אחד השלבים הראשונים בניהול מחלת סוכרת מסוג 2 היא הצבת יעדי מטרה לרמות הגלוקוז בדם, רמות המשתקפות בהמוגלובין המסוכרר- HbA1c, מדד המשקף את ממוצע האיזון של רמות הסוכר בשלושת החודשים האחרונים. מאמר חדש שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine סיכם את ההשלכות הקליניות של מחקרים שפורסמו לאחרונה בנושא היעדים האינדיבידואלים של רמות הסוכר בדם.

כותבי המאמר ציינו כי בעוד שבעבר חשבו שרמה טובה יותר של המוגלובין מסוכרר אצל חולי סוכרת היא כמה שיותר קרובה לזו של אדם בריא (HbA1c פחות מ- 6), היום כבר הצטבר מספיק מידע המראה כי איזון קפדני כזה של רמות הסוכר לחולה הסוכרתי אינו בהכרח הטיפול הנכון תמיד. כך למשל מחקר הראה כי טיפול כזה יכול להגביר את סיכויי התמותה בקרב סוכרתיים שהם גם חולי לב.

ההמלצה היום היא להציב יעדים אישיים בהתאם למצבו של המטופל. בעת הצבת יעדים אישיים לחולה סוכרת מסוים, יש לקחת בחשבון מספר משתנים, בהם הערכת הסיכון לסיבוכים הקשורים לרמות הסוכר בדם ביחס לסיכון שבטיפול, הערכת סיכון מוגבר לתמותה (למשל בקרב חולי לב), מצב פסיכולוגי, יכולת השמירה האישית על הבריאות ושיקולים כלכליים. גם התמיכה המשפחתית והחברתית משמעותית בהחלטה על אינטנסיביות הטיפול.

המידע שקיים היום מראה כי יעד המוגלובין מסוכרר קרוב לנורמלי, צריך להיות היעד בקרב חולים צעירים, שמחלת הסוכרת רק התחילה אצלם, וכשאין עדיין סיבוכים משמעותיים של המחלה. יחד עם זאת, אצל חולים מבוגרים יותר, שהמחלה מלווה אותם זמן ממושך, ועם מחלות נלוות כמו מחלות לב (או ריבוי גורמי סיכון למחלות לב), יש לשקול המלצה פחות נוקשה, עם יעדים של רמות HbA1c גבוהות יותר.

Ann Intern Med 2011, 154(8), 554-559
 

 תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט