ברמה הפיזיולוגית השמנה נגרמת כשצריכת הקלוריות במזון גבוהה מכמות הקלוריות שהגוף שורף בפעילות היומיומית – כשעודפי הקלוריות נאגרים באזורים שונים בגוף בצורת מולקולות שומן. אבל זהו לא הגורם היחיד שמשפיע על השמנה - צבירת משקל עודף קשורה לרוב בשילוב של סיבות וגורמי סיכון שונים, חלקם ככל הנראה עדיין אינם ידועים. 

סיבות גנטיות להשמנה

אצל רבים מהאנשים – משקל עודף אינו בהכרח ניתן לשליטה מוחלטת באמצעות אימוץ אורח חיים בריא, והשמנה עשויה להיות מוסברת גם על ידי גנטיקה. לא חריג להכיר משפחות שקיימת אצלן נטייה לאגירת שומנים ולהשמנה.

ביטויים גנטיים שנקשרים להשמנה ועוברים בתורשה עשויים להשפיע על המהירות בה המזון שהגוף צורך הופך לאנרגיה זמינה לתאים, על כמות מולקולות השומן שהגוף יאגור מתוך התזונה העודפת, על כמות הקלוריות שהגוף ישרוף בעת פעילות גופנית ועל המיקום בגוף שבו יתפתחו מצבורי שומן עודף, למשל השמנה ביטנית סביב הכרס שנחשבת למסוכנת במיוחד.

בעשורים האחרונים, ובעיקר לאחר פענוח הגנום האנושי, נקשרה השמנה עם קיומן של מוטציות גנטיות שונות. ההערכות כי 40% עד 70% מהמקרים של השמנה מיוחסים לשינויים גנטיים שונים.

אחד הגנים המרכזיים בנושא הוא הגן FTO, הממוקם על כרומוזום 16, אשר אחד הביטויים שלו המופיע אצל אחד מכל שישה אנשים – מפחית את תחושת השובע ומעלה ב-20% עד 70% את הסיכון להתפתחות עודף משקל. חוקרים מבריטניה וגרמניה דיווחו ביולי 2013 כי אצל אנשים עם הביטוי הבעייתי של הגן FTO יש רמות גבוהות יותר מההורמון גרלין הידוע כמעורר תיאבון, הגורם להם להמשיך להרגיש רעבים גם לאחר ארוחות. כמו כן, הדמיה בזמן אמת של המוח הראתה כי לביטוי של הגן FT0 שנקשר להשמנה  גם השפעה על התגובה של המוח להורמון גרלין וכן לתגובה המוחית לתמונות של מאכלים – באופן שמעלה את הסיכון להשמנה.

בין הממצאים הנוספים בתחום, חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הארווארד דיווחו ביולי 2013 בכתב העת  Scienceכי מצאו מוטציה בגן המסומן MRAP2 שמשפיעה על קצב חילוף החומרים בגוף (מטבוליזם) ומעלה את הסיכון להשמנת יתר חולנית. בעכברים נמצא כי קיומה של המוטציה הוביל להשמנה חולנית בעוד שעכברים אחרים שצרכו אותן כמויות מזון לא צברו כלל משקל עודף. בנובמבר 2013 דיווחו חוקרים אמריקאים וישראלים מהמרכזים הרפואיים מאונט סיני בניו יורק וזיו בצפת בכתב העת American Journal of Human Genetics על גן המסומן CEP19 שנמצא קשור בהשמנה חולנית, התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב אנשים עם השמנה והאטת קצב חילוף החומרים בגוף. חוקרים בריטיים מאימפריאל קולג' בלונדון דיווחו בפברואר 2010 בכתב העת  Natureכי גילו שהשמנת יתר חולנית במצבים מסוימים מלווה במחסור בגנים מסוימים על גבי כרומוזום 16 (אשר עליו גם מצוי 'גן ההשמנה' FTO). במחקר נמצא כי 7 מכל אלף אנשים עם השמנת יתר סובלים ממחסור של מקטע מסוים בכרומוזום המכיל כ-30 גנים בקירוב. באוקטובר 2013 דיווחו חוקרים בריטיים באוניברסיטת קיימברידג' בכתב העת Cell על מוטציות בגן המסומן KSR2 שמעלה את הסיכון להתפתחות השמנת יתר בגיל צעיר. ביולי 2015 דיווחו חוקרים מהאימפריאל קולג' בכתב העת  PLoS ONE על מוטציה בגן המסומן CPE הגורמת להפסקת ייצור של אנזים באותו שם – שמעלה את הסיכון להשמנת יתר חולנית.

בין הגנים הנוספים שביטויים ספציפיים שלהם נקשרו במחקרים להשמנה נכללים גנים שקיבלו את שמם ממדד ההשמנה BMI – לרבות הגן BMIQ1 על כרומוזום 7, BMIQ2 על כרומוזום 13, BMIQ3 על כרומוזום 6, BMIQ4 על כרומוזום11, BMIQ5 על כרומוזום 16 ו-BMIQ6 על כרומוזום 20, וכן הגנים KCTD15 על כרומוזום 19, גן LYPLAL1 על כרומוזום 1 וגן KLF14 אשר אינו קשור ישירות בעלייה במאגרי השומן בגוף, אך נמצא קשור לקביעה באלו אזורים יצטבר השומן העודף.

לדברי ד"ר רקפת בכרך, מומחית ברפואת משפחה במחוז שרון-שומרון של שירותי בריאות כללית, "השמנה היא תופעה מורכבת מולטי פקטוריאלית ומשלבת גורמים גנטיים, סביבתיים והתנהגותיים. לכן גם כשיש נטייה גנטית להשמנה – טיפול בגורמים הסביבתיים וההתנהגותיים יוכל לתרום לטיפול בהשמנה ולמניעתה".

סיבות להשמנה הקשורות לאורח חיים לא בריא

ככלל, לאימוץ אורח חיים לא בריא תפקיד חשוב בהתפתחות עודף משקל והשמנת יתר. הרגלי חיים לא בריאים התורמים להשמנה מהווים לרוב דפוסי התנהגות של משפחות, חברות ואוכלוסיות נרחבות, ולכן העברה של הנטייה להשמנה מדור לדור אינה יכולה להיות מיוחסת לגנטיקה בלבד, אלא עשויה להיות קשורה גם לאורח החיים של המשפחה.

קלוריות

גורם הסיכון הנשלט ביותר שעלול להוביל להשמנת יתר הוא צריכה עודפת של קלוריות, לעתים עם דפוס של אכילת יתר.  צריכה עודפת של קלוריות עלולה להוביל למצבור של קלוריות שהגוף אינו שורף הנאגר כמצבורי שומן באזורי גוף שונים. 

ככלל, גבר פעיל דורש צריכה יומית של 2,500 קלוריות כדי לקיים משקל תקין ואורח חיים בריא, ואישה פעילה זקוקה לצריכה יומית של 2,000 קלוריות. למעשה – אי הקפדה על תזונה בריאה עלולה להוביל לצריכת כל הכמות היומית הנדרשת של קלוריות בארוחה אחת בלבד.

עם זאת, הקשר בין קלוריות להשמנה מורכב, ומחקרים הצביעו על כמה ממצאים מעניינים בהקשר זה: למשל, מחקר אמריקאי מיוני 2012 העלה כי בהורדה במשקל לא רק כמות הקלוריות חשובה, אלא גם מקורן של הקלוריות. 

תזונה לקויה

לא מדובר רק על כמות הקלוריות. תזונה לקויה אף היא מהווה סיבה מרכזית להשמנה. מחקרים הראו כי הרכב התזונה המערבית המבוסס על מיעוט פירות וירקות, מזונות מהירים ומעובדים ומשקאות עתירי קלוריות – תורם לעלייה במימדי ההשמנה בעולם. לפי עבודות, הרגלי תזונה לקויים משפיעים על השמנה בעיקר בשילוב עם גורמים גנטיים שמעלים את הסיכון למשקל עודף.

מחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2012 בכתב העת Obesity המתבסס על ממצאים ממחקר מעקב נרחב בארה"ב – מחקר האחיות – העלה כי לכמות הקלוריות משומנים יש רק השפעה קטנה על הסיכון להשמנה, ואילו השפעה גדולה יותר זוהתה לכמות הקלוריות שמקורן במזון מן החי, בשומן רווי ובשומן טראנס.

בין המאפיינים של תזונה לקויה שנקשרו בעבודות להשמנה ניתן למנות:

-          אכילת כמות גבוהה של מזון מעובד/ מזון מהיר העתיר בשומנים ובסוכרים מעובדים.

-          שתייה מרובה של אלכוהול המכיל כמות גבוהה של קלוריות.

-          אכילה מרובה בחוץ – שכן אוכל במסעדות עשוי להכיל כמויות גבוהות יותר של שומנים וסוכרים מאוכל מבושל בבית.

-          אכילת כמויות גדולות של אוכל (מנות גדולות).

-          שתייה מרובה של משקאות ממותקים.

-          דפוס של אכילה מנחמת שמטרתה לפצות על מצב רוח ירוד, מצוקה נפשית או העדר ביטחון עצמי.

העדר פעילות גופנית

אנשים שאינם פעילים גופנית שורפים פחות קלוריות ועשויים שלא לשרוף קלוריות בכמות מספקת שהולמת את כמות הקלוריות שהם צורכים במזון, ולכן נמצאים בסיכון לעודף משקל והשמנה.

במדינות המערב בהן נהוג אורח חיים יושבני, כששעות הפנאי העיקריות כוללות ישיבה מול הטלוויזיה ומול המחשב – הסיכון להשמנה גדל. כך, למשל, מחקר אירופי בו נבחן הקשר בין אורח החיים המערבי להשמנה ב-60 שכונות עירוניות העלה בנובמבר 2016 כי ישיבה ממושכת בזמן צפייה לטלוויזיה הייתה הגורם המשמעותי ביותר שהשפיע על סיכון להשמנה. גם במחקר שנערך בקרב ילדים מ-12 מדינות וממצאיו פורסמו באוגוסט 2015 בכתב העת Obesity נמצא כי שעות רבות של צפייה בטלוויזיה העלו ב-15% את הסיכון להשמנה בקרב ילדים והיו לגורם המשפיע ביותר על התפתחות משקל עודף.

מספר עבודות מהשנים האחרונות העלו כי כדי שפעילות גופנית תוביל להרזיה – עליה להיות מהנה עבור המטופל. 

מטבוליזם

גם קצב חילוף החומרים בגוף – כלומר המטבוליזם – משפיע על צבירת משקל עודף, כשמטבוליזם איטי מדי גורם לתהליך עיכול איטי של המזון בגוף. עם זאת, הקשר בין מטבוליזם והשמנה מורכב.

אמנם ברוב המקרים מטבוליזם מהיר משמעו שריפה מהירה יותר של קלוריות, ולכן נטייה לגוף רזה יותר, וישנן עבודות שמצאו אף קשר בין מוטציות גנטיות מסוימות לבין מטבוליזם איטי יותר ונטייה להשמנה. אולם, קשר זה אינו הכרחי. לאחרונה מספר מחקרים הראו כי ישנם אנשים שמנים עם חילוף חומרים מהיר שנוטים לשרוף יותר אנרגיה בהשוואה לרזים, אך נותרים שמנים – בעיקר כי הם אוכלים יותר. 

לדברי ד"ר בכרך, "במקרים בהם קיים מטבוליזם איטי, פעילות גופנית סדירה היא אחד האמצעים היעילים ביותר לשיפור המטבוליזם, וההמלצה שלי היא לבצע פעילות גופנית בעצימות מתונה כ-30 דקות ביום, לפחות חמישה ימים בשבוע. אפשר גם להשתמש באפליקציות לספירת צעדים ולהגיע בהדרגה ל-10,000 צעדים ביום. חשוב שלא לעבור במהירות לפעילות גופנית אינטנסיבית מדי ולבצע את השינויים באופן מדורג. בהליכה מהירה הכוונה לאפשרות ללכת עם מישהו נוסף ולהיות מסוגלים לדבר אבל קצת להתנשף, לבצע מאמץ אולם לא להגיע למצב של התשה מוחלטת".

גיל

עודף משקל והשמנה עשויים להופיע בכל גיל וגם בגיל צעיר, ולאחרונה אף נצפית בחברה המערבית עלייה בשיעורי ההשמנה אצל ילדים קטנים, אפילו מתחת לגיל חמש, הקשורה באורח חיים לא בריא. עם זאת, הסיכון לצבירת משקל עודף עולה עם הגיל. 

עם העלייה בגיל חלים שינויים הורמונאליים בגוף, מסת השריר בגוף מדלדלת, קצב חילוף החומרים (מטבוליזם) יורד, ובמקביל אורח החיים הופך פחות פעיל – והסיכון להשמנה עולה. על רקע שינויים אלה הגוף דורש עם העלייה בגיל כמות קטנה יותר של קלוריות כדי לספק את צרכיו, והעדר פיקוח על התזונה בגיל המבוגר ואי הקפדה על פעילות גופנית סדירה – צפויים להוביל לצבירת משקל.

מחלות העלולות להוביל להשמנה 

מחלות כרוניות בכללותן עלולות להשפיע לרעה על רמת התפקוד הגופני ולהוביל לאימוץ דפוסים לקויים של אורח חיים לא פעיל, באופן שמעלה את הסיכון לצבירת משקל עודף, למשל מחלות לב או דלקות מפרקים.

מספר מצבים רפואיים ומחלות עלולים באופן ספציפי להוביל להצטברות שומן עודף בגוף, אם כי סיבה זו להשמנה פחות שכיחה ביחס לסיבות הקשורות לאורח החיים האופייני למדינות המערב.

בין המחלות שנקשרו במחקרים להשמנה נכללות:

תסמונת פראדר-ווילי: תסמונת פראדר ווילי (PWS, קיצור של Prader-Willi Syndrome) הקרויה גם בעגה העממי "תסמונת הרעב הקטלני" היא תסמונת גנטית מורכבת שמתרחשת בקרב אחד לכל 15,000 עד 30,000 לידות, ומתבטאת במספר רב של מערכות בגוף, לרבות רפיון שרירים, קשיי האכלה והפרעות בגדילה בשנה הראשונה לחיים, הפרעות התפתחותיות ופיגור שכלי קל, תת פעילות של בלוטות המין, קומה נמוכה, הפרעות ראייה וכן הפרעות התנהגות לרבות אכילת יתר ללא תחושת שובע והתקפי זעם, ומשכך מאופיינת לרוב בהשמנה חולנית.

תסמונת קושינג: תסמונת קושינג (Cushing's Syndrome) מתבטאת בעלייה בהפרשת קורטיזול מבלוטת יותרת המוח ו/או מבולטת יותרת הכלייה (האדרנל) ועלייה בריכוז הקורטיזול בנוזל הדם, ולפי הערכות היא מאובחנת בקרב 15-10 לכל מיליון אנשים בכל שנה. התסמונת מתבטאת בשורת תסמינים שהאופייניים שבהם כוללים השמנה, יתר לחץ דם, הפרעות במחזור החודשי, אקנה ושיעור יתר, חולשה, אוסטיאופורוזיס, קריעות בעור (סטרייה) ובצקות.

הפרעה בתפקוד בלוטת התריס: השמנת יתר מיוחסת גם להפרעות בתפקוד בלוטת התריס (תירואיד) – אולם קשר זה דו כיווני: בעוד שהפרעות בבלוטת התריס עלולות להוביל להשמנה כרונית, בשנים האחרונות גוברות העדויות כי גם השמנה מצדה פוגעת בתפקוד בלוטת התריס. הקשר ממוקד בהורמונים שמופרשים מבלוטת התריס שמווסתים את צריכת המזון וקצב חילוף החומרים בגוף, ובייחוד ההורמון 'טרי-יודו-תירונין' המסומן T3 . מחקרים הראו כי מדידות חריגות בדם של ההורמון TSH, שמופרש מבלוטת יותרת המוח ומגרה הפרשת הורמונים בבלוטת התריס –  קשורות להצטברות שומן עודף ולהשמנת יתר.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות: תסמונת השחלות פוליציסטיות (PCOS, קיצור של PolyCystic Ovary Syndrome) היא תסמונת המאופיינת בריבוי ציסטות/ זקיקים בשחלות או עלייה בנפח השחלה ומתבטאת בהפרעות בביוץ ושיבושים בהפרשות הורמונים בגוף הגורמים לתסמינים של השמת יתר, שיעור יתר ופצעי בגרות (אקנה), והיא מהווה את ההפרעה ההורמונאלית השכיחה ביותר בקרב נשים בגיל הפריון ומתפתחת בקרב 5% עד 10% מהנשים בגילים אלה.

מצוקה נפשית: לחץ, דיכאון וחרדה מהווים גורמי סיכון להצטברות שומן עודף ובסופו של דבר להשמנת יתר חולנית. מחקר אמריקאי שפורסם בדצמבר 2010 בכתב העת Appetite העלה כי חרדה מעלה את הסיכון לדפוס של אכילה מפצה הקשור בהשמנת יתר. גם השמנה מצידה מעלה את הסיכון למצוקה נפשית. במארס 2010 דיווחו חוקרים מהולנד בכתב העת JAMA כי מצאו על סמך סקירת מחקרים בתחום כי גם השמנה מעלה את הסיכון לדיכאון וגם דיכאון מעלה ב-58% את הסיכון להשמנה. 

תרופות העלולות לגרום להשמנה 

עודף משקל והשמנה עלולים להתפתח כתופעת לוואי הקשורה לטיפול תרופתי – בעיקר בקרב אנשים שאינם מאמצים במקביל אורח חיים בריא שמבוסס על פעילות גופנית סדירה ותזונה בריאה. ברבות השנים, תרופות רבות נקשרו במחקרים להשמנה, והמרכזיות שבהן כוללות:

תרופות לדיכאון: נוגדי דיכאון עלולים בנטילה קבועה להוביל לתופעת לוואי של עלייה במשקל, כשהסיכון זוהה כגבוה בעיקר בקבוצת נוגדי הדיכאון הטריציקליים ומעכבי MAO, אם כי התופעה מיוחסת גם לנוגדי דיכאון נוספים, לרבות חלק מהתרופות הפופולאריות לטיפול בדיכאון מקבוצת SSRI. עם זאת, עבודות העלו כי התרופות לדיכאון אינן משפיעות באותה צורה על כל האנשים. בשנת 2014 פורסם מחקר בכתב העת JAMA Psychiatry במסגרתו חוקרים מבית החולים הכללי במסצ'וסטס בחנו את ההשפעות של נוגדי דיכאון נפוצים על המשקל לאחר שנה של שימוש, וניתוח הנתונים העלה כי שימוש בנוגדי דיכאון עשוי אומנם להוביל בחלק מהמקרים לעלייה קטנה במשקל, אך כעבור שנה של טיפול לרוב מדובר בעלייה קטנה שאינה משמעותית במיוחד.

תרופות אנטי פסיכוטיות: התרופות הפסיכיאטריות שגורמות להשמנה בשכיחות הגבוהה ביותר הן תרופות אנטי פסיכוטיות כגון קלוזאפין, אולאנזאפין וריספרידון, אשר גם מעלות את הסיכון לעמידות לאינסולין ולסוכרת ולעלייה ברמות השומנים בדם.

תרופות לסוכרת: אחת מתופעות הלוואי שמיוחסת לחלק מהתרופות לסוכרת היא עלייה במשקל. התופעה מיוחסת בעיקר לתרופות מקבוצות הסולפונילאוראה וקבוצת הגליטזונים (הקרויה גם  תיאזולידינדיונים). יצוין כי יש גם תרופות לסוכרת שאינן גורמות לעלייה במשקל - כגון תרופות ממשפחת מעכבי DPP4 וכאלה שאף עשויות להוביל לירידה במשקל ובהן מטפורמין ותרופות ממשפחת 'אנלוגים ל-GLP-1'. 

סטרואידים: אחת מתופעות הלוואי האופייניות של סטרואידים היא עלייה במשקל שמתפתחת בעיקר לאחר שימוש ממושך, אולם גם בעקבות נטילת סטרואידים במינון נמוך מדי יום. סטרואידים עלולים להוביל להצטברות שומן באזורים אופייניים בגוף. על רקע תופעת לוואי זו וכן תופעות נוספות – יש להימנע מנטילה ממושכת של סטרואידים כטיפול במחלות כרוניות.

תרופות למיגרנה ואפילפסיה: לפי מחקרים שונים, חלק מהתרופות היעילות למניעת מיגרנה המשמשות גם לטיפול באפילפסיה, ובעיקר אמיטריפטילין – עלולות לגרום לעלייה במשקל ודורשות אימוץ של אורח חיים בריא בקרב הנוטלים אותן. תרופות נוספות לאפילפסיה שנקשרו להשמנה כוללות סודיום ואלפרואט וטגרטול.

תרופות מקבוצת חוסמי בטא: מחקרים מצאו כי התרופות מקבוצת חוסמי בטא המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם וכן במצבים רפואיים נוספים, לרבות אי ספיקת לב, הפרעות בקצב הלב, אנגינה פקטוריס, התקפי לב ומיגרנות – עשויות לגרום לעלייה במשקל. 

יש לציין כי חרף תפיסה מוטעית בציבור, גלולות למניעת היריון אינן גורמות לעלייה במשקל לאורך זמן, והן אמנם עשויות לגרום לאגירת נוזלים שמעלה את המשקל באופן זמני בחלק מתקופת המחזור החודשי – אך אינן מובילות לעלייה במסת השומנים.

ההשפעות של הסביבה על המשקל 

כשהסביבה שבה אנו גדלים איננה בריאה והרגלי החיים בה מעודדים השמנה – הסיכון להשמנה גדל. לקשר זה ראיות רבות. בין השאר, מחקרים העלו בעבר כי במדינות המאמצות את אורח החיים המערבי היושבני הכולל ישיבה ממושכת מול הטלוויזיה והמחשב ותזונה המבוססת על מזון מהיר ומעובד – שיעורי ההשמנה גבוהים יותר. 

השמנה נקשרה בעבודות שונות גם לגורמים חברתיים וכלכליים. כך, קשה שלא להשמין כשאין בנמצא מקום שמאפשר לבצע פעילות גופנית באופן סדיר, או שאין את האפשרות הכלכלית לממן מזונות בריאים שהם על פי רוב יקרים יותר, שיטות בריאות להכנת מזון בריא ופעילויות ספורטיביות הכרוכות בתשלום. 

גם נסיבות חברתיות עשויות להשפיע על ההשמנה – ולאנשים שנמצאים בסביבתכם השפעה על אורח החיים שתאמצו, האם תהיו פעילים יותר או פחות והאם תקפידו יותר על מזון בריא. מספר עבודות הצביעו על הסביבה החברתית כאחד הגורמים האפשריים להשמנה. בספטמבר 2015 מצאו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס כי השמנה עשויה להיות "מדבקת" בין בני זוג, ולבני זוג של אנשים שמפתחים השמנת יתר יש סיכויים גבוהים יותר להפוך לשמנים בעצמם. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת אוהיו שפורסם באוגוסט 2011, המבוסס על מעקב אחר נתוני השמנה של כ-10.000 נבדקים, העלה כי נשים נוטות לעלות במשקל לאחר חתונה ואילו גברים נוטים להשמין אחרי גירושים. 

הריון

בתקופת ההיריון – משקל הגוף של האישה ההרה עולה באופן טבעי. עם זאת, אצל חלק מהנשים המשקל העודף אינו נעלם לאחר הלידה ועלול להוביל להתפתחות השמנה כרונית. חשוב לזכור כמובן כי לאחר הלידה ניתן לפעול ביתר שאת להורדה במשקל.

גמילה מעישון

קיימות מספר סיבות לכך שגמילה מעישון עלולה להוביל להשמנה. הראשונה: ניקוטין מעלה את הקצב המטבולי הבסיסי של הגוף - או במילים אחרות מעלה את מספר הקלוריות שהגוף שורף במנוחה. לכן עם הפסקת העישון, קצב הגוף המטבולי הבסיסי של הנגמל צפוי לרדת קצת. מדובר בירידה של עד 150 קלוריות ביום. הירידה הזו עלולה להוביל לעלייה קלה במשקל. הסיבה השנייה היא עלייה בתיאבון, שהינה חלק מתסמיני הגמילה. בנוסף, כבר תוך יומיים-שלושה מהסיגריה האחרונה מורגש שיפור ניכר בחושי הריח והטעם ולכן האוכל יריח יותר טוב ויהיה טעים יותר. גם סיבות התנהגותיות ורגשיות עלולות להביא לאכילה שבעקבותיה עלייה במשקל. אנשים מעשנים מסיבות מאוד דומות לסיבות בגללן אנשים אוכלים: הנאה, הרגעה, הפסקה. המעשנים גם התרגלו להעסיק את הפה והידיים עם הסיגריות. לכן אנשים שנגמלים מסיגריות צריכים לשים לב לא להחליף אותן באוכל.

העלייה במשקל מתרחשת בדרך כלל בחודשים הראשונים שלאחר הגמילה ומגיעה, לפי מחקרים, לממוצע של 4-5 ק"ג כשנה לאחר הגמילה. בטווח הארוך, העלייה הממוצעת כתוצאה מהגמילה נעה בין 2 ל-5 ק"ג. באופן כללי, ככל שאנשים מעשנים פחות זמן ופחות סיגריות יותר קל להיגמל ותסמיני הגמילה - לרבות השמנה - פחות חמורים.

חשוב להבין כי בחישוב הכולל, לטווח הארוך – גמילה מעישון עדיין מלווה בתועלת גדולה יותר לבריאות מאשר המשך עישון סיגריות – אשר מלווה בסיכון לתחלואה נרחבת ולתמותה. לדברי ד"ר בכרך, "אני אומרת למעשנים שאם הם יעלו קילו או שניים, זה לא נורא ועדיין בריא יותר להפסיק לעשן. מומלץ לנגמלים מעישון לשתות הרבה מים מבקבוק עם פיה שאפשר להתעסק איתה במקום עם הסיגריה ולהכין אצבעות גזר כדי להתמודד עם הצורך להתעסק עם הפה. חשוב גם לומר שלא ניתן לעשות את כל השינויים באורח החיים בבת אחת, זה לא זבנג וגמרנו. שינויים באורח החיים הם כמו ריצה למרחקים ארוכים, חשוב לבצע את המהלכים בצורה מדורגת".

חסר שינה

מחקרים מצאו כי אנשים שאינם מקבלים כמות מספקת של שעות שינה או שמקיצים פעמים רבות מדי בלילה עלולים לפתח שינויים הורמונאליים ומטבוליים שמעלים את התיאבון למזון, ובאופן ספציפי למזונות עתירי קלוריות ופחמימות, וכך הסיכון להשמנה עולה.

לקשר בין העדר שינה להשמנה ראיות רבות. במחקר שפורסם בשנת 2013 בכתב העת  Psychoneuroendocrinology נמצא כי אנשים שלא ישנו מספיק נוטים לבחור מנות גדולות יותר של מזון משמין  בהשוואה למה שהם בוחרים לאכול אחרי לילה של שינה נורמאלית. בשנת 2013 חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי Mayo Clinic במינסוטה מצאו כי שינה קצרה ב-80 דקות הביאה לכך שאנשים צרכו 550 קלוריות נוספות ביום שלאחר מכן.

היכרות עם גורמי הסיכון להשמנה ואיתור גורם סיכון שכזה הם שלב הכרחי בהתאמת טיפול מונע או לחילופין טיפול להורדה במשקל. זכרו שגם אם יש לכם אחד או יותר מגורמי הסיכון להשמנה – אין מדובר בהכרח בגזירת גורל, ויש פעולות מניעתיות רבות ומגוונות שביכולתן להפחית את הסיכון להשמנה. 

עיקרי ההמלצות המקובלות כוללות:

• פעילות גופנית סדירה למשך 150 עד 300 דקות בשבוע בעצימות מתונה למניעת צבירה של משקל עודף, בין השאר על ידי שחייה, הליכה מהירה/ ריצה קלה ורכיבה על אופניים.

• תזונה בריאה הכוללת מיעוט קלוריות, צריכת מזונות עם רכיבים תזונתיים בריאים כמו פירות וירקות ודגנים מלאים, הימנעות משומן רווי והגבלת צריכת הממתקים המכילים סוכר ואלכוהול והימנעות מאכילת חטיפים בין הארוחות.

• תיעוד המזון שנאכל בכל יום ביומן מיוחד מסייע במלאכת מניעת ההשמנה.

• מדידה עקבית של המשקל לפחות פעם בשבוע מעלה את היא את הסיכויים לשמור על הגזרה. מדידת המשקל מאפשרת לאמוד האם המאמצים לשמור על משקל תקין נושאים פירות ולזהות עלייה במשקל מבעוד מועד, עוד בטרם היא הופכת לבעיה חמורה.

• עקביות והתמדה בשמירה על אורח חיים בריא מהווים מפתח להצלחה.

סייעה בהכנת הכתבה  ד"ר רקפת בכרך, מומחית ברפואת משפחה במחוז שרון – שומרון של שירותי בריאות כללית

עדכון אחרון: ינואר 2019