מאז שאובחנתי כבעלת הפרעת קשב עשיתי כל מה שמופרע קשב כדבעי עושה - התלבשתי על התחום באותה התלהבות ובאותו מרץ שמאפיינים אנשים עם הפרעת קשב. למדתי המון על ההפרעה, התעניינתי בכל המכונים, המטפלים והמאמנים שמתיימרים לגאול אותי ממנה והלכתי לחלקם, והתלבשתי כאילו אין מחר, או כאילו אני במבצע 'חומת מגן' נגד הפרעת קשב - על כל מוקדי הטרור הקטנים - סדר, ארגון, לוחות זמנים, במטרה להצמיח מתוכי עולם חדש מופלא חסר הפרעות קשב (או לפחות כזה שבו ההפרעה לא תפריע בחיים). בגדול, אני די מצליחה. רוב חיי טרם האבחון הצלחתי כי נעזרתצי במנגנוני שיפוי, ולמעשה, כיום למדתי שהם הדבר שהכי עובד, כי הם עוקפים את ההפרעה כמו שעורק עוקף מחליף עורק סתום בדרך ללב ומאפשר לאדם לנשום ולחיות - מנגנוני השיפוי שהפכתי לאמנות מאפשרים לי חיים סבירים עם מינימום של תקלות, צונמים ואסונות. בבלוג זה אשתף אתכם בתוצאות מסע הניסוי וטעיה שלי, אנפץ מיתוסים על הפרעת קשב, ואשתף אתכם בטיפים לחיים בזרימה עם העולם הבירוקרקטי-קפקאי שלנו, בצל ההפרעה