חשבתם פעם למה קשה לנו להחזיר את שקית חטיף הצ'יפס לארון אחרי שנגסנו בצ'יפס הראשון? חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצאו כי השומנים באותם המזונות שאנחנו אוכלים ללא הפסקה, מגרים אותנו לצרוך עוד ועוד מזון, בצורה כמעט בלתי נשלטת, כפי שקורה למעשני מריחואנה. 

הגורמים להתנהגות הם חומרים טבעיים מקבוצת האנדוקנבינואידים (endocannabinoids) המופעלים על ידי שומן, כמו שהם מופעלים על-ידי מריחואנה וגורמים לתחושת ה"מאנצ'יז"– תשוקה כמעט בלתי ניתנת לשליטה לאכול, בעיקר מזון שמכיל שומנים רבים.

במחקר הראו כי אצל חולדות שאכלו מזונות שומניים, התאים בחלק המעי העליון החלו לייצר את האנדוקנבינואידים. לעומת זאת, האנדוקנבינואידים לא יוצרו בתגובה לאכילת פחמימות או חלבונים.

התהליך מתחיל כבר על הלשון - המסר על הגעתו של חומר שומני מועבר למוח ומשם הלאה דרך עצב הואגוס אל המעי. התאים מתחילים לייצר את האנדוקנבינואידים שמובילים לנחשול אותות הקשורים לשובע ולרעב, שגורמים לאכילה הבלתי ניתנת שליטה.

המחקר שפורסם בכתב העת החשוב Proceedings of the National Academy of Sciences הוא הראשון שהראה שלאנדוקנבינואידים תפקיד כל כך מרכזי בבקרת קליטת השומן בגוף.

השומנים בטבע הם די נדירים. בגלל חיוניותם להרבה תהליכים ביולוגיים, המנגנון שמוביל לדחף לצרוך אותם כשהם זמינים מהווה יתרון אבולוציוני. אבל, מה שנכון בטבע כמובן אינו רלבנטי בחברת השפע שלנו, בה יש הרבה שומן זמין. בחברת השפע הדחף הזה בעייתי שכן הוא יכול להוביל להשמנה ולמחלות מטבוליות כמו סוכרת או מחלות לב.

כעת כדאי לבחון מה משפיע על רמת האנדוקנבינואידים ומה יכול להפחיתה וכך להפחית תשוקה בלתי נשלטת למזון.

Proc Natl Acad Sci U S A., online before print, July 5, 2011 
 

 תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט