לקשר המוכר בין מחלות כרוניות לדיכאון, המציב גם חולי סוכרת בסיכון גבוה לדיכאון קליני, נוסף לאחרונה תיעוד על סיכון גבוה במיוחד לדיכאון בקרב סוכרתיים שנדרשים על רקע מצבם הרפואי להתחיל טיפול בהזרקת אינסולין.

חוקרים ממרכזים רפואיים בפולין, דנמרק וגרמניה וכן מישראל, מהמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, בחנו את היקף הדיכאון בקרב חולי סוכרת במסגרת מחקר תצפיתי בשם SOLVE שארך חצי שנה, והתמקד באינסולין דטמיר (לבמיר) הניתן בהזרקה פעם ביום.

המחקר כלל 751 בוגרים מעל גיל 18 תושבי פולין שאובחנו עם סוכרת סוג 2 וטופלו לפחות בתרופה אחת לסוכרת, והיו בשלב התחלת הטיפול באינסולין. המחקר בוצע באמצעות שאלוני דיווח עצמיים שחולקו לנבדקים ולרופאיהם ובדקו תסמיני דיכאון באינטראקציה עם אנשים בבית, בחברה ובמקום העבודה.

ככלל, עם המעבר לטיפול באינסולין בתחילת המעקב אובחנו שיעורים גבוהים ביותר של תסמיני דיכאון בקרב קרוב למחצית מהנבדקים - 45.6% מתוכם, ולאורך חצי שנה בה הורגלו הנבדקים בהזרקת אינסולין יומיומית חלה ירידה בהיקף הדיכאון לרבע מהחולים בתום תקופת המעקב (27.2%). בקרב 6.6% מהנבדקים אובחנה בתחילת המעקב עוצמת תסמינים המצביעה על דיכאון קליני מז'ורי. תסמינים המעידים על דיכאון קליני חמור במיוחד (severe depression) אובחנו בקרב 1.6% מהנבדקים בתחילת המעקב, ולא אובחנו אצל אף נבדק בתום המעקב.

המחקר זיהה מספר גורמי סיכון לדיכאון בקרב סוכרתיים שהחלו טיפול באינסולין: מחלה בכלי דם היקפיים העלתה פי 2.45 את הסיכון לדיכאון, מספר גבוה של ביקורי רופא נקשר לסיכון גבוה ב-16%, ואילו רמות נמוכות של המוגלובין מסוכרר (HbA1C) בתחילת המעקב היוו גורם מגן מפני דיכאון, ולוו בירידה של 40% בסיכון. משקל הנבדקים והימצאות היפוגליקמיה לא נמצאו במחקר כגורם עצמאי לסיכון לפתח תסמיני דיכאון.

נבדקים עם תסמיני דיכאון דיווחו במחקר על קשיים גדולים יותר בשימוש באינסולין, לרבות זמן ארוך יותר להסתגל לתרופות ולהתאמן בהזרקה עצמית. בקרב נבדקים ללא דיכאון דווח על ממוצע של 15.2 ימים עד שהתרגלו להזריק בעצמם אינסולין, ואילו בקרב נבדקים עם תסמיני דיכאון התארכה תקופה זו, והגיעה בקרב חולים עם דיכאון קשה ל-21.2 ימים בממוצע. לנבדקים עם דיכאון גם היו יותר פניות לרופאים על רקע הטיפול באינסולין, והם נזקקו ליותר שינויים במינוני האינסולין לאורך המעקב.

"תסמיני דיכאון שכיחים בקרב חולי סוכרת וקשורים בשימוש גובר בשירותי בריאות", מסכמים החוקרים, וקוראים להתייחס לתופעה ולפתח שירותים לטיפול במצוקות נפשיות של סוכרתיים, בייחוד בשלב התחלת הטיפול באינסולין.

מצוקת סוכרת

המעבר לאינסולין הוא שלב משמעותי עבור חולי סוכרת סוג 2. ההחלטה נעשית לפי שיקול דעת רפואי, לרוב כשהחולה כבר לא מגיב לטיפול בכדורים ורמות הסוכר שלו בדם גבוהות מדי. ממצאי המחקר משיקים לעבודות קודמות הקושרות בין סוכרת ודיכאון בקרב 6% עד 52% מהחולים, ומצביעים על התחלת הטיפול באינסולין כגורם המלווה בסיכון גבוה במיוחד לתסמיני דיכאון.

הקשר בין סוכרת לדיכאון מוסבר במחקר הנוכחי בכמה מנגנונים אפשריים, לרבות מנגנון אפשרי שקשור בשינויים ברמות הסוכר בדם על רקע תחילת הטיפול באינסולין, המוביל לשינויים מקבילים בפעילות המוחית שמגבירים דיכאון, או לחילופין במצוקה נפשית שמבטאת לחץ מפני מחלת הסוכרת ומפני הטיפול באינסולין והצורך להתחיל בהזרקות יומיומיות לתקופה ממושכת ואולי גם לכל החיים. בשנים האחרונות פותחו מבדקים וסולמות כדי לאמוד את היקף התופעה המכונה בעגה המקצועית 'מצוקת סוכרת' (Diabetes Distress). קשר אפשרי נוסף בין סוכרת לדיכאון עשוי להיווצר על רקע רמות גבוהות של המוגלובין מסוכרר, שנקשרו במחקרים קודמים לעלייה בסיכון לדיכאון.

החוקרים מציינים כי הירידה ברמות הדיכאון שאובחנה במחקר לאורך תקופת המעקב עשויה להעיד על תהליך חיובי עם הסתגלות המטופל להזרקות אינסולין, אם כי מאחר והמחקר היה תצפיתי ולא במתכונת של ניסוי מבוקר, החוקרים מציינים כי אינם יכולים להצביע על גורם ודאי שהיה קשור בירידה הנצפית בהיקף הדיכאון. הממצאים מתפרסמים בגיליון ינואר 2015 של כתב העת Primary Care Diabetes.

Primary Care Diabetes, Doi: http://dx.doi.org/10.1016/j.pcd.2015.01.002