מיאלומה נפוצה (Multiple Myeloma) היא מחלה השייכת לקבוצת הגידולים ההמטולוגיים (בהבדל מגידולים סרטניים סולידיים-מוצקים), לצד סרטן הדם (לוקמיה) ולימפומה.

מקורה בתאי דם לבנים מסוג B העוברים התמיינות לתאי פלסמה, שנמצאים במח העצם, ומכאן גם כינוייה הרווח והפחות מדויק רפואית – סרטן מח העצם. המחלה קרויה לעתים גם 'מיאלומטוזיס' ו'סרטן של תאי הפלסמה'.

מח עצם הוא הרקמה שבחלל העצמות, ובעיקר העצמות השטוחות בגוף, שבתוכה נוצרים מרכיבי הדם. כלומר, בית החרושת ממנו מגיעים כל התאים הבוגרים לתוך מערכת הדם של הגוף.

מיאלומה נפוצה מתבטאת בחלוקה לא מבוקרת של תאי פלסמה במח העצם, ופוגעת בתפקוד מח העצם, וכן עלולה לפגוע בעצמות, הכליות והמערכת החיסונית. כמו כן, חלוקה מוגברת זו של תאי הפלסמה מפריעה לגדילת תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות נורמאליים במח העצם, ומעלה את הסיכון להתפתחות אנמיה (מחסור בכדוריות דם אדומות), זיהומים (עקב חוסר תפקוד ומחסור בתאי דם לבנים) ודימומים פנימיים (עקב מחסור בטסיות דם). בין סיבוכיה האפשריים של מיאלומה נפוצה נכללים אי ספיקת כליות, נזק לעצמות עמוד השדרה העלול להוביל לכדי לחץ על עצבים וכאבים בעצמות.

במיאלומה נפוצה מייצרים תאי הפלסמה חומר שמעודד אוסטאוקלסטים - תאים המאיצים פירוק של מבנה העצמות והרס עצמות - וכך גדל הסיכון להפיכת עצמות הגוף לדקות ולהתפתחות שברים, בדומה לתהליך שקורה באוסטיאופורוזיס.

בעוד שתאי פלסמה תקינים מפרישים סוגים שונים של נוגדנים שתפקידם באופן הנורמלי להלחם בזיהומים, במיאלומה נפוצה מפרישים תאי הפלסמה נוגדן/ חלבון חד שבטי אחד הקרוי 'חלבון מונוקלונלי' או 'חלבון M' המסומן באותיות Ig – שהוא למעשה נוגדן אימונוגלובולין מסוג אחד. חלבון זה המופרש מהתאים, נמצא בכמות מוגברת לפיכך במערכת הדם והשתן, ולעיתים עלול בפני עצמו בכמות גדולה או במבנה לא תקין לגרום לנזק (למשל במחלה דומה או נוספת הנקראת עמילואידוזיס). נוכחותו בדם משמשת למעקב אחר נוכחות המחלה והתגובה לטיפול. ניתן לבדוק ולעקוב אחר רמות כלל החלבון – אימונוגלובולין מסוג IgG או IgA, או אחר חלק ממנו - הנקרא שרשראות קלות (FLC, קיצור של Free Light Chains). במרבית החולים תמצא עלייה משמעותית ברמות חלבונים אלו.

כשתאי הפלסמה מייצרים שרשראות קלות, אלו יופרשו בשתן והם המכונים גם בשם 'חלבוני בנס ג'ונס' (Bence Jones Proteins). באופן נדיר מאוד (פחות מ 1% מהחולים) לא ימצאו חלבונים אלו כלל – לא בדם ולא בשתן, ומצב זה קרוי 'מיאלומה לא מפרישנית' (Non-secretory Myeloma).

האם ניתן לרפא מיאלומה נפוצה? 

מיאלומה נפוצה ניתנת כיום לריפוי מלא במיעוט מהחולים, והטיפול שניתן כנגדה מיועד בעיקר להוביל להאטת התקדמותה ולתקופות של הפוגה (remission). תקופות ההפוגה יכולות להיות ארוכות ולהימשך שנים, אך למחלה נטייה לחזור.

בעשור האחרון חלה עלייה משמעותית בתוחלת חייהם של חולי מיאלומה ושיפור באיכות חייהם הודות לטיפולים תרופתיים מתקדמים, שאינם רק כימותרפיים, אלא משתמשים במנגנונים מכווננים כנגד תאי המחלה, וכיום אף יש שמגדירים מיאלומה נפוצה כמחלה כרונית ופחות כמחלה גידולית. עם התפתחות המדע, ולאורך הזמן ועלייה בהצלחות הטיפוליות, התקווה היא כי הטיפולים החדשים יביאו לריפוי מלא.

מה השכיחות של מיאלומה נפוצה?  

מיאלומה נפוצה היא מחלת הסרטן השנייה בשכיחותה מבין סוגי הסרטן ההמטולוגיים, אחרי סרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קינס, ושכיחותה במדינות המערב נאמדת ב-4.5 עד 5 מקרים חדשים לשנה לכל מאה אלף תושבים.

בשנים האחרונות נצפית עלייה בשכיחותה של מיאלומה נפוצה במערב. בישראל ההערכות בתחילת העשור התייחסו לכ-400 מאובחנים חדשים במיאלומה נפוצה מדי שנה, וכיום ההערכות כי מאובחנים מדי שנה 500 חולים חדשים, והמספר אף צפוי לעלות לכ-600 חולים חדשים בשנים הקרובות. לפי הערכות, מקורה של העלייה הנצפית בתחלואה בהזדקנות האוכלוסייה ובשכלול הבדיקות הרפואיות שמאפשרות כיום גילוי מוקדם יותר של המחלה.

לפי נתוני הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי (IARC) לשנת 2018, שכיחות המחלה מעט גבוהה יותר בקרב גברים – 2.1 למאה אלף, בהשוואה לנשים – 1.4 למאה אלף. 

המחלה פורצת לרוב לאחר גיל 50, ורוב החולים מאובחנים מעל גיל 65. אף כי מדובר במחלה של הגיל המבוגר, לא מעט חולים יאובחנו גם תחת גיל 50 ואף גיל 40, אם כי זה לא המצב הנפוץ.

הסוגים של מחלות תאי הפלסמה

מיאלומה נפוצה היא רק אחת מבין מספר מחלות ומצבים שמתבטאים בהפרעות בתאי הפלסמה במח העצם.

מיאלומה נפוצה רדומה/ זוחלת (Smoldering/ Indolent Multiple Myeloma)

במצב זה, הקרוי גם 'מיאלומה אסימפטומטית', תאי הפלסמה מתחלקים באופן בלתי מבוקר ומהווים מעל 10% מכלל תאי מח העצם, אך עדיין אינם מחוללים נזקים לאיברי הגוף ואינם מובילים להופעת תסמינים.

מצב זה מהווה למעשה 'שלב מעבר' בין מצב הקרוי MGUS (המוסבר בהמשך) לבין מיאלומה נפוצה פעילה. כיום לא נהוג לטפל במצב זה, לא באופן מכוון ולא באופן מניעתי. זאת משום שלטיפול תופעות לוואי, ואין הוכחה חד משמעית ליעילותו לאורך זמן במניעת מחלה פעילה, ומצד שני חלק מהחולים לא יתקדמו כלל למיאלומה פעילה הדורשת טיפול, ואפילו אם יתקדמו - הדבר עשוי לקחת שנים רבות. כיום נערכים מחקרים קליניים שבוחנים סוגייה זאת.

בחולים אשר להם מיאלומה זוחלת אך מעבדתית כמות תאי הפלסמה במח העצם מאוד גדולה (מעל ל-60%) או כמות חלבון השרשראות הקלות מאוד גבוה (יחס >100 בין השרשראות FLC) או שנמצאו ב-MRI פגיעות במח העצם, מומלץ לשקול התחלת טיפול.

הקריטריון לאבחון מיאלומה נפוצה רדומה/זוחלת מחייב לפחות המצאות אחד מהשניים: תאי הפלסמה מהווים מעל ל-10% מתאי הדם במח העצם; רמות חלבון M בדם הן לפחות 30 יחידות (גרם לליטר דם).

מיאלומה נפוצה פעילה (Active Multiple Myeloma)

במצב זה קיימים התסמינים האופייניים למיאלומה נפוצה, וכן אחד לפחות מהבאים: המצאות חלבון M (המופרש על ידי תאי הפלסמה) בדם או בשתן, תאי פלסמה המהווים מעל ל-10% מתאי הדם במח העצם (בדומה להגדרות המיאלומה הזוחלת), או גידול המכיל צבר של תאי מיאלומה ברקמה רכה או בעצם (מצב המוגדר כפלסמציטומה, ומוסבר בהמשך).

מיאלומה פעילה מוגדרת כנוכחות המחלה כמצוין יחד עם אחד מהבאים: עדות לאנמיה (חסר דם), או כשל בתפקוד כלייתי או רמות גבוהות של סידן בדם (היפרקלצמיה, hypercalcemia) או נגעים אוסטאוליטיים – שמשמעותם אזורים מוחלשים בעצמות שניתן לזהותם בצילומים או באמצעי הדמיה אחרים כגון סי.טי.

פלסמציטומה יחידה/בודדת (Solitary Plasmacytoma)

במצב זה קיים צבר של תאי מיאלומה באזור אחד בגוף – בעצם או מחוצה לה. מצב זה אינו מהווה 'מיאלומה נפוצה' שהיא מחלה מפושטת, והוא עלול להתפתח ללא רקע של מיאלומה נפוצה, אלא באופן ראשוני. חלק מהאנשים שמאובחנים עם פלסמציטומה מבודדת עלולים לפתח בהמשך מיאלומה נפוצה פעילה.

הטיפול בפלסמציטומה יחידה ניתן לרוב באמצעות הקרנה ממוקדת, ואין צורך בטיפול כללי כמו במיאלומה נפוצה.

פלסמציטומות מרובות

במצב זה קיימים מספר צברים של תאי מיאלומה בעצמות או באיברים אחרים בגוף (מחוץ לעצם מצב זה נקרא פלסמציטומה אקסטראמדולארית - Extramedullary Plasmacytoma).

לרוב צברים אלו יהיו מלווים בנוכחות מיאלומה פעילה, וגם בהעדר התסמינים המוזכרים (אנמיה/ היפרקלצמיה/ כשל כלייתי) כבר יחייבו טיפול זהה לזה שניתן במיאלומה - עם או בלי תוספת של הקרנה מקומית.

MGUS

כשקיימת הפרשה מוגברת של חלבון חד שבטי ללא תסמיני מיאלומה, וללא נוכחות כמותית של תאי מחלה או חלבון, המצב מוגדר רפואית בשם MGUS (קיצור של Monoclonal Gammopathy of Undetermined Significance). במצב של MGUS תאי הפלסמה נמצאים במח העצם, אך לא ברמה גבוהה (רמות החלבונים הלא תקינים שמופרשים מתאי הפלסמה לדם או לשתן – המכונים פראפרוטאינים – נמוכות מ-30 גרם לליטר, ובביופסיה של מח העצם תאי הפלסמה מהווים פחות מ-10% מכלל תאי מח העצם).

זיהוי מצב זה נעשה לרוב באופן אקראי על ידי מציאת חלבון בדם ברמה מוגברת ואפיונו כחלבון מונוקלונלי. חשוב להדגיש כי אף שבחלק מהאנשים בהם מזוהה MGUS עלולה להתפתח מיאלומה לאורך השנים – הדבר קורה רק במיעוט קטן מתוך אנשים אלו. מצב זה נפוץ מאוד באוכלוסיה (1-3% מעל גיל 50 ו-5-10% מעל גיל 70), אך כאמור רק מיעוט מכלל הנשאים יתקדמו אי פעם למחלה פעילה.

סייע בהכנת הכתבה ד"ר משה גת, המטולוג בכיר במכון ההמטולוגי בבית החולים הדסה עין כרם, יו"ר החוג למיאלומה נפוצה באיגוד הישראלי להמטולוגיה ומנהל קהילת מיאלומה נפוצה באתר "כמוני"

תאריך עדכון אחרון: ינואר 2019