מגנזיום (Magnesium – ובקיצור Mg) הוא יסוד כימי מתכתי ומינרל טבעי המצוי במזונות רבים ובמי שתיה שאינם מי ים מותפלים, ומהווה רכיב ביולוגי חיוני לתפקוד מערכות גוף מגוונות.

מגנזיום הוא המינרל השני בשכיחותו בתאי הגוף אחרי סידן - כמחציתו מצוי בעצמות והשאר ברקמות רכות. כ-1% בלבד מהמגנזיום שבגוף האדם מצוי בנוזל הדם. "בדיקות דם לרמות מגנזיום אינן יעילות לאיתור כלל האנשים עם מחסור במינרל, וכשמופיעים תסמינים שמעידים על רמה נמוכה של מגנזיום – מומלץ לצרוך מזונות רבים עם מגנזיום ואף תוסף מגנזיום", מסביר פרופ' מיכאל שכטר, מנהל היחידה למחקרים קליניים במרכז הלב, חזה וכלי דם במרכז הרפואי שיבא ויו"ר החוג לאפידמיולוגיה ומניעת מחלות לב באיגוד הקרדיולוגי.

מה התפקיד של מגנזיום בגוף?

המגנזיום הוא רכיב מרכזי בפעילותם של כ-300 אנזימים בגוף האדם אשר מעורבים בתהליכי ייצור אנרגיה ומטבוליזם. המגנזיום אחראי על שורה של פעולות ביולוגיות משמעותיות, לרבות שכפול (סינתזה) של מרכיבים גנטיים מסוג DNA ו-RNA, תפקוד תאי וייצור חלבונים.

מגנזיום מסייע גם בשמירה על תפקוד תקין של השרירים ומערכת העצבים והוא גם לוקח חלק בפירוק סוכרים וויסות רמות הסוכר בדם. בנוסף, הוא מסייע לתפקוד המערכת החיסונית, הסדרת קצב הלב, בניית העצמות ושמירה על מבנה העצם, וכן ויסות לחץ הדם.

חוסר במגנזיום מעלה את הסיכון להתפתחות סוכרת, תסמונת מטבולית ומחלות לב לרבות הפרעות בקצב הלב והתקפי לב חדים עם פגיעה (הצטלקות) נרחבת יותר בשריר הלב וכן אי ספיקת לב, ולפי עבודות מעלה את הסיכון לתמותה מכל הסיבות.
 

מחקרים רבים עומדים על מרכזיותו של המגנזיום בבריאות הלב והקשר בין חסר מגנזיום לבין תחלואה לבבית. לדבריו של פרופ' שכטר, נמצא בין השאר כי מגנזיום משפיע על יכולת ההתכווצות (דרגת הטונוס) של כלי הדם, על מערכת הקרישה וטסיות הדם, על תפקוד השכבה הפנימית בכלי הדם – האנדותל – אשר משפיעה על הסיכון לפתח טרשת עורקים, על הרכב השומנים בדם ועל קצב הלב.  

מטה אנליזה שכללה מחקרים בהשתתפות 313,041 איש, שבוצעה על ידי חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד ופורסמה ביולי 2013 בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition העלתה כי ככל שרמת המגנזיום בגוף עולה ב-0.2 מילימול לליטר (0.48 מ"ג/ לד"צ) בבדיקות דם שגרתיות – כך יורד ב-30% הסיכון למחלות לב וכלי דם וב-39% הסיכון לתמותה מהתקפי לב. כמו כן, מחקרים שבוצעו בישראל ובעולם מצביעים על כך שמתן תוסף מגנזיום לחולי לב ולבריאים משפר את יכולות הביצוע במבחני מאמץ (ארגומטריה), מוביל לשיפור בפרופיל שומני הדם וטסיות הדם ומשפר את תפקוד האנדות ומפחיתה את הסיכון לתחלואה לבבית כוללת, לצד שיפור באיכות החיים. מחקרים אפידמיולוגיים מראים כי רמות המגנזיום במי השתייה הן ביחס להפוך לתחלואה במחלות לב.

