קשיים קוגניטיביים הם אחד מן הסימפטומים השכיחים בטרשת נפוצה, אך ההבנה של המכניזים בו הפגיעה נוצרת עדיין לא מובן עד תומו. ישנם כמה גורמים שהוצעו בעבר כאחראים לפגיעה הקוגניטיבית בטרשת נפוצה, בניהם משתנים פסיכולוגים, כמו דיכאון ועייפות, הפעילות הדלקתית, התנוונות ופגיעה בתאי העצב או חוסר ויסות של המערכת הנוירו-הורמונולית. מחקרים בחנו כל אחת מן התיאוריות, אך עדיין לא נבחנו כל התיאוריות הללו במקביל במחקר אחד ולא הוערכה תרומתו היחסית של  כל גורם לפגיעה הקוגניטיבית שבאה לידי ביטוי בטרשת הנפוצה.

במחקר הנוכחי השתתפו 25 נבדקים עם טרשת נפוצה וגם פגיעה קוגניטיבית, בנוסף ל- 25 נבדקים עם טרשת נפוצה וללא פגיעה קוגניטיבית, זאת בהתבסס על מבחנים נוירו פסיכולוגים ששימשו להערכתם. בנוסף להערכה הנוירופסיכולוגית בוצעה בדיקה לתפקוד ציר ההיפותלמוס – היפופיזה – אדרנל, הידוע בשמו ציר ה- HPA (באמצעות dexamethasone-corticotropin-releasing hormone suppression test, Dex-CRH test), נלקחו דגימות דם ונבחנו סימנים בהדמיית ה- MRI המצביעים על פעילות דלקתית.

התוצאות הראו כי נבדקים עם פגיעה קוגניטיבית נמצאו גם עם רמת נכות גבוהה יותר. בנוסף לכך, הנבדקים עם הפגיעה הקוגניטיבית היו עם רמות גבוהות יותר של עייפות ודיכאון. העייפות נמצאה קשורה יותר לפגיעה ביכולת הקשב, בעוד שהדיכאון הראה קשר משמעותי לבדיקות הזיכרון.

ממצאי ה- MRI באשר לסימנים של פעילות דלקתית או אטרופיה כללית (הערכה של התנוונות או הפגיעה בתאים ורקמות במוח) לא נמצאו קשורים, במחקר הנוכחי, לפגיעה הקוגניטיבית.

בהשוואה למחקרים קודמים, מספר הנבדקים שהראו פעילות יתר של ציר ה- HPA (זהו ציר הפועל במצבי דחק ויש לו השפעה על תפקודים רבים בגופנו) היה נמוך מאוד, וייתכן כי בשל כך לא נמצאו בינו ובין התפקודים הנוירופסיכולוגים קשרים משמעותיים.

כותבי המאמר מסיקים כי העייפות והדיכאון הם בעלי ההשפעה המשמעותית ביותר לפגיעה קוגניטיבית בטרשת נפוצה מתוך המשתנים שנבחנו, הפקטורים הפסיכולוגים הללו הראו השפעה על תחומי קוגניציה ספציפיים כפי שבאו לידי ביטוי במדידות הקשב והזיכרון.

מתוך ה- Brain, Behavior and Immunity

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.