כאב
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
כיצד הורים יודעים שלילד כואבת האוזן?
דלקת האוזן התיכונה מהווה בעיה שכיחה בקרב תינוקות וילדים, כאשר הכאב מהווה את אחת הסיבות הנפוצות ביותר בהחלטת ההורה לגשת עם הילד לבדיקת רופא. עבודה זו פורסמה בכתב העת Journal of Pain בדצמבר 2010, ומתמקדת בשאלה כיצד הורים יודעים כאשר לילד שלהם כואבת האוזן?.
הכאב מהווה את הסיבה השכיחה שהובילה לפנייה לרופא ולאבחון דלקת האוזן התיכונה בקרב ילדים. עבודות שונות מצביעות על כך שמכלל הסימנים של דלקת האוזן התיכונה, הכאב מצא כסימן משמעותי ביותר.
שיקול הדעת האם לטפל או לא לטפל באמצעות אנטיביוטיקה ומתן משככי כאב קשור לממצאי בדיקת האוזן אך גם להתרשמות מעוצמת הכאב. מה גם שהפחתת הכאב מהווה את אחד המדדים המשמעותיים בבחינת הצלחת הטיפול
מטרת המחקר התמקדה בבחינת הסימנים הנתפסים ככאב אוזן בקרב הורים לילדים שטרם רכשו את השפה.
המדגם כלל 69 הורים לילדים בגילאי חודשיים ועד שנתיים שסבלו במהלך 12 חודשים החולפים מדלקת באוזן התיכונה.
הליך: להורים הוצגו באופן היפוטטי, שמונה ילדים בגיל שנה, שהראו חלק ( או היעדר) מתוך שישה סימנים הידועים כמנבאי כאבי אוזניים בילדים: חוסר שקט, נגיעה/ משיכת האוזן, היעדר תיאבון, חום, הפרעות שינה וחוסר רצון לשחק. ההורים נשאלו לגבי הילד שהוצג: "אילו ילד זה היה הילד שלכם, על אילו מהסימנים המוצגים הייתם מצביעים שלילד שלכם כואב?".
ההורים דרגו על סולם מ-0 כלל לא כואב ועד 100 כאב בלתי נסבל את הכאב של הילד בהתאם לסימנים שהילד המוצג הראה (או לא הראה). בנוסף, נאספו נתונים אודות רמת ההשכלה של ההורה, ביטוח רפואי( המעיד על מצב סוציו אקונומי) ומוצא