טיפול קוגניטיבי התנהגותי אפקטיבי יותר מאשר טיפול תרופתי נגד דיכאון במניעת תסמינים פוסט-טראומטיים, בעקבות אירוע טראומטי. כך עולה ממחקר חדש שנערך במחלקה לפסיכיאטריה בבית-החולים האוניברסיטאי הדסה.

תסמונת הפוסט-טראומה נפוצה בקרב כשבעה אחוזים מתוך האוכלוסייה, ובאזורי אסון השיעורים גבוהים אף יותר. התסמינים לפוסט טראומה הינם חודרנות המאופיינת בסיוטי לילה ובפלשבקים, עוררות יתר והתקהות רגשית המלווה בהימנעות מגירויים. פעמים רבות, סובלים המאובחנים בפוסט-טראומה גם מדיכאון.

המחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Archives of General Psychiatry בחן את היכולת למנוע תסמונת דחק פוסט-טראומטית באמצעות התערבות מוקדמת.

המחקר כלל 242 נבדקים אשר סבלו מאירוע טראומטי, זמן קצר לפני הטיפול וסבלו מסימפטומים טראומתיים. הם חולקו לארבע קבוצות: שתי הקבוצות הראשונות טופלו באמצעות טיפול קוגניטיבי - האחת באמצעות טיפול בחשיפה, במהלכה נעשה אימון נשימתי מבוקר תוך שחזור החוויה הטראומטית, והשנייה באמצעות חשיבה ובנייה מחודשת של תמונת העולם שהטראומה יצרה. קבוצה נוספת טופלה באמצעות טיפול תרופתי נגד דיכאון (ציפרלקס), וקבוצת הביקורת קיבלה תרופת דמה. חברי הקבוצה הרביעית, שהראו תסמינים פוסט-טראומטיים גם לאחר חמישה חודשים, טופלו אף הם באמצעות חשיפה.

כעבור כשמונה חודשים נמצא כי כ- 77 עד 79 אחוז מחברי הקבוצה שטופלו בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית הבריאו, בעוד בקרב הקבוצה שטופלה בתרופות, הבריאו כ- 53 עד 58 אחוז בלבד. עוד התברר כי הטיפול התרופתי לא היה אפקטיבי יותר מאשר היעדר כל טיפול.

"לא הצלחנו להוכיח שתרופות נוגדות דיכאון מצליחות למנוע את הסיכויים לפתח הפרעה פוסט-טראומטית מתמשכת בשלבים המוקדמים, לצערנו הרב" אומר החוקר הראשי פרופ' אריה שלו. 

עוד נמצא כי חלק ניכר מהסובלים מסימפטומים טראומטיים לאחר האירוע, יחלימו ללא כל טיפול. "הממצאים מלמדים כי לא כל אחד זקוק לטיפול על-מנת להחלים, אלא רק אלו שיש להם הפרעה פוסט-טראומטית מלאה וברת-אבחון", מסביר פרופ' שלו. "כך ניתן להשקיע את מירב המשאבים הטיפוליים באילו אשר ללא טיפול לא יחלימו, זאת על-ידי אבחון קליני מלא לפני תחילת הטיפול", הוסיף שלו.

עוד כתבות בריאות באתר מוטק'ה