ערן שואל: אמי חולה בטרשת נפוצה כבר שנים, אני עוד מעט בן 19, וכשהייתי בן 4 הודיעו לי שאמא חולה. לא ממש הבנתי כן? מאז עברנו הרבה, והיום המצב על הפנים, אמי כבר אינה יכולה ללכת, הספסטיות קשה ביותר, היכולת הקוגניטיבית פגועה כמעט לחלוטין, ואני רק נשארתי מלא בזיכרונות יפים מהעבר, ובעיקר בעצב וגעגוע שלא נותנים לי לנוח ואינם מאפשרים לי לישון או לתפקד כראוי.

 

מה עושים? יש פה עוד אנשים במצב שלי? שמישהו יעזור לי בבקשה..פסיכולוג לא בא בחשבון, הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שש-שבע שנים עד שהבנתי שזה הרבה דברים, כיף, נחמד, מעניין לפעמים, אבל עוזר זה לא.

 

אני באמת לא יודע איך לצאת מהדיכאון כביכול, אני לא מצליח להזיז את עצמי לשום מקום ולא לעמוד בשום מטרה שאני מציב, כל המחשבות שלי בבריאות של אמא. בבקשה, תעזרו לי.

 

ערן ברקוביץ משיב: אתה מתאר קושי רב אל מול התדרדרות מצב אמך לאורך 15 שנות המחלה. אינני יכול להגיד בוודאות, אך אתה מתאר סימפטומים הנעים בין חרדה לדיכאון. הקושי להיות לצד המחלה והשפעת המחלה על הסובבים היא מאוד משמעותית, ייתכן ואף יותר מן הרגיל שמדובר באימא ובן. בין השורות, אני מבין שאתה מאוד מעורב בטיפול באימך וכנראה שעדיין מתגורר בבית. ייתכן אף שכל המחשבות שלך נודדות אל דאגה לבריאות של אימך, מכיוון שאתה רואה בעצמך כאחד מביןהמטפלים העיקריים, כאיש שבו תלוי מצבה של אימך.

אינני מכיר אותך וסביבתך מספיק, אך הייתי ממליץ ושם דגש על הדברים הבאים:
1. שתף כמה שיותר אנשים מהמשפחה ומהסביבה הקרובה בטיפול ודאגה לאמך.

2. צא מהבית, קבע עם חברים, הירשם לחוגים כדי שתוכל להתאוורר וגם כדי שתראה שאמך יציבה כאשר אתה לא בסביבתה הקרובה - זה בסדר להתרחק.

3. ציינת כי הדאגה לאימך מונעת ממך להתחייב ולהשיג מטרות - אל תפסיק להציב מטרות. הייתי ממליץ גם לשתף את אמך במטרות שאתה מציב ואני מאמין שעל אף שנהנת מקרבתך, תהיה בה שימחה לראות אותך מתפתח (גם במחיר של קצת ריחוק).

4. כנראה ועברת טיפול פסיכלוגי באוריינטציה מסויימת. נראה על פני השטח שהמודעות שלך גבוהה אך אתה זקוק להבנה רחבה יותר של המצב הרפואי של אימך ומקומך בו, עזרה בטיפול בחרדה ודיכאון (אם אכן תיאורים אלו מתאימים), הצבת מטרות ועזרה (אולי אפילו התנהגותית) להשיגן. הייתי ממליץ טיפול עם פסיכולוג רפואי שיוכל להיות ממוקד ולעזור לאור מצבך הייחודי וייתכן מאוד שהטיפול המקיף שעברת יעזור להתקדמות מהירה יותר בטיפול החדש (אם תרגיש בנוח לנסות טיפול מסוג אחר).

5. קשה לעשות שינויים ולהתחיל דברים חדשים כשנמצאים בדיכאון (שוב, אם הדבר אכן כך), פנה לפסיכאטר או רופא המשפחה לקבלת טיפול תרופתי בנושא. במצבים כאלו, טוב לגייס את כל העזרה האפשרית, גם מתרופות.

ישנם דברים נוספים שיכולים להאיר ולעזור להבין טוב יותר את מצבך: מה מיקומך בסדר הלידה? האם אתה לפני גיוס? מי עוד עוזר בטיפול באימך? האם אתה נמצא בזוגיות? אילו דברים הצבת ולא הצלחת לעמוד בהם? האם יש לך ניסיון עם תרופות אנטי-דיכאוניות, כיצד השפיעו? מי עוד יודע כיצד אתה מרגיש?

אני מקווה שעוד כמה חברים יוכלו לשתף אותנו מניסונם, אנשים שנמצאים ליד המחלה ומבינים את התחושות והדילמות הללו ואפילו יותר מכך, אני יודע שגם להורים קשה לראות את השפעת המחלה על ילדיהם ואולי יוכלו לעזור להביט על הדברים מזווית נוספת.

 

יש לכם מה להוסיף לדיון? הכנסו לפורום