טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
מחקר: רופאים נוטים לפספס תסמינים ראשונים של טרשת נפוצה
חוקרים מגרמניה מצאו כי אנשים עם טרשת נפוצה נוטים לפנות לרופאים מומחים רבים בחמש השנים שקדמו לאבחנה עם תלונות שעשויות להעיד על תחילת התפתחות הנזקים לתאי העצב
טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת בטעות את הגוף, ובאופן ספציפי את מעטפת המיאלין במערכת העצבים המרכזית - המוח וחוט השדרה, באופן שמוביל לפגיעה בהעברת אותות באמצעות מערכת העצבים ולפגיעות עצביות נוספות.
תהליך האבחון של טרשת נפוצה נחשב לרוב למאתגר, מאחר והמחלה עשויה להתבטא באוסף רב של תסמינים באיברי גוף שונים, לרבות עייפות, חולשה, הפרעות תחושתיות, קשיי יציבה והליכה והפרעות ראייה שונות. לכן רבים מהמטופלים נוטים לפנות בשלב הראשון לרופאים מומחים בהתאם לאיבר בו הם חשים פגיעה תפקודית, לרבות רופאי עיניים ואורתופדים, במקום לנוירולוגים שאמונים על האבחון הכולל של המחלה – אבחון המבוסס על הערכה קלינית והדמיית MRI, לעיתים דיקור מותני ובדיקות תומכות נוספות.
עתה מצאו חוקרים מגרמניה כי תסמינים ראשונים שמהווים עדות לטרשת נפוצה עשויים להתפספס לתקופות ממושכות של חודשים ואף שנים – לפני שהמחלה מאובחנת.
יותר ביקורים אצל רופאים מומחים
החוקרים מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן סרקו תיקים רפואיים במדגם נרחב שמנה 10,262 מאובחנים עם טרשת נפוצה מתוך מאגר של אחת המבטחות הרפואיות במחוז בוואריה המבטחת כ-85% מתושבי המחוז (BASHIP), ובחנו את התסמינים ובדיקות הרופא שנכללו בתיקים בחמש השנים שקדמו לאבחנה. הנתונים הושוו למדגמים של חולים במחלות כרוניות אוטואימוניות אחרות – 15,502 המאובחנים עם מחלת מעי דלקתית מסוג קרוהן ו-98,432 מאובחנים עם פסוריאזיס וכן 73,430 מטופלים שאינם מאובחנים באף אחת ממחלות אוטואימוניות אלה.
המחקר זיהה 43 אבחנות רפואיות שונות שתועדו בתיקי הנבדקים שאובחנו לבסוף עם טרשת נפוצה חמש שנים לפני האבחנה – שתועדו בשכיחות נמוכה יותר באופן משמעותי בתיקיהם של נבדקים ללא מחלות אוטואימוניות. אבחנות אלו פוענחו במחקר בדיעבד כקשורות לתהליכי הדמיאלינציה (Demyelination) – הפגיעה בתאי המיאלין שמאפיינת טרשת נפוצה. 14 מהאבחנות העידו ספציפית על פגיעות נוירולוגיות. כמו כן, דווחו תסמינים הקשורים לראייה, הפרעות בדיסקים בעמוד השדרה, סחרחורות, הפרעות מוטוריות, הפרעות בדרכי השתן, תחושות עוריות ואף הפרעות פסיכיאטריות בשכיחות גבוהה יותר בקרב המאובחנים לבסוף בטרשת נפוצה.
בניתוח סטטיסטי, בהשוואה לנבדקים ללא מחלות אוטואימוניות, אנשים עם טרשת נפוצה נטו יותר לדווח בביקורי רופא חמש שנים לפני האבחנה על הפרעות בהליכה (פי 5.2), חולשה (היפרזיס) או שיתוק (המיפלגיה) בצד אחד של הגוף (פי 4.1), הפרעות בתחושות עוריות (פי 3.1), אירוע מוחי – לרבות אירוע מוחי חולף (פי 2.97), הפרעות בתפקוד שלפוחית השתן (פי 2.36), הפרעות בדיבור (פי 2.23), כאבים בפנים ובלסת המיוחסות להפרעות העצב הטריגמינלי (89% יותר), הפרעה דיסאסוציאטיבית (87% יותר), חוסר בוויטמיני B (72% יותר), סחרחורות (44% יותר), טרשת עורקים (37% יותר), הפרעות ראייה (35% יותר), תסמיני דיכאון (עד 29% יותר) ותלות בניקוטין – המעידה על התמכרות לסיגריות (18% יותר).
בניתוח לפי גיל, תסמינים מוטוריים וסחרחורות דווחו לרוב אצל מבוגרים יותר ואילו הפרעות בעור ובעיניים דווחו יותר בקרב צעירים.
כשליש המאבחנות תועדו על ידי רופאי משפחה (37%) ורק מיעוטן על ידי נוירולוגים האמונים על האבחון של טרשת נפוצה (4.8%). הגיל הממוצע לאבחון טרשת נפוצה עמד במחקר הנוכחי על 40 שנים.
ככלל, בחמש השנים שקדמו לאבחנה הרשמית במחלה, אנשים עם טרשת נפוצה דיווחו על יותר ביקורי רופא – 32 ביקורים בממוצע בחמש שנים, בהשוואה ל-29 ביקורים בקרב נבדקים בקבוצת הביקורת ללא מחלות אוטואימוניות. ריבוי ביקורים תועד בעיקר אצל רופאים נוירוכירורגים וכמובן נוירולוגים, וכן בקרב אורתופדים, רופאי עור, רופאי אף-אוזן-גרון, רופאי עיניים, רדיולוגים, מומחים לרפואה פיזיקלית ושיקום, מומחים לרפואה גרעינית ואורולוגים.
במחקר אובחנו גם מספר תסמינים בשכיחות נמוכה יותר בקרב אלו שאובחנו לבסוף עם טרשת נפוצה בחמש השנים שקדמו לאבחנה בהשוואה לאנשים ללא מחלות אוטואימוניות, לרבות זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, דלקת בלחמית בעין (קוניוקטיביטיס), דלקת בדרכי העיכול (גסטריטיס) ובתריסריון (דואודניטיס) וכאבים בבטן וברצפת האגן.
המחקר מומן על ידי הקרן הגרמנית למחקר (DFG) והאיחוד האירופי, וממצאיו מדווחים בגיליון יוני 2021 של כתב העת Neurology של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה (AAN).
עיכוב של שמונה שנים באבחנה
החוקרים מסכמים כי "אנשים עם טרשת נפוצה באופן רווח לא מאובחנים בעת אירוע ראשון שמעיד על 'דמיאלניציה', אלא לרוב כעבור שנים, וזאת למרות שהתסמינים וביקורי הרופא בשנים שקודמות לאבחנה בטרשת נפוצה נראים כקשורים לתהליכים שמאפיינים את המחלה, ולא מהווים תסמינים למחלות אחרות".
ממצאי המחקר משיקים לעבודות נוספות שמצביעות על ריבוי תסמינים וביקורי רופא בקרב אנשים עם טרשת נפוצה על רקע פגיעות נוירולוגיות, פגיעות שלד-שריר, פגיעות באיברי המין ופגיעות פסיכיאטריות בפרק הזמן של עד עשר שנים לפני האבחנה במחלה. אחד המחקרים בנושא משבדיה, שפורסם בדצמבר 2016 בכתב העת Multiple Sclerosis, אף מצא כמות גבוהה של תשלומי פנסיה על נכויות וימי מחלה עבור אנשים עם טרשת נפוצה עד 15 שנים לפני שאובחנה באופן רשמי.
ביולי 2018 פורסם בכתב העת Multiple Sclerosis Journal מחקר בו נמצא כי בחמש השנים שלפני האירוע הראשון של פגיעה במיאלין או הופעה של תסמינים קלאסיים של טרשת נפוצה, אנשים שבהמשך אובחנו עם טרשת נפוצה הגיעו יותר לרופאים או בתי חולים בשל בעיות מערכת העצבים (4-2 פעמים יותר), תסמינים תחושתיים (40%-128% יותר), בעיות שריר-שלד (19%-70% יותר) ובעיות הקשורות למערכת השתן (17%-59% יותר).
בשנים האחרונות מדווח בספרות הרפואית על ירידה בזמני העיכוב באבחון טרשת נפוצה, אם כי עדיין תהליך האבחון נחשב למאתגר וממושך, וזאת בעיקר מאחר והמחלה פורצת לרוב בגילים צעירים יחסית שבהם לא צפויות בעיות נוירולוגיות, וכן כי אבחון המחלה נסמך בעיקרו על הדמית MRI שהנגישות אליה מוגבלת, וללא בדיקת תרבית או ביופסיה כפי שקיים במחלות זיהומיות או סרטן.
חוקרים מקנדה דיווחו במאי 2010 בכתב העת Journal of Neurological Sciences על עיכובים משמעותיים באבחון טרשת נפוצה: במדגם של חולים ממחוז קולומביה הבריטית במדינה נמצא כי 29% מהחולים בלבד אובחנו תוך שנה מפרוץ התסמינים ורק כמחצית מהחולים (48%) אובחנו תוך חמש שנים מהופעת התסמינים, ואילו במאגר נוסף במחוז קוויבק נמצא כי 40% אובחנו כעבור שנה מהופעת התסמינים ו-59% אובחנו כעבור חמש שנים. העיכוב הממוצע באבחון המחלה עמד במדגם החולים בקולומביה הבריטית על 7.5 שנים בממוצע לגבר חולה ו-7.9 שנים בממוצע לאישה חולה, ובמדגם החולים מקוויבק על 5.5 שנים בממוצע בשני המינים.
העיכוב היה מובהק יותר בקרב מאובחנים עם טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית (PPMS), כשעמד על 8.6 שנים בממוצע, בהשוואה ל-7.7 שנים בממוצע בטרשת נפוצה התקפית (RMS). כמו כן, כצפוי, ככל שהמטופלים היו צעירים יותר – כך החמיר העיכוב באבחון טרשת נפוצה, כשהוא עומד על 10.6 שנים בממוצע בקרב מאובחנים בגילי 29-18 שנים, בהשוואה ל-5.1 שנים בממוצע בקרב מאובחנים בגילי 40 ומעלה.
למרות העיכובים באבחון טרשת נפוצה – מחקרים מצביעים על כך שאבחון מהיר חשוב לשיפור איכות חיי המטופלים, וככלל לפי מאמרים בספרות המקצועית, לטיפול בטרשת נפוצה יש השפעה טובה יותר על עיכוב התקדמות המחלה לטווח ארוך ככל שהוא ניתן מוקדם יותר.