דיכאון וחרדה
מנהלי קהילה
כמה קשה להפסיק לקחת תרופות נוגדות דיכאון?
מטה אנליזה מצאה כי אחד מכל שלושה משתמשים בנוגדי דיכאון נדרש להתמודד עם "תסמיני גמילה" מורכבים עם הפסקת הטיפול
בעשורים האחרונים לצד גידול בהיקף המתמודדים עם מצוקה נפשית ותסמיני דיכאון וחרדה – חלה עלייה משמעותית במספר המטופלים בתרופות נוגדות דיכאון מסוגים שונים.
בארה"ב, לפי סקרי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), מעל לעשירית (13.2%) מהבוגרים נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, נשים (17.7%) יותר מגברים (8.4%). בישראל, לפי נתוני סקר הבריאות הלאומי (INHIS-4), שנערך בשנים 2020-2018, קרוב לעשירית (8.6%) מהנבדקים המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת מדווחים על התמודדות עם תסמיני דיכאון ו/או חרדה, וכמחציתם (4.7%) מטופלים תרופתית – עם פערים גבוהים באוכלוסייה היהודית בין נשים (7%) לגברים (3.3%), ופערים מצומצמים יותר באוכלוסייה הערבית בין נשים (3%) לגברים (2.1%).
נטילת תרופות נוגדות דיכאון מלווה בסיכון לתופעות לוואי, אולם מגוון התרופות רחב, ורבים מהמשתמשים נדרשים להחלפת התרופות עם השנים – ככל שהגוף מפתח כנגדן עמידות. בשנים האחרונות מאושרות תרופות חדשות ופורצות דרך לדיכאון המבוססות על מנגנונים חדשניים והוכיחו יעילותן לטיפול בדיכאון עמיד לתרופות הקיימות (TRD, קיצור של Treatment Resistant Depression) – תופעה עמה מתמודדים לפי מחקרים קרוב לשליש (30%) מהמאובחנים עם דיכאון.
למי שמבקשים להיגמל מתרופות נגד דיכאון – המשימה עשויה להיות מורכבת ביותר, ולכן ההמלצה הכללית היא להפסיק את נטילתן באופן מדורג ותחת בקרה רפואית. עתה מצאו חוקרים בריטיים כי כשליש מנוטלי תרופות אלה, בבואם להפסיק את נטילתן, צפויים לפתח תסמינים שמדמים תסמיני גמילה לחומרים ממכרים.
אפקט הנוצבו
החוקרים מבית הספר לרפואה שאריטה בברלין ומבית החולים האוניברסיטאי בעיר קלן ערכו סקירה שיטתית של כלל המחקרים בנושא, ואיחדו את תוצאותיהם. במטה אנליזה התגלה כי אחד מכל שלושה משתמשים בנוגדי דיכאון שמבקש להפסיקן מדווח על תסמינים שונים הקשורים בהפסקת הטיפול.
לפי ההגדרה הפורמלית, תרופות נוגדות דיכאון אינן מסווגות כחומרים ממכרים המלווים בתסמיני גמילה. בהבדל מחומרים ממכרים "אמיתיים", נטילתם אינה גורמת לגוף לדרוש מינונים גבוהים יותר ויותר כדי להגיע לאותה ההשפעה. למרות זאת, מטופלים רבים מדווחים על תסמינים ובעיקר סחרחורת, כאבי ראש, בחילות, נדודי שינה ורגזנות כשהם מפסיקים ליטול תרופות אלו.
בהתבסס על 79 מחקריים בהשתתפות 21,002 מטופלים בוגרים בגיל 45 בממוצע, 31% מהמטופלים בתרופות נגד דיכאון דיווחו על תסמינים עם הפסקת הטיפול, אולם כך דיווחו גם 17% מאלו שטופלו במסגרת המחקרים בתרופות דמה (פלסבו). לפי החוקרים, המדובר למעשה במצב הקרוי ברפואה "אפקט הנוצבו" (Nocebo Effect) – כאשר ציפייה לתופעה שלילית מובילה למעשה לתוצאה שלילית נוספת.
על תופעות חמורות בהפסקת הטיפול בנוגדי דיכאון דיווחו 2.8% מנוטלי התרופות, לצד 0.6% מנוטלי תרופות פלסבו. המאמר לא מפרט את סוג התופעות הקשות, אך מציין כי ההתמודדות הקשה ביותר עם הפסקת נוגדי דיכאון תועדה אצל המשתמשים בתרופות אימיפרמין (פרימוניל), פרוקסטין (סרוקסט, פאקסט, פרוטין, פרוקסטין), וונלפקסין (אפקסור, וונלה, ונלפאקסין טבע, ויפאקס) – בסדר יורד.
הממצאים מדווחים בגיליון יולי 202 של כתב העת Lancet Psychiatry.
חרדות, תחושת חולי ונדודי שינה
"תוצאות המחקרים שבחנו את הנושא ונכללו בעבודה הציגו תוצאות מגוונות, ובמקרים מסוימים השונות הייתה משמעותית", דיווח ראש צוות החוקרים פרופ' כריסטופר באת'ג' (Baethge), חוקר במחלקה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה בבית החולים האוניברסיטאי בקלן, בראיון לתקשורת. לדבריו, "הנושא גורם לדיון רב, חלקו די אמוציונלי, בקהילת המחקר ובציבור הרחב על מידת השכיחות והחמורה של תסמיני הפסקת הטיפולים לדיכאון בפועל".
ממצאי המחקר מחדדים את הצורך לפתח תוכניות ייעודיות למטופלים שטופלו בתרופות נוגדות דיכאון על רקע מתח נפשי מוגבר ומבקשים להפסיק את נטילתן – כדי למנוע התפתחות תופעות קשות במהלך הפסקת הטיפול שעשויות לדרדר את המטופלים חזרה לתסמינים של מתח נפשי ולייצר מעגל קסמים קשה.
לפי נייר עמדה בנושא של החברה המלכותית לפסיכיאטריה בבריטניה (RCPsych), הפסקת טיפול בתרופות נוגדות דיכאון נשקלת כאשר המתח הנפשי יורד, התרופות אינן מועילות להפגת המתחים, יש להן תופעות לוואי לא נעימות או שהמתמודד פשוט מבקש "להתנקות" מתרופות. לפי ההמלצה, אין להפסיק את השימוש בנוגדי דיכאון באופן חד ופתאומי – מחשש לתופעות שעשויות להחמיר את המצב הרפואי, ויש לבצע הורדה הדרגתית של המינונים במשך ספורים שבועות עד חודשים, באופן שמותאם אישית לכל מטופל בהתאם לנתונים שונים. השיטה המדורגת כוללת לרוב הורדה של כ-50% במינון התרופות כל שבועיים עד חודש, עד שהמטופל/ת מגיע/ה למינון נמוך במיוחד שמופסק כולו.
תסמינים שנקשרו במחקרים להפסקת הטיפול בנוגדי דיכאון כוללים בין השאר גם "התפרצויות" חרדה, קושי להירדם ונדודי שינה (אינסומניה), חלומות ביעותים, תחושת חולי, שינויים מהירים במצב הרוח וירידה במצב הרוח, כעסים, אובדן קואורדינציה, כאבי ראש, תחושות זרם חשמלי בידיים, הרגליים ו/או הראש, תחושת ערפול וחוסר מציאות, קושי להתרכז, מחשבות אובדניות, סחרחורות וחוסר שקט.