית של כלי הדם (האנדותל). מחקר שפורסם עוד בנובמבר 2005 בכתב העת New England Journal of Medicine מעלה כי תסמונת דום נשימה בשינה מעלה פי 2.24 את הסיכון לפתח שבץ ואף לאחר נטרול משתנים מתערבים – הסיכון לשבץ גבוה ב-97% בקרב המאובחנים בתסמונת זו.
ממצאי המחקר מדגישים את מגוון הפרעות השינה שקשורות בסיבוכים מוחיים ולבביים ומצבים רפואיים נוספים, ולפי החוקרים – מדגישים את החשיבות בהכרה בשינה כחלק משמעותי בביולוגיה של האדם, בדומה לנשימה ואכילה, ואת החיוניות של שינה רציפה ונטולת הפרעות לתפקוד תקין של הלב והמוח.
למרות זאת, נכון להיום איגוד הלב האמריקאי (AHA) מעריך את בריאות הלב על סמך שבעה גורמי סיכון מובילים לתחלואה קרדיו ואסקולרית: עישון סיגריות, משקל גוף, תזונה, פעילות גופנית, רמות הכולסטרול בדם, רמות הסוכר בדם ולחץ הדם, כשהפרעות שינה אינן מהוות עדיין חלק ממודל ההערכה המקובל.
בראיון לתקשורת בעקבות הפרסום אמרה החוקרת הראשית, פרופ' הסיאו-יין צ'יאו, סגנית מנהל בית הספר לסיעוד במרכז הרפואי האוניברסיטאי בטאיפיי, כי כשנפגעי שבץ חווים קשיים ברצף השינה, "המטופלים עשויים גם לחוות הפרעות קוגניטיביות, לרבות ירידה בריכוז ובזיכרון". לדבריה, מאחר והפרעות שינה קשורות כשלעצמן בסיבוכים שונים בתפקוד הלב והמוח, על רופאים להעריך את מצב השינה של נפגעי שבץ ולטפל במהירות בהפרעות שינה במידה ואלו מתפתחות.
חוקרים נוספים שהתייחסו לממצאים מצביעים על הצורך לכלול הפרעת שינה כחלק משמעותי בהתייחסות לבריאות הלב ולטיפול באנשים שפיתחו מחלות לב וכלי דם.
אמנם דיווח מצד מטופלים נפגעי שבץ על נדודי שינה נתפס אצל רופאים רבים כבעיה שהיא בבסיסה נפשית מאחר ומטופלים אלה מצויים בסיכון גבוה למחלות פסיכיאטריות כמו דיכאון – אך לטענת החוקרים, חשוב להכיר בחשיבותה של הפרעת נדודי שינה גם בהיבט הביולוגי-פיזי, בהיותה גורם סיכון לשבץ מוחי חוזר ולטפל בה ביעילות.