איך בודקים רמות מגנזיום בגוף?

קשה לבצע הערכה מדויקת לרמות המגנזיום בגוף, מאחר ורוב המינרל מצוי בתוך התאים או בעצמות ורק מיעוטו בנוזל הדם.

חסר מגנזיום (היפוגמנזמיה) או 'תת מגנזמיה' מאובחן לרוב ברמות נמוכות מ-1.8 מ"ג מגנזיום לדציליטר דם בבדיקה לרמות מגנזיום בנוזל הדם. רמות נמוכות מ-1.25 מ"ג מגנזיום לדציליטר דם מצביעות על חסר קשה במינרל.

רמות תקינות של מגנזיום בנוזל הדם מוגדרות כרמות שבין 2.0 ל-4.5 מיליגרם מגנזיום לדציליטר נוזל דם. כשרמת המגנזיום בנוזל הדם נמוכה מדי – סביר כי גם רמת המינרל בגוף כולו נמוכה, אך כשהרמה בבדיקת הדם תקינה – לא ניתן לדעת האם רמת המגנזיום בגוף כולו נמוכה, תקינה או אף גבוהה מדי. בדיקה לרמות המגנזיום בדם אינה דורשת צום ויכולה להיעשות בכל שעות היממה, גם בסמוך לארוחות.

בדיקה לרמות המגנזיום בנוזל הדם מהווה כיום את השיטה העיקרית לצורך אומדן רמות המגנזיום בגוף, ומהווה בדיקה שגרתית בבתי החולים ובקופות החולים בישראל. הבדיקה בשימוש גובר מאז שנת 2012 – אז הוכנס תוסף מגנזיום כטיפול למצבים של חוסר במגנזיום לסל הבריאות.

שיטות נוספות להערכת רמות המגנזיום בגוף כוללות בדיקות לרמות המגנזיום בכדוריות הדם האדומות ובתאי דם לבנים מסוג לימצופיטים – בדיקה ספציפית שמשקפת את רמות המגנזיום בשריר הלב, ונחשבת ליקרה מאוד, וכן בדיקות מגנזיום בשתן וברוק, מדידת רמות מגנזיום מיונן בדם ובדיקת 'העמסת מגנזיום' בשתן, אך לדברי פרופ' שכטר, "בדיקה זו דורשת איסוף מורכב של השתן למשך 24 שעות ובפועל מבוצעת במצבים חריגים ביותר".

כמו כן, קיימת בדיקה שזמינה כיום רק במעבדות מסוימות בארה"ב לרמות מגנזיום בתאי אפיתל שנאספים מרצפת הפה (בדיקת EXA), המבוצעת במחקרים שונים כדי לאמוד את כמות המגנזיום בתוך התאים.
 

מהן רמות המגנזיום המומלצות ליום?

רמות המגנזיום המומלצות לצריכה ביממה, לפי ערכי הייחוס שמומלצים בארה"ב (DRI) אשר מאומצים גם על ידי משרד הבריאות בישראל, הן:

צריכת מגנזיום מומלצת לתינוקות וילדים

עד גיל שישה חודשים: 30 מ"ג

בגיל חצי שנה עד שנה: 75 מ"ג

בגילי שנה עד 3 שנים: 80 מ"ג

בגילי 8-4 שנים: 130 מ"ג

בגילי 13-9: 240 מ"ג

צריכת מגנזיום מומלצת למתבגרים

בגילי 18-14: 410 מ"ג מגנזיום לגבר ו-360 מ"ג מגנזיום לאישה

צריכת מגנזיום מומלצת למבוגרים

בגילי 30-19: 400 מ"ג מגנזיום לגבר, 310 מ"ג מגנזיום לאישה

בגילי 50-31: 420 מ"ג מגנזיום לגבר, 320 מ"ג מגנזיום לאישה

מגיל 51 ומעלה: 420 מ"ג מגנזיום לגבר ו-320 מ"ג מגנזיום לאישה

צריכת מגנזיום מומלצת לנשים הרות ומניקות

בגילי 30-19: 350 מ"ג מגנזיום לאישה הרה ו-310 מ"ג מגנזיום לאישה מיניקה

בגילי 50-31: 360 מ"ג מגנזיום לאישה הרה ו-320 מ"ג מגנזיום לאישה מיניקה

מה התסמינים של חוסר במגנזיום?

