תרגול לסירוגין – בו מתעמלים מספר דקות, נחים מספר דקות וחוזר חלילה – עם או בלי היפוקסיה (ריכוז נמוך של חמצן) יכול לשפר את הרגישות לאינסולין באנשים עם סוכרת סוג 2. יחד עם זאת, פעילות בתנאי היפוקסיה מביאה לשיפורים גדולים יותר בבקרה על רמות הסוכר בדם מאשר תרגול לסירוגין בתנאים רגילים. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.

ידוע כי פעילות גופנית משפרת את השליטה הגליקמית באנשים עם סוכרת סוג 2. ההמלצה המקובלת כיום לסוכרתיים היא להתעמל 30 דקות כל יום. מחקרים קודמים התרכזו בעיקר בפעילות אירובית רצופה, ומחקרים חדשים יותר העריכו את ההשפעות החיוביות של אימוני הכוח. במחקר החדש חוקרים מאוניברסיטת Westminster הראו כי גם עם התעמלות לסירוגין נוצר שיפור במצב הסוכרת, ואם מבצעים אותה בתנאים של היפוקסיה מתונה, ההשפעה החיובית מתחזקת. החוקרים מסבירים כי תנאי ההיפוקסיה שנבדקו במחקר דומים לתנאים על ראש הר שגובהו 2,500 מטר.

בניסוי השתתפו 8 גברים סוכרתיים שביצעו תרגול שנמשך 60 דקות משלושה סוגים: תרגול רצוף בתנאי היפוקסיה, תרגול לסירוגין בתנאי היפוקסיה ותרגול לסירוגין בתנאי חמצן רגילים. 24 שעות לאחר הפעילות, ושוב 48 שעות אחריה, נמדדו רמות הסוכר בדם ורמות האינסולין של המשתתפים.

החוקרים מצאו כי בכל שלושת סוגי התרגול ניכר שיפור במדדי הסוכרת, אבל בתנאי היפוקסיה השיפור היה גדול במיוחד.

ייתכן שהסיבה לכך שפעילות גופנית בתנאים של חוסר חמצן מיטיבה עם סוכרתיים במיוחד, קשורה לכך שבמצב של חסר חמצן עשויים להתרחש תהליכים המשתמשים במסלולים החוזר מניטרטים אל ניטריק אוקסיד (NO) ועיכובים במסלולים אלה עשויים להיטיב עם חולי סוכרת.

J Clin Endocrinol Metab. 2012 Jan 25. Epub ahead of print

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט