ישנם אבות המעורבים מאוד בגידול הילדים וישנם אבות מעורבים פחות. חוקרים מאוניברסיטת אמורי ביקשו לבחון אם מאפיינים גופניים עשויים להשפיע על סגנון ההורות.

המחקר החדש שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, כלל 70 גברים בני 21 עד 43, שהיו האבות הביולוגיים של ילדים בגילאי שנה עד שנתיים. כל האבות גרו עם האם הביולוגית ועם הילד.

החוקרים לקחו דגימות דם בתחילת המחקר כדי למדוד את רמות הטסטוסטרון ("ההורמון הזכרי") של הגברים. הם גם ערכו ראיונות עם האבות והאימהות בנפרד, לגבי מידת המעורבות של האב בגידול הילד: כמה הוא נוהג להחליף חיתולים, להאכיל ולקלח את הילד, להכין ארוחות, לקחת את הילד לרופא וכדומה.

בנוסף, החוקרים מדדו את הפעילות במוחם של האבות באמצעות סריקות fMRI, בעודם צופים בתמונות של ילדיהם עם הבעות שונות. סריקות MRI רגילות שימשו למדידת נפח האשכים של כל גבר.

הממצאים הראו כי גברים עם אשכים קטנים יותר נטו להיות יותר מעורבים בטיפול בילד. בנוסף, לגברים עם האשכים הקטנים יותר היו תגובות חזקות יותר לתמונות של ילדיהם: הייתה יותר פעילות באזור במוח האחראי על תחושת גמול ועל טיפול.

אבל לפני שנשים יתחילו לקחת בחשבון את גודל האשכים כשהן בוחרות בן זוג, יש לציין כי לא ברור מה קדם למה – האם נפח האשכים הוביל להתנהגות ההורית המעורבת יותר או שכשהאבות נהיו מעורבים יותר האשכים שלהם התכווצו. החוקרים מאמינים כי הנפח הוא הגורם ולא התוצאה, אך לא ניתן לדעת זאת בוודאות על סמך מחקר זה.

עוד העלה המחקר, שבקרב אבות מעורבים יותר היו רמות טסטוסטרון נמוכות יותר. ממצא זה מתווסף לממצאי מחקר שפורסם לפני שנתיים, שמצא כי אבהות מביאה לצניחה בהורמון, במיוחד באבות מעורבים.

החוקרים הסבירו כי הטסטוסטרון מגביר התנהגויות ותכונות אחרות שעוזרות לזכר להתחרות בזכר אחר, בהן לדוגמא דחף מיני ואגרסיביות. לאחר שהם מצליחים ונהיים אבות, פעילויות "הקשורות לגבריות" עלולות להתנגש עם המחויבויות האבהיות שלהם, לכן הגוף דואג להפחית את רמות ההורמון עם לידת הצאצא.

Proceedings of the National Academy of Sciences Sept. 9, 2013