בחלק מהמקרים חסר מגנזיום אינו מלווה בתסמינים כלשהם, אולם במקרים רבים מצב זה מתבטא בתסמינים:

• בחילות והקאות
• ירידה חדה במשקל
• חולשה ועייפות יתר
• הרדמות שרירים
• רעד בשרירים – ובעיקר באצבעות, התכווצויות שרירים ופרכוסים – בעיקר בקרב ילדים
• סחרחורות והפרעות בשיווי משקל
• שינויים במצב העור
• נדודי שינה
• עצבנות ושינויים התנהגותיים באישיות
• במצבים אקוטיים נצפית גם פגיעה בתפקוד שריר הלב בבדיקת אק"ג (אלקטרוקרדיוגרם), אשר מתבטאת בהארכת מרווח QT.
• סמן טרוסו – אחד משני תסמינים ייחודיים המאפיינים חסר מגנזיום. 'סמן טרוסו' (Trousseau Sign) מעיד על גירוי יתר של מערכת העצב-שריר, ומתבטא בכיווץ שריר כף היד לאחר ניפוח שרוול במכשיר למדידת לחץ דם למשך 5-3 דקות ללחץ הגבוה עד 20 מ"מ כספית מעל לחץ הדם הסיסטולי, באופן שמעיד על ירידה באספקת הדם לכף היד.
• סימן ע"ש צ'בוסטק - 'סימן ע"ש צ'בוסטק' (Chvostek sign) הקרוי גם "יד המיילד" הוא תסמין נוסף שמהווה תסמין ייחודי לחוסר במגנזיום. המדובר ברפלקס לא רצוני שמתבטא בכך שבמקרה של הקשה עם האצבע מעל עצב הפנים יתכווצו שרירי הפנים באותו הצד.

במקרים רבים לתסמיני חוסר במגנזיום נלווים גם תסמינים של חוסר בסידן (היפוקלצמיה). יש לחשוד במחסור במגנזיום גם במקרים בהם אובחן מחסור בסידן, כשהבדיקה לרמות המגנזיום בדם יצאה תקינה, וכן במצבים בהם הבדיקה תקינה ונצפים תסמינים נוירולוגיים לא מוסברים, מתפתחת 'הפרעת שימוש באלכוהול' ובמצבים של שלשולים כרוניים.

מי בסיכון לחסר מגנזיום?

חוסר במגנזיום נגרם הן על רקע צריכה של מזונות מועטים המכילים מגנזיום או מי שתייה החסרים במגנזיום, אובדן דם, הזעה מוגברת, צריכת אלכוהול וסמים וכן מצבים בהם הגוף זקוק למגנזיום בכמות גדולה יותר – לרבות הריון ותהליכי גדילה. בין קבוצות האוכלוסייה בסיכון מוגבר לתופעה נמנים:

ספורטאים: ספורטאים מאבדים מגנזיום בהזעה מוגברת.

מבוגרים: בסיכון מוגבר גם מבוגרים שסובלים מירידה ביכולת ספיגת המגנזיום במעי המתרחשת עם הגיל.

אנשים עם מחלות כרוניות: אנשים עם מחלות כרוניות מצויים בסיכון מוגבר לחסר מגנזיום, ובהם המאובחנים עם יתר לחץ דם, המאובחנים עם מחלות לב, לרבות התקפי לב, הפרעות בקצב הלב ואי ספיקת לב, מאובחנים עם סוכרת, מאובחנים עם התסמונת המטבולית, מאובחנים עם הפרעות בדרכי הנשימה, מושתלי איברים – ובעיקר מושתלי לב וכן מאובחנים עם מחלות כבד. חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי מאיר ואוניברסיטת תל אביב דיווחו בספטמבר 2018 בכתב העת IMAJ של ההסתדרות הרפואית כי במדגם של עשרות חולים עם שחמת הכבד, כשליש (33%) סבלו מחסר מגנזיום שנקשר לפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי. בסיכון לחסר גם אנשים עם תסמונת עייפות כרונית ונשים עם רעלת היריון.

חוסר במגנזיום עלול להתפתח גם על רקע צריכת תרופות שונות, ובכלל זה בקרב מטופלים בתרופה ציקלוספורין המשמשת כמדכאת של המערכת החיסונית (אימונוסופרסנטית) למושתלי איברים וחולים נוספים, לרבות הסובלים מתסמונת העין היבשה; מטופלים בכימותרפיה מבוססת פלטינום לסוגים שונים של סרטן; מטופלים בתרופות מקבוצת המשתנים המשמשות בן השאר להורדת לחץ דם; מטופלים בדיגוקסין המשמשת לטיפול בהפרעות קצב לב ואי ספיקת לב; והמטופלים בשימוש ממושך באנטיביוטיקה מסוג 'אמפותריצין B' לזיהומים פטרייתיים ובתרופות אנטיביוטיות מקבוצת האמינוגליקוזידים.

אנשים תחת לחץ נפשי: בסיכון גם אנשים שחיים במצבי לחץ – על רקע הפרשה מוגברת של אדרנלין, מה שמוביל להגברת קצב ההפרשה של מגנזיום בשתן.

מהו עודף במגנזיום (היפרמגנזמיה)?

עודף מגנזיום – היפרמגנזמיה (Hypermagnesemia) מהווה מצב רפואי נדיר ביותר, שמתפתח בעיקר בקרב אנשים עם הפרעות בתפקוד הכליות לרבות אי ספיקת כליות, אז יכולת הפרשת המגנזיום מהגוף נפגעת, ובעיקר כשאלה נדרשים מסיבות רפואיות ליטול תרופות המכילות מגנזיום כמו 'סותרי חומצה' לצרבת ומשלשלים. במחקרים שכיחות התופעה נאמדת בקרב 10% עד 15% מהמאושפזים שמאובחנים עם כשל בתפקוד הכלייתי.

לעתים עודף מגנזיום מתפתח בקרב אנשים המאובחנים עם מחלות אנדוקריניות מסוג תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) ומחלת אדיסון.

עודף מגנזיום מחמיר ככל שרמות המגנזיום עולות מעל 4.5 מ"ג לדציליטר דם, וכשהרמות גבוהות מ-6 מ"ג/דציליטר – לרוב ניתן יהיה לצפות בנזק המתבטא בדפוס ייחודי של הארכת מרווחי PR בבדיקות אק"ג – המרווח שמייצג את משך הזמן שלוקח לזרם החשמלי בלב לעבור מהעלייה של הלב ועד להתכווצות חדרי הלב.

תסמינים של עודף מגנזיום כוללים לחץ דם נמוך (תת לחץ דם), כאבי ראש, בחילות, ירידה ברפלקסים ודיכוי נשימתי. כשהרמות גבוהות מ-12 מ"ג/ד"צ לרוב נעלמת יכולת הרפלקסים בגידי הגוף ונצפה מות תאים (נרקוזיס). כשרמות המגנזיום מגיעות ל-15 מ"ג/ד"צ עלול להתפתח דום לב.

על רקע הסיכונים הנלווים לעודף מגנזיום – מתן מגנזיום בעירוי בתנאי אשפוז דורש מעקב רפואי צמוד ואסור למטופלים עם מחלות כליה ולחץ דם נמוך.

הטיפול בעודף מגנזיום כולל מתן תוסף סידן גלוקונאט בעירוי לווריד ותמיכה נשימתית, ולעתים נדרש מתן תרופות מסוג משתנים הניתנות גם ליתר לחץ דם להגדלת נפח השתן מהכליות ובמקרים קשים אף נדרשים דיאליזה והשתלת כליה – לטיפול באי ספיקת כליות סופנית.

כמה מגנזיום צורכים בישראל?

בשנים האחרונות מדווח במדינות מערביות רבות על ירידה בצריכת המגנזיום על רקע שינויים בהרגלי תזונה וצריכת מזונות מעובדים ומתועשים וירידה בצריכת מזונות טבעיים המכילים מגנזיום.

בישראל, לפי סקר הבריאות והתזונה של משרד הבריאות (סקר מב"ת) לבוגרים בגילי 64-18 לשנים 2016-2014, כמחצית (54.8%) צורכים מגנזיום מתחת לערכי הייחוס. צריכה נמוכה תועדה בעיקר בקרב בוגרים צעירים בגילי 34-18, הן גברים (57.2%) ובעיקר נשים (61.2%).

בסקר התזונה לילדים בגילי 11-2 שנערך בשנים 2016-2015, נמצא כי 14.7% מתוכם צורכים מגנזיום בכמות נמוכה מהערכים המומלצים.

בסקר שנערך בקרב מבוגרים מעל גיל 65 (מב"ת זהב) בשנים 2006-2005, נמצא כי צריכת המגנזיום בגילים אלה מספקת ולעתים גבוהה מדי. עם זאת, צריכת מגנזיום עודפת בגיל המבוגר אינה בהכרח משמעותית מבחינה קלינית, שכן בגילים אלה גם חלה ירידה ביכולת הספיגה של מגנזיום במעי ולעתים גם מופיעות מחלות וניתנות תרופות שמובילות לירידה במאגרי המגנזיום בגוף.

יצוין כי ישראל מועדת למחסור במגנזיום גם מסיבות נוספות, ובכללן אקלים חם שמוביל לאובדן מגנזיום מהגוף המופרש גם בזיעה וכן חשיפה מוגברת לתנאי לחץ שמובילה לעלייה בהפרשת הורמון האדרנלין שמצדו מוביל להגברת קצב ההפרשה של מגנזיום בשתן.

אילו מזונות עשירים במגנזיום?

המזונות העיקריים שמספקים מגנזיום לגוף הם ירקות – ובעיקר ירקות עליים ירוקים, כמו תרד ומנגולד, מאחר ומולקולת הכלורופיל שמספקת לירקות הירוקים את צבעם עשירה במגנזיום.

כמו כן, המגנזיום מצוי בכמויות גבוהות באגוזים, זרעים, קטניות מסוימות כגון שעועית ואפונה ודגנים מלאים ומוצריהם - כגון לחם מקמח מלא.

בין המזונות העשירים במגנזיום:

גרעינים ואגוזים

גרעיני דלעת (535 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם גרעיני דלעת בלי קליפה שאינם קלויים)

גרעיני פשתן (392 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם)

אגוזי ברזיל (376 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם)

גרעיני חמניות (354 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם גרעינים בלי קליפה לא קלויים)

שקדים (286 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם שקדים לא קלויים)

אגוזי לוז (163 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם אגוזים לא קלוים)

אגוזי קשיו (289 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם אגוזי קשיו טבעייים לא קלויים)

בוטנים (176 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם בוטנים קלויים עם קליפה)

אגוזי מלך (158 מ"ג ב-100 גרם אגוזים קלופים)

קטניות, פירות וירקות

אפונה (115 מ"ג ב-100 גרם אפונה יבשה)

גרגרי חומוס (115 מ"ג ב-100 גרם חומוס יבש)

שעועית לבנה (190 מ"ג ב-100 גרם שעועית יבשה)

תרד (87 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם תרד טרי מבושל)

דגנים

לחם מחיטה מלאה (95 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם)

סובין חיטה (611 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם)

נבט חיטה (320 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם)

אורז חום מלא (162 מ"ג ב-100 גרם אורז לא מבושל)

שיבולת שועל (148 מ"ג ב-100 גרם לא מבושל)

נוספים

טחינה גולמית (282 מ"ג מגנזיום ב-100 גרם טחינה גולמית מגרגרי שומשום מלאים)

חמאת בוטנים (157 מ"ג ל-100 גרם חמאת בוטנים טבעית ללא תוספת סוכר או מלח)

חלב סויה (61 מ"ג לכוס)

האם יש מגנזיום במים שאנו שותים?

