סרטן השחלות לרוב אינו מאובחן בשלבים הראשונים. מאחר שאין תסמינים קליניים אופייניים בשלב הראשוני ובהעדר בדיקת סקר לאבחון מוקדם של המחלה, היא מתגלה במקרים רבים רק כשהגידול כבר התפשט לחלל הבטן ולרצפת האגן. לפי נתוני משרד הבריאות, כשני שליש מהחולות מאובחנות בשלב הגרורתי. 

לסרטן השחלות גורמי סיכון שונים שזוהו עד כה במחקרים, לרבות גיל, עישון, חשיפה לטיפולים הורמונאליים חלופיים והורמונים בטיפולי פוריות, מחלות כגון אנדומטריוזיס, סרטן השד ושחלות פוליציסטיות, וכן גורמים גנטיים - במרכזם 'המוטציה האשכנזית'.

המוטציה האשכנזית מהווה שם כולל לשלוש מוטציות בגנים BRCA1 (שתי מוטציות) ו-BRCA2 (מוטציה שלישית). לפי מחקרים עד כה,10%  עד 20% מהמקרים של סרטן השחלות מיוחסים למוטציה האשכנזית. מוטציות אלה מעלות לא רק את הסיכון לסרטן השחלות, אלא גם את הסיכון לסרטן השד. שכיחותן של המוטציות באוכלוסייה האשכנזית מגיעה לכדי 2.5% – שיעור גבוה בהשוואה לאוכלוסיית הנשים הכללית, ומכאן שמן.

סרטן השחלות מתפתח אצל רוב החולות לאחר גיל המעבר, לרוב בסביבות גילי השישים. עתה מצאו חוקרים ישראלים כי בקרב ישראליות צעירות שלוקות בסרטן השחלות, ניתן לייחס למוטציה עד מחצית מהמקרים, ובמצבים אלו – הגידול הסרטני נוטה להיות קשה יותר.

צוות החוקרים מהמחלקה לגינקולוגיה אונקולוגית במרכז הרפואי שיבא והפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב בחן נתונים אודות 186 נשים שאובחנו עם סרטן השחלות מתחת לגיל 50 בין השנים 1995 ל-2011. נשים אלו הופנו לייעוץ גנטי ובין השאר נבדק האם הן נשאיות של מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2. מתוך 113 נשים אצלן היה תיעוד לבדיקה גנטית, מחציתן (49.6%) אובחנו כנשאיות של מוטציה אחת לפחות ממשפחת 'המוטציה האשכנזית', שיעור שהוא גבוה משמעותית משיעור של 29% נשאיות למוטציה האשכנזית מקרב כלל החולות בסרטן השחלות בישראל בכל הגילים. רוב החולות שאובחנו מתחת לגיל 50 היו עם היסטוריה של סרטן במשפחה (63%), וכשליש עם קרובות משפחה שאובחנו עם סרטן השד ו/או השחלות (34%).

גידולים שמתפתחים במהירות

עוד נמצא כי חולות בסרטן השחלות שהיו נשאיות של המוטציה האשכנזית סבלו מגידולים קשים יותר (75%) בשיעור גבוה יותר מחולות שלא היו נשאיות המוטציה (64%), וכמו כן תועדו עם רמות של החלבון CA125 הגבוהות יותר (בגובה 400 יחידות למיליליטר דם) בהשוואה ללא נשאיות (157 יחידות למיליליטר) – ממצא שמעיד על גידול שמתקדם מהר יותר. עם זאת, לא נמצא קשר בין נשאות של המוטציה האשכנזית לבין סיכויי ההישרדות של החולות ולסיכון לחזרה של הגידול הסרטני לאחר טיפול שהוביל להפוגה. 

ממצאי מחקרים קודמים על השפעות הנשאות של המוטציה האשכנזית על מהלך הגידול הסרטני אינם אחידים, כשחלק מהמחקרים מצביעים כי בקרב נשאיות המוטציה שחלו בסרטן יש תגובה טובה יותר לטיפול בכימותרפיה מבוססת פלטינום וכך גם הישרדות גבוהה יותר, ואילו אחרים מצאו בדומה למחקר הנוכחי כי נשאות המוטציה אינה משפיעה על ההישרדות ואף עלולה להגביר את קצב התפשטות הגידול.

במחקר השתתפו ד"ר לימור הלפמן, ד"ר עמרי זידאן, פרופ' איתן פרידמן, שרית קלפון, ד"ר תמר פרי, פרופ' גלעד בן-ברוך וד"ר יעקב קורח, וממצאיו מפורסמים בגיליון ספטמבר 2017 של כתב העת Journal of Gynecologic Oncology.

בעוד שאבחון סרטן השחלות מתחת לגיל 50 נחשב לחריג יחסית, החוקרים מסכמים כי הממצאים מעידים כי נשאות של המוטציה האשכנזית בקרב נשים שאובחנו עם סרטן השחלות בגיל צעיר אינה מבוטלת, ונשאות זו לא בהכרח מגנה עליהן עם מחלה קלה יותר, כפי שרמזו מספר מחקרים בעבר, אלא אף עשויה להיות מלווה במחלה שמתקדמת במהירות, כך שנדרש לטפל בה באופן אינטנסיבי.

המוטציות האשכנזיות מעלות את הסיכון לסרטן השד וסרטן השחלות: נשאית של אחת משתי המוטציות בגן  BRCA1נמצאת בסיכון של 50% עד 84% לפתח סרטן השד - פי 7 יותר מהסיכון באוכלוסייה הכללית, וכן בסיכון של 20% עד 50% לפתח סרטן השחלות - פי 30 יותר מהאוכלוסייה הכללית. גם לנשאיות המוטציה בגן BRCA2 סיכון דומה של 50% עד 70% לסרטן השד ו-11% עד 59% לסרטן השחלות.

לכן, לנשים עם סיפור משפחתי של סרטן השד ו/או השחלות המאובחנות כנשאיות המוטציות יש הממליצים על ביצוע ניתוח כריתה מניעתית של השד ו/או השחלות. כיום מוערך כי כעשירית מהנשאיות של המוטציות המעלות את הסיכון לסרטן השד בוחרות בכריתה מניעתית, רובן ממרכז הארץ ובשיעורים נמוכים יותר בפריפריה. לרוב ניתוחים אלו מבוצעים מעל גיל 25, למרות שאינם מוגבלים בגיל מסוים.

בשנים האחרונות נוסף טיפול חדשני לסרטן השחלות, שנכנס בתחילת 2017 לסל התרופות – תרופה המיועדת לחולות נשאיות המוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 המעכבת פעילות של אנזים בשם PARP המשמש לשמירה על חיותם של תאים סרטניים, ומשפיע בעיקר בתאי גידולים סרטניים שאין בהם עותק תקין של הגן BRCA, כלומר בקרב חולות עם המוטציה האשכנזית.

Gynecologic Oncology, doi: 10.3802/jgo.2017.28.e61