היצרות של עורק כליה עלולה להוביל להתפתחות של יתר לחץ דם קשה לאיזון ולעיתים אף לירידה בתפקוד הכלייתי. אפשרויות הטיפול כוללות טיפול תרופתי להורדת לחץ דם, או צנתור והרחבה ע"י בלון עם או בלי הכנסת תומכן לעורק הכליה.

עד כה לא נערכו עבודות גדולות ומבוקרות שהוכיחו חד משמעית עדיפות צנתור עורק הכליה והרחבתו, על פני טיפול תרופתי שמרני, מבחינת ההשלכות ארוכות הטווח על התפקוד הכלייתי, לחץ הדם וסבוכים אחרים.

במחקר ה-ASTRAL שפורסם השבוע ב-NEJM, השתתפו 806 חולים עם היצרות טרשתית של עורק הכליה. החולים חולקו ל-2 קבוצות התערבות -

(1) טיפול תרופתי בלבד, שכלל תרופות להורדת שומנים בדם, נוגדי טסיות (אספירין, פלביקס) ותרופות להורדת לחץ הדם.

(2) טיפול תרופתי יחד עם צנתור של עורק הכליה והרחבתו, עם או בלי הכנסת תומכן לעורק, לפי הצורך.

החוקרים עקבו אחר החולים במשך 34 חודשים בממוצע והשוו את התפקוד הכלייתי של החולים ב-2 הקבוצות, וכן השוו שיעורי תמותה, סבוכים לבביים או כלייתיים ומידת איזון לחץ הדם.

החוקרים מצאו כי קצב התקדמות אי ספיקת הכליות היתה נמוכה באופן מינימלי בקבוצת החולים שעברו צנתור של עורק הכליה, אולם הבדל זה היה מינימלי וחסר משמעות קלינית. שיעורי התמותה והסבוכים הלבביים והכליתיים היו דומים בשתי קבוצות הטיפול.

מאידך, שיעור הסיבוכים הקשורים לצנתור עצמו משמעותי. 23 חולים פיתחו סיבוכים הקשורים ישירות לצנתור, כולל 2 מקרי מוות ו-3 מקרים של כריתת רגל.

החוקרים מסמכים ואומרים כי אין יתרון להתערבות פולשנית וצנתור של עורק כליה מוצר, על פני טיפול תרופתי שמרני. הפעולה עצמה כרוכה בסיכונים, ובהעדר תועלת נוספת על פני הטיפול התרופתי, יש לשקול האם כדאי לבצעה.

www.renalandurologynews.com/Healthday-Article/section/985/

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה