הפרעות אכילה הן ההפרעות הפסיכיאטריות הקטלניות ביותר, ולצד שיעורי התמותה הגבוהים, הן נחשבות גם לקשות לריפוי, ובעשרות השנים האחרונות, כשהתגבשה ההבנה אודות המנגנונים המפעילים הפרעות אכילה, נמצא בעבודות כי מקרב הבוגרים שמאובחנים עם אנורקסיה נרווזה או בולמיה, פחות ממחצית משיגים החלמה מלאה.

בקהילה הרפואית יש אף כאלה הטוענים כי בקרב מטופלים שמתמודדים עם הפרעות אכילה לאורך שנים, ובעיקר מעל לעשר שנים – יש לכנות את הטיפול המוצע 'טיפול תומך' (פלאיטיבי) בלבד, עקב הסיכויים המזעריים לריפוי בשלבים אלה.

אולם על רקע המחלוקות סביב סוגיית הריפוי מהפרעות אכילה, חוקרים אמריקאים מדווחים לאחרונה כי במעקב שנמשך עשרות שנים – דווקא יש מקור לאופטימיות, ולמרות הקושי להחלים מהפרעות אכילה בחלוף שנים בודדות ואפילו עשור, כעבור שני עשורים ומעלה – סיכויי הריפוי גדלים משמעותית.

שני שליש מחלימות

החוקרים מהתכנית להיבטים קליניים ומחקריים של הפרעות אכילה בבית החולים הכללי במדינת מסצ'וסטס (MGH), בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות הארווארד, מדינת פולרידה נורת'איסטרן בבוסטון,  בחנו שיעורי החלמה מהפרעות אכילה במסגרת מחקר מעקב שבוצע באמצעות ראיונות אחר 246 נשים שאובחנו עם הפרעות אלו בגילי הילדות, החל מגיל תשע ולמשך 20 עד 25 שנים במסגרת מעקב שנערך במסגרת בית החולים הכללי במסצ'וסטס, והחל בשנים 1987 עד 1991. מבין הנבדקות, 136 היו חולות באנורקסיה נורווזה ו-110 בבולימיה.

בעשר השנים הראשונות למעקב, שהיוו את חלקו הראשון של המחקר, רואינו הנבדקות אחת לחצי שנה עד שנה, ואילו בהמשך זומנו לראיון נוסף – כעבור 20 עד 25 שנה מתחילת המחקר. החלמה הוגדרה במחקר כהעדר תסמינים של הפרעות אכילה למשך שנה לפחות.

בחלוף 22 שנות מעקב בממוצע, נמצא כי קרוב לשני שליש מהנבדקות – 62.8% מאלו שאובחנו בילדותן עם אנורקסיה נורווזה – החלימו, וזאת בהשוואה לשיעור מחלימות של פחות משליש בקרב חולות האנורקסיה כעבור תשע שנות מעקב, בתום החלק הראשון של המחקר. התברר לחוקרים כי קרוב למחצית מהחולות שלא החלימו כעבור עשור – השיגו החלמה בחלוף 22 שנים. מקרב הנבדקות שאובחנו עם בולמיה – שיעורי ההחלמה היו זהים בחלוף תשע שנות מעקב ו-22 שנות מעקב, כאשר כשני שליש מהחולות החלימו (68.2%).

לצד זאת, מבין הנבדקות, תועדו סיפורים של נשים שכעבור עשור, בתום החלק הראשון של המחקר, הן הוגדרו כמחלימות, אולם בהמשך מצבן הנידרדר ולאחר 22 שנות מעקב הן שבו להגדרה של חולות. עם זאת, היו אלה סיפורים בודדים, ובקרב חולות אנורקסיה, אלו שהחלימו תוך עשור מהמחלה – היו בסיכויים גבוהים פי 10.5 להיות מוגדרות כמחלימות גם כעבור 22 שנים. לעומת זאת, לא נמצא קשר בין סיכויי ההחלמה כעבור עשור ובחלוף 22 שנים מקרב אלו שאובחנו עם בולמיה.

תהליך ממושך

החוקרים מציינים כי המחקר מצביע על התהליך הממושך שכוללת ההחלמה מאנורקסיה, ושוללים את הסברה ולפיה הפרעות אכילה הן גזר דין לכל החיים. הממצאים, לטענתם, נוגדים את ההשקפה שלפיה יש להעביר חולות אנורקסיה שלא החלימו תוך עשר שנים מהאבחנה לטיפולים תומכים – מאחר וקיים עדיין סיכוי לא מבוטל שיחלימו עם הזמן.

