גורמי סיכון רבים נקשרו לאורך השנים להתפתחותה של מחלת הסוכרת, לרבות גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים, ובמרכזם עודף משקל ואורח חיים לא בריא – ובעיקר עישון, תזונה לקויה והעדר פעילות גופנית. כמו כן זוהה ברבות השנים קשר בין סוכרת סוג 2 לרצף של מחלות ומצבים כרוניים נוספים, ובהם לחץ דם גבוה ועודף שומנים בדם, מה שהוביל להגדרת 'התסמונת המטבולית'. 

כעת מתברר, לפי מחקר ישראלי, כי אצל מתבגרים גם קומה נמוכה עשויה להיות קשורה בסיכון גבוה יותר למחלה.

המחקר נסמך על נתוני 32,055 מתבגרים בריאים המשרתים שירות קבע בצה"ל שעברו מעקב במשך שש שנים בין ינואר 1995 למארס 2011 במסגרת מחקר הקרוי MENALY, קיצור של Metabolic Lifestyle and Nutrition Assessment in Young Adults, שמטרתו לבצע הערכה לסיכון למחלות לב וכלי דם וסוכרת, החל מגיל 25 עד גיל 31. גובהם של הנבדקים נאסף ממאגר נתוני המועמדים לגיוס לצה"ל, בגיל 17.4 שנים בממוצע ובהמשך נמדד בתקופת המעקב. לאורך התקופה אובחנו 702 נבדקים עם סוכרת סוג 2 או סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים), המהווים 2.1% מכלל המשתתפים במחקר. 

המחקר זיהה מספר גורמי סיכון הקשורים לקומה נמוכה: בגיל 17, לנבדקים עם קומה נמוכה שנכללו בעשירון התחתון של הגובה היה מדד השמנה (BMI) שנמוך ב-0.4 יחידות בממוצע מזה של הנבדקים בקומה הגבוהה, ברבעון העליון של הגובה.

בהקשר למוצא אתני, ברבעון העליון של הגובה הקבוצה הגדולה ביותר הייתה של נבדקים ממוצא מערבי (37%), בהשוואה לנבדקים בעשירון התחתון של הגובה שהיו ברובם ממוצא אפריקאי (33%) או אסייתי (33%).

כמו כן, בהשוואה לנבדקים ברבעון העליון של הגובה, בקבוצת הנבדקים בעשירון התחתון של הגובה היו יותר נבדקים עם רמת אינטליגנציה נמוכה (17.1% יותר), ממעמד סוציואקונומי נמוך (12% יותר), עולים חדשים (6% יותר) ורמת השכלה נמוכה (10% יותר).

קשר בין גובה לסוכרת

בהמשך העלה המחקר עלייה מובהקת בסיכון לקבל אבחנה של סוכרת לאורך גילי הבגרות הצעירה, ככל שקומתם של הנבדקים הייתה נמוכה יותר בגיל ההתבגרות. לאחר נטרול גורמים מתערבים נוספים המוכרים כגורמי סיכון לסוכרת, לרבות משקל, מדד השמנה (BMI) המשקלל משקל וגובה, רמות גבוהות של שומנים (טריגליצרידים) בדם, רמות נמוכות של כולסטרול טוב (HDL), ספירת תאי דם לבנים, מעמד סוציואקונומי, ארץ מוצא, היסטוריה משפחתית של סוכרת, פעילות גופנית ואיכות שינה, הסיכון להיות מאובחן כסוכרתי בקרב נבדקים שנמדדו בהתבגרותם בעשירון התחתון של הגובה היה גבוה ב-64% יותר מאשר נבדקים שנמדדו בהתבגרותם ברבעון העליון של הגובה.

בקרב נבדקים שנמדד להם בגיל 17 גובה של 170 ס"מ ומטה זינק שיעור הסוכרתיים, בהשוואה לנבדקים גבוהים, ואילו נבדקים עם גובה של 175-170 ס"מ בגיל ההתבגרות הוגדרו כקבוצת ביניים באשר לסיכון לסוכרת.

באשר לגובה שנמדד בתקופת המעקב כשהנבדקים היו סביב גיל 30, נמצא כי כל ירידה של סנטימטר אחד בגובה הייתה מלווה בעלייה של 2.5% בסיכון לסוכרת. 

החוקרים ממליצים על הכללת הגובה ברשימת גורמי הסיכון המוכרים לסוכרת בקרב גברים צעירים. המחקר בוצע במימון חיל הרפואה ומשרד הביטחון. בצוות החוקרים היו שותפים ד"ר אריאל פורר, פרופ' ארנון אפק, ד"ר זיוון בר, ד"ר אסטלה דרייזן, ד"ר דורית צור, ד"ר אורית פנחס-חמיאל, פרופ' בריאן רייכמן וד"ר גלעד טוויג, והממצאים פורסמו בגיליון אוגוסט 2015 של כתב העת PLoS ONE.

המחקר מתיישב עם ממצאים מעבודות נוספות הקושרות בין קומה נמוכה לסוכרת, מרביתן בקרב אנשים בגיל העמידה. מטה אנליזה בנושא מצאה קשר בין קומה נמוכה וסיכון מוגבר לסוכרת בקרב נשים בלבד, ולא בקרב גברים.

הקשר בין סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים) לגובה זוהה עוד במחקר בריטי מאוניברסיטת לייסטר שפורסם באוקטובר 1992 בכתב העת Diabetes Care, אולם במחקר זה דווקא ילדים שנוטים להיות גבוהים יותר נמצאו בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 1, ממצא שחוזק בהמשך על ידי מחקר נוסף שהופיע בשנת 2002 בכתב העת Pediatrics.

הקשר בין סוכרת לגובה עשוי להיגרם להערכת החוקרים על רקע מספר מכניזמים מטבוליים, לרבות פיגור גדילה תוך רחמי או לידה מוקדמת המעלים את הסיכון לבעיות גדילה וכן לסוכרת, ירידה בקצב ההתפתחות הלינארי התקין בגילי הינקות, צבירה חריגה של משקל בשלושת החודשים הראשונים לחיים, רמות משתנות של הורמון 'פקטור גדילה דמוי אינסולין 1' (IGF-1) וגם של ויטמין D שנקשרו בעבודות לשתי התופעות.

כמו כן, ייתכן כי הקשר בין גובה לסוכרת קשור במידה כלשהי גם בקשר המוכר והמוכח בין השמנה לסוכרת. קשר זה מוסבר לרוב על ידי עלייה בעמידות לאינסולין שמתפתחת כתוצאה מהשמנה, כשרקמות השומן בגוף משפיעות על ייצור הורמונים שקשורים על משק האינסולין הגוף: רקמות שומן מעלות את הפרשת הורמון הלפטין שנחשב למעודד דלקת ומעלה מצדו את עמידות הגוף לאינסולין, ואילו אותן רקמות גורמות לירידה בהפרשת ההורמון אדיפונקטין שהוא אנטי דלקתי, באופן שמעצים אף הוא את העמידות לאינסולין.

PLoS ONE, DOI: 10.1371/journal.pone.0136464