כשהמוח רעב, הגלידה נראית מפתה יותר. כך מצא מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Investigation. החוקרים מאוניברסיטאות ייל ודרום קליפורניה ביצעו סריקות הדמיה מוחיות שהראו כי כאשר רמות הגלוקוז יורדות, אזור במוח הידוע כמווסת רגשות ודחפים מאבד את היכולת להפחית השתוקקות למזון עשיר בקלוריות.

במהלך הניסוי החוקרים שינו את רמות הגלוקוז שניתן לנבדקים ישירות דרך הווריד ועקבו אחר רמת הגלוקוז בדמם. כל זאת בזמן שהראו לנבדקים תמונות של אוכל עתיר קלוריות, אוכל דל קלוריות ותמונות שאינן של מזון. בכל המצבים, החוקרים ביצעו סריקות מוח של הנבדקים באמצעות MRI פונקציונאלי (fMRI). 

הם מצאו שכאשר רמת הגלוקוז יורדת, איזור ההיפותלמוס במוח חש את השינוי. אזורים אחרים הקשורים עם פיצוי - האינסולה והסטריאטום - מופעלים ומגבירים את הרצון לאכול.

התגובה הבולטת ביותר להפחתה ברמות הגלוקוז נצפתה בקליפת המוח הקדם חזיתית. ברמות גלוקוז נמוכות נראה כי היא מאבדת מיכולתה לעצור את האותות הדחופים לאכילה שמיוצרים בסטריאטום.

איבוד יכולת זאת הייתה דרמטית במיוחד אצל שמנים, במיוחד בזמן שהתבוננו במזון עתיר קלוריות, כך שאין זה מפתיע שקשה להם לעמוד בפני אכילת יתר כשהם רעבים.

החוקרים מסבירים כי ממצאי המחקר מעלים את האפשרות שלאנשים שמנים עשויה להיות יכולת מוגבלת לבלום את הדחף לאוכל, במיוחד כאשר רמות הגלוקוז בדמם צונחות מתחת לרמות התקינות. נראה כי כדאי לאכול מזון בריא בזמן, ששומר על רמות הגלוקוז תקינות, ולא למנוע מהמוח את הדלק לו הוא זקוק, כדי להצליח לעמוד בפיתוי מול מאכלים עתירי קלוריות.

J Clin Invest. 2011, 121(10), 4161-4169

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט