המדינה שוב תחת איום ביטחוני מתממש והמראות והחששות המוכרים חוזרים. אזעקות, נפילות, חשש מנקמות וחוסר וודאות. הסכנה היא לא רק המצב הביטחוני עצמו, אלא המתח שהוא מעורר אצל רבים מאיתנו. במצבי מתח שכאלה מתרחשים שינויים פסיכולוגים ופיזיולוגים - תגובות טבעיות למצב של איום, שאם אין אחריהן מצב של רגיעה וחזרה לאיזון גם בהן קיימת סכנה.

תגובת הדחק, הנקראת גם אינסטינקט לחימה או בריחה (fight or flight) היא חיונית. זו תגובת הגוף לסכנה. כשנשמעת האזעקה מופעלת גם האזעקה שבתוכנו, מלווה בתגובה מיידית של הגוף המתעוררת באמצעות מערכת העצבים הסימפתטית וציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת הכליה-אדרנל.

כשהגוף עובר ל"מצב חירום", ניתן להרגיש ביובש בפה, הזעה ועלייה בקצב הלב. הנשימה הופכת לקצרה יותר, זרימת הדם משתנה ותפקודים פחות חיוניים בגוף - כמו מערכת העיכול, תפקוד הכליה והמערכת החיסונית - מצטמצמים. הרגש מוצף בפחד וחרדה ומבחינה קוגניטיבית ישנו מיקוד של הקשב רק לעבר האיום.

תגובה זו נכונה למצב של איום מפני רקטה. היא מאפשרת זיהוי ותגובה מהירה, מגייסת את משאבי הגוף והיכולות הפסיכולוגיות בכדי להגיע למקום בטוח - במקרה הזה לחדר המוגן. בחדר המוגן ניתן להסדיר את הנשימה ולהחזיר את הגוף חזרה לאיזון הבריא.

הבעיה נוצרת כאשר תגובת הדחק הופכת מתגובה אקוטית מותאמת לתגובה כרונית מתמשכת. כאשר ישנה תחושה שאין מקום בטוח ושתגובות הדחק אינן מפסיקות, מערכות הגוף יכולות להגיע לקריסה. לפעמים נוכל להבחין ברעידות, בהלבנת שיער או בירידת המשקל הקיצונית, אך יותר מכך מתרחש בתוך גופנו - מצב דחק כרוני פוגע במצבנו הבריאותי.

פגיעה בבריאות

הפעילות המאומצת של הגוף אינה יכולה להימשך זמן רב מידי בעוצמה רבה מידי. במקרה כזה יש סכנה שהחוליה החלשה תקרוס. המתח עלול להשפיע על הבריאות באופנים רבים. 

התפרצות מחלות והחמרת הסימפטומים. ברוב המקרים הדחק עצמו אינו הגורם למחלה, אלא מעורר ומזרז את בואה, לעיתים קרובות הוא גם מחמיר את ביטוי הסימפטומים.

עליה בלחץ הדם. בעת התגובה לדחק הלב פועם בחוזקה ולחץ הדם עולה. כשהלב מתעייף והעורקים אינם מצליחים להכיל את הלחץ הגבוה, עולה הסיכון להתפתחות של מחלות לב וכלי דם.

האטה בפעילות מערכת העיכול. בניגוד ללב מערכת העיכול מאטה את פעילותה. יש פחות רוק, בניית דופן הקיבה והמעי פוחתת והעבודה המורכבת של פירוק מזון ואיזון מופרת. בטווח הקצר ניתן יהיה להבחין בשלשולים ובטווח הארוך נוצרת עוררות של גורמים מזיקים המוצאים במצב זה קרקע פורייה - כמו חיידק שגורם לאולקוס. 

מערכת החיסון יוצאת מאיזון. אותה מערכת המגנה עלינו מפני גורמים זרים הרוצים להרע לגופנו, יכולה להיפגע בשל הדחק בשני אופנים: להחלש -  אז נהפוך פגיעים יותר לזיהומים, או לחילופין להתגבר ולפעול יתר על המידה - אז נראה יותר החמרה והתקפים בקרב אנשים עם מחלות אוטואימוניות (מחלות בהן המערכת החיסונית תוקפת את הגוף עצמו, כמו טרשת נפוצה, מחלות מעי דלקתיות וסוכרת סוג 1).

השפעות נוספות. כפי שהדחק משפיע כמעט על כל התפקודים בגופנו, כך הוכחה השפעתו כמעט בכל המצבים הרפואיים הקיימים: החמרה של סוכרת, התגברותן של מיגרנות, התפשטות מחלות עור, בעיות במערכת הרבייה והפוריות, התקדמות מהירה יותר של מחלות כגון סרטן ואיידס, החלמה איטית יותר ממצבים כגון מחלת השפעת, שברים וניתוחים ועוד. 

מה אפשר לעשות? 

חשוב להכיר את תגובות הדחק, חשיבותן והשפעתן, כדי לנהל אותו נכון. יש מספר צעדים קטנים שיכולים לעזור ולעבור תקופה זו חסינים יותר:

בצעו פעילות גופנית. המתח מצטבר בשרירים ולפעמים תחושה זו יכולה להביא להתמשכות החרדה ותגובות הדחק. גם בתוך החדר המוגן תזוזו, שחררו את השרירים ובצעו מתיחות לפירוק המתח.

הקפידו על תזונה מתאימה. כאמור, תגובת הדחק מאטה ופוגעת במערכת העיכול. אל תעמיסו עליה. עד כמה שמפנק ואולי ראוי לאכול בשר אדום כבד ועסיסי, כדאי יהיה יותר שהתזונה במצבים אלו תתבסס על ירקות ופירות כמה שיותר, כאלו שמחד מזינים ומאידך אינם מעמיסים ומכבידים על הקיבה.

ותרו לעצמכם. במצב זה של דחק כה מובהק, אין צורך להעמיס ולהקשות במטלות שיכולות לספוג דיחוי. ניקיון המחסן יכול לחכות, כך גם קניית המתנות והפרויקט החדש של ועד הבית. נצלו זמן עודף למנוחה ורגיעה.

הסיחו את הדעת. אין מבחן שבודק כמה נפילות היו ואין פרס לתושב שייחשב נכונה את אחוזי ההצלחה של מערכת "כיפת ברזל". הצמדות לחדשות ולעדכונים יכולה אמנם להגביר את תחושת השליטה ובכך להפחית את רמת הדחק, אך לא ייתכן שרק בדברים הללו יהיה המיקוד. זה הזמן לסרט מצחיק, משחק קופסא עם הילדים, לצייר, לשים מוזיקה באוזניות ואם אפשר גם לרקוד. מנוחה מהעדכונים כנראה ותעניק גם מנוחה לגוף ותאפשר לו להתאושש.

אל תישארו לבד. אפשר להיות בחדר מלא אנשים ולהרגיש לבד וניתן להיות לבד בבית ולהרגיש שיש עוד רבים כמוני שמבינים אותי. דברו בטלפון וספרו מה קורה לכם, עדכנו את הסטטוס בפייסבוק וצייצו בכל הזדמנות, תגיבו ותזמינו אנשים להיות אתכם ולהרגיש אתכם. ביחד אנחנו חזקים יותר ורגועים יותר. עם זאת, אם הפיד שלכם בפייסבוק מוצף בחרדות וחששות של אנשים אחרים וזה מגביר את החרדה שלכם, זה לא המקום הנכון עבורכם כרגע. 

עישון. לפעמים מצבים כאלו מביאים לחשבון נפש. יש זמן לחשוב ודברים נראים קצת אחרת. אסייג את דברי מראש ואגיד שעישון מסוכן לבריאות ומומלץ שלא יהיה ולו מעשן אחד במדינתנו. אך אם אתם כבר מעשנים ומוצאים שהעישון מרגיע אתכם, זה לא הזמן להפסיק. שמרו את ההבטחה להפסיק את העישון לתקופת השקט. ואל הלא מעשנים - הניקוטין הוא חומר מעורר ולא מרגיע. אל תצטרפו לקבוצת סיכון זו.

אלכוהול. בהמשך לסיגריות ובניגוד אליהן, אלכוהול מרגיע את החרדה ועל כן מסוכנתו במצבים אלו. מצבי דחק הם פתח ל"טיפול עצמי ללא מרשם". צוהר לפיתרון מסוג זה יכול להביא להתמכרות ותלות של הגוף באלכוהול כדי להגיע לרגיעה, גם לאחר שהשקט יחזור לאזור. במידה ואתם חשים שאתם זקוקים לחומרים מרגיעים פנו לסיוע רפואי והיצמדו לטיפול והמעקב שיבטיחו את המשך בריאותכם.

קחו הפסקה. במידה והמצב אינו מאפשר רגיעה במקום בו אתם נמצאים, צאו להתרעננות והחזירו את הגוף חזרה לאיזון התקין.

לא חייבים להרגיש לחוצים, לרעוד או להיות מודאגים, כדי שתגובות הדחק ישפיעו על בריאותכם. ייתכן וקיים גם מהלך שקט יותר, בלתי מורגש. ליתר ביטחון שמרו על איזון הגוף והנפש, זה יעשה לכם רק טוב.

*ערן ברקוביץ הוא פסיכולוג רפואי מומחה ומנהל קהילת טרשת נפוצה בכמוני