מגנזיום קיים גם בריכוזים שונים במי שתייה שאינם מותפלים, המהווים באופן מסורתי כחמישית ממקורות המגנזיום בגוף האדם, כאשר מים עשירים במינרלים נוטים להכיל מגנזיום בכמות גבוהה יותר ממים דלי מינרלים.

בישראל בשנים האחרונות נצפתה עלייה בשיעורי התחלואה הלבבית שיש שקשרו אותה למחסור במגנזיום על רקע המעבר משתיית מי תהום ומי המוביל הארצי לשתיית מי ים מותפלים שאינם מכילים מגנזיום ולא נוסף להם מגנזיום בתהליך ההתפלה.

מעבר לכך, מים מותפלים שאינם מכילים די מגנזיום המשמשים כמי השקיה עשויים להוביל בעקיפין גם לחסר במינרל במזון.

לפי נתוני רשות המים, בישראל נכון לשנת 2020 כמחצית מהמים השפירים מותפלים, ובכלל זה כ-80% מהמים המסופקים לצרכים ביתיים ותעשייתיים.

בשנים האחרונות מתריעים חוקרים שונים בישראל כי אי הוספה של מגנזיום למים מותפלים מובילה למחסור במגנזיום באוכלוסייה הישראלית שעלולה להוביל לעלייה בשיעור התחלואה בסוכרת, מחלות הלב, שבץ מוחי ומחלות נוספות.

מחקר שנערך במרכז הרפואי שיבא ואוניברסיטת בר אילן, וממצאיו מבוססים על נתוני הסקר התקופתי הארצי של האיגוד הקרדיולוגי למאושפזים מהתקפי לב במדינה (סקר ACSIS) ופורסמו באוקטובר 2016 בכתב העת International Journal of Cardiology, הצביע על כך שבאותם אזורים בהם משתמשים במים מותפלים ישנה תמותה מוגברת עד פי 2.35 מכל הסיבות בהשוואה לאזורים שבהם מי השתייה אינם מכילים מים מותפלים. רמות המגנזיום הממוצעות בדם בקרב נבדקים המתגוררים ביישובים שבהם מסופקים מי ים מותפלים עמדו על 1.94 מ"ג/ד"צ והיו נמוכים באופן מובהק מהרמות בקרב נבדקים שמתגוררים ביישובים עם מי ברז שאינם מותפלים – 2.08 מ"ג/ד"צ. בפרסום נוסף של הקבוצה באוקטובר 2018 בכתב העת Environmental Research תועדו בקרב נבדקים שמתגוררים בישובים שמקבלים אספקת מי ים מותפלים מחלות לב איסכמיות בשיעור הגבוה ב-6% בהשוואה ליישובים אחרים.

הנושא אף הגיע לדיון בכנסת עוד בשנת 2012, על רקע הערכה במשרד הבריאות שניתנה שנתיים קודם לכן, שהעלתה כי כל תוספת 250 מיליון קוב מים מותפלים למערכת מי השתייה מעלה את הסיכון לתמותת יתר של 250 אנשים נוספים בשנה מתחלואה לבבית הקשורה במחסור במגנזיום. בדיון הוצגו ממצאי מחקר שנערך במשרד הבריאות בשיתוף האוניברסיטה העברית בשנים 2012-2008, ולפיו ריכוזי המגנזיום במי השתייה נמוכים משמעותית בישובים שקיבלו באותם שנים מי ברז מותפלים בלבד, כגון קיבוץ מעגן מיכאל (0.8 מ"ג מגנזיום לליטר מים), בהשוואה לישובים שקיבלו מים מעורבים מותפלים ומי תהום כמו אילת (17.4 מ"ג לליטר) ובאר שבע (18.5 מ"ג לליטר) וחדרה שסופקו לה באותן שנים מים מהמוביל הארצי (20.5 מ"ג לליטר).

למרות הדיונים בנושא, ולמרות שהוצע להתחיל בפיילוט להוספת מגנזיום בחלק ממפעלי התפלת המים בישראל ולבחון את השפעתה על התחלואה הלבבית באוכלוסייה, נכון לסוף שנת 2020 הפיילוט טרם החל בשטח.

על רקע המצב, אף החלו לאחרונה חברות מסחריות בשיווק פילטר מים המוסיף מגנזיום למי השתייה.

מסיבה זו – הקריאות בקהילה הרפואית ליטול תוספי מגנזיום כאמצעי למניעת סוכרת, מחלות לב וכלי דם ותחלואה כרונית נוספת גוברות לאחרונה, וכראייה – ההמלצות לצריכת תוספי מגנזיום במסגרת המלצות האיגוד הקרדיולוגי ועמותת עתיד של הדיאטנים בישראל, שמעודכנות במהלך 2020, מדגישות את ההמלצה לנטילת תוספי מגנזיום לאוכלוסיות בסיכון - בחוזק המלצה גבוה יותר מהעדכון הקודם משנת 2015.

באילו תרופות יש מגנזיום?

מגנזיום קיים כחומר פעיל בתרופות המשמשות למחלות שונות, ובעיקר 'סותרי חומצה' לטיפול בצרבת, תרופות שונות לכאבי בטן ותסמונת המעי הרגיז וכן משלשלים.

כמה מגנזיום נספג בגוף האדם?

בגוף האדם קיים שיווי משקל בין ספיגת המגנזיום מהמזון במעי והפרשתו מהכליות. לא כל המגנזיום שנצרך במזון ושתייה נספג לבסוף בגוף האדם, ושיעורי הספיגה נאמדים בכ-30% עד 70% בלבד, כשיכולת הספיגה תלויה גם בהרכב התזונתי כולו: לפי מחקרים, סיבים תזונתיים וויטמין D מסייעים בספיגת מגנזיום, ואילו חומצה אוקסאלית (שלעתים מצטברת לכדי אבנים בכליות ובדרכי השתן) וחומצה פיטית נקשרות למגנזיום ומונעים ספיגה.

בדומה למנגנון ספיגת הסידן – ככל שצריכת המגנזיום עולה – שיעורי הספיגה יורדים, ואילו כשצריכת המגנזיום מועטה, הגוף מתאים עצמו וסופג יותר מהמינרל.

במעי נספגים כ-35% עד 40% מהמגנזיום במזון ובשתייה – ספיגה שמתרחשת כמעט כולה במעי הדק.

בהמשך, ויסות רמות המגנזיום בגוף נשלט על ידי הכליות במנגנון מורכב, שמפרישות בשתן כ-120 מ"ג מגנזיום בממוצע ליממה וכמויות נמוכות יותר – כשהגוף סובל ממחסור במגנזיום. מסיבה זו עודף מגנזיום מתפתח בעיקר אצל אלו שסובלים מכשל בתפקוד הכליות.

למי מומלץ ליטול תוסף מגנזיום?

לפי המלצות קליניות, חסר מאובחן במגנזיום בנוזל הדם (היפומגנזמיה) דורש טיפול באמצעות תוסף מגנזיום.

בישראל, בשנת 2012 הוכלל תוסף מגנזיום בסל הבריאות הממלכתי לכלל המאובחנים עם רמות נמוכות של מגנזיום בבדיקות דם; לחולי סרטן המטופלים בכימותרפיה אשר משפיעה על ירידה בספיגת המגנזיום בגוף; ולמושתלי איברים שנוטים לפתח מחסור במגנזיום – לאחר השתלות כליה, כבד, לב, ריאה ומח עצם.

מעבר לכך, בהמלצות האיגוד הקרדיולוגי ועמותת עתיד של הדיאטנים בישראל משנת 2015 למניעת מחלות לב וכלי דם, מומלץ לשקול תוספת של 500-300 מ"ג מגנזיום ביממה במקרים שמאובחנים כחוסר במגנזיום (היפומגנזמיה) בבדיקת דם במטרה להפחית תחלואה ותמותה קרדיו-וסקולארית, ובמיוחד לאנשים לאחר התקף לב ועם יתר לחץ דם – המלצה שאף צפויה לעלות בתהליך עדכון ההמלצות בשנת 2020 לדרגת החוזק הגבוהה ביותר (רמת הוכחה A).

מעבר לאנשים עם חוסר במגנזיום, לדברי פרופ' שכטר, "מגנזיום כתוסף תזונה הוא למעשה מרפה שרירים חלקים, ומשמש גם להרפיית שרירים לחולים שונים. למשל, חולי לב שמאובחנים עם אסתמה שלא יכולים ליטול ונטולין בגלל הסיכון להאצת הדופק – מטופלים לעתים בתרסיס שמכיל מגנזיום אשר מרפה את השרירים, מרחיב את קנה הנשימה ומקל על הנשימה".

אילו תוספי מגנזיום קיימים?

קיימים מגוון סוגים של תוספי תזונה שמכילים מגנזיום, המיוצרים בהרכבים שונים וזמינות ביולוגית משתנה של רמות המגנזיום בתוסף, לרבות 'מגנזיום אוקסיד' (Magnesium Oxide) ו'מגנזיום ציטראט' (Magnesium Citrate), שהם השכיחים ביותר, ולצידם 'מגנזיום אסקורבט' (Ascorbic Magnesium), 'מגנזיום אספרטט' (Magnesium Aspartate), 'מגנזיום לקטאט' (Magnesium Lectate), 'מגנזיום סולפאט' (Magnesium Sulfate), 'מגנזיום מאלאט' (Magnesium Malate), 'מגנזיום כלוריד' (Magnesium Chloride) ו'מגנזיום גליצינאט' (Magnesium Glycinate).

במחקר שנערך במרכז הרפואי שיבא שממצאיו פורסמו במארס 2012 בכתב העת Magnesium Research ובוצע באמצעות בדיקת מעבדה ייחודית לרמות המינרל (בדיקת EXA), נמצא כי בהשוואה ל'מגנזיום ציטראט', נטילת 'מגנזיום אוקסיד' מובילה לעלייה גבוהה יותר ברמות המגנזיום בתאי הגוף ולשיפור טוב יותר בפרופיל השומנים בדם. מחקרים נוספים מדגימים כי תוספים מסוג מגנזיום אספרטט, ציטראט, לקטאט וכלוריד נספגים בגוף ברמות גבוהות יותר ובאופן זמין יותר בהשוואה למגנזיום אוקסיד וסולפאט.

מעבר לתוספי תזונה, מגנזיום גם ניתן בעירוי למאושפזים עם מחסור במגנזיום, לרוב בכמויות גבוהות ביותר. לדברי פרופ' שכטר, "נשים הרות שסובלות מהתכווצויות עשויות לקבל קרוב ל-50 גרם מגנזיום ביום בעירוי, לאנשים לאחר התקף לב ניתנים מעל ל-20 גרם מגנזיום ולמאושפזים עם הפרעות בקצב הלב ותסמינים של מחסור במגנזיום מקובל לתת 6 גרם מגנזיום בעירוי שנמשך שש שעות".

*פרופ' מיכאל שכטר הוא מנהל היחידה למחקרים קליניים במרכז הלב, חזה וכלי דם במרכז הרפואי שיבא ויו"ר החוג לאפידמיולוגיה ומניעת מחלות לב באיגוד הקרדיולוגי

עדכון אחרון: ספטמבר 2020