החוקרים קוראים לאפיין את קבוצת הנבדקות שהוגדרו כמחלימות כעבור עשור, אולם בהמשך מצבן הידרדר – כדי לזהות גורמי סיכון לתופעה ולפעול לצמצומה. להערכת צוות החוקרים, הסיכויים להחלמה מהפרעות אכילה משקפים שילוב של מכניזמים מוחיים, הורמונאליים והתנהגותיים והתחקות אחר הגורמים הקשורים להחלמה עשויה להרחיב את הידע הקיים על הבסיס הנוירוביולוגי של הפרעות אכילה.

החוקרים מדגישים את הממצא החיובי העולה מהמחקר, ולפיו גם העדר סימנים להחלמה בשנים הראשונות לטיפול בהפרעות אכילה אינו אמור להפחית מהתקווה של החולה ומשפחתה, והסיכויים לריפוי עשויים לעלות לאחר עשור, וקיימים דיווחים על ריפוי מאנורקסיה גם בחלוף 22 שנות טיפול. "הממצאים יכולים לעודד מטופלים שאובחנו כחולים בהפרעות אכילה להתמיד בפעילות מכוונת להחלמה", אמרה החוקרת הראשית ד"ר קאמרין אדי מהמחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים במסצ'וסטס בראיון לתקשורת האמריקאית.

ממצאי המחקר מדווחים בגיליון פברואר 2017 של כתב העת Journal of Clinical Psychiatry.

הגדרות שונות

בספרות הרפואית, ההחלמה מהפרעות אכילה נחשבת לחריגה, וההבנה שנתגבשה על רקע עבודות שבוצעו בעשורים האחרונים העלתה כי פחות ממחצית מהמטופלות עם הפרעות אכילה יחלימו מהמחלה בחלוף הזמן – ממצא שהמחקר הנוכחי מפריך. עוד עולה מעבודות עד כה כי הסיכויים לריפוי מהפרעות אכילה גבוהים במידה ומושגת תגובה לטיפול כעבור שנתיים עד חמש שנים, אולם לאחר מכן – אלו שלא השיגו תגובה חיובית לטיפול נמצאות בסיכוי נמוך להחלמה.

העדר הסכמה סביב סוגיית הריפוי מהפרעות אכילה קשורה גם להגדרתו של ריפוי, כשההגדרה במחקר הנוכחי – העדר תסמינים למשך שנה לפחות, נחשבת למקובלת בעבודות נוספות, אם כי בחלק מהמחקרים מוגדר ריפוי כהעדר של תסמינים ספורים בלבד למשך שנה, ובחלקם מוגדרת החלמה מאנורקסיה על פי עלייה במשקל בלבד וחזרה למדד השמנה BMI תקין. ממצאי מחקר הרעב של מיניסוטה שבוצע בשנים 1945-1944 וכלל הרעבה של סטודנטים למשך חצי שנה כדי לבחון את השלכותיה – קבע כי החלמה מהפרעות אכילה אותם פיתחו הסטודנטים התאפשרה רק לאחר עלייה במשקל, ואילו במצבים אחרים תסמיני המחלה חזרו בשלב זה או אחר.

עבודות שונות העלו כי מקרב מתבגרות ומתבגרים שמתמודדים עם אנורקסיה, 50% יצליחו לעלות במשקל כעבור 5-2 שנים מהאבחנה ו5-50% עד 87% ישלימו את שלב ההתבגרות באופן תקין. עם זאת, גם מחלימים מאנורקסיה ממשיכים לסבול לפי המחקרים מסיבוכים שונים לאורך החיים, לרבות דיכאון, חרדה ומצבים פסיכיאטריים נוספים. כמו כן, בקרב שליש מהסובלים מהפרעות אכילה - עלולות המחלות להפוך לכרוניות, ולא רק שהתסמינים אינם נעלמים, אלא שהמחלה הופכת עמידה לטיפול והחולים נזקקים לאשפוזים חוזרים, בממוצע אחת לשנתיים.

לצד זאת, ישנן עשויות שונות בשנים האחרונות שמפיחות אופטימיות, ומצביעות על שיעורי החלמה גבוהים יותר. במחקר אמריקאי מאוניברסיטת קולומביה שפורסם באפריל 2007 בכתב העת American Journal of Pstchiatry נמצא כי בקרב מתבגרות בגילי 15 עד 19 עם הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה, כשני שליש (66.8%) מוגדרות כנקיות מתסמינים כעבור חמש שנים מהאבחנה, ולמעשה החלימו מהמחלה – בדומה לממצאים שעלו במחקר הנוכחי.

Journal of Clinical Psychiatry, doi: 10.4088/JCP.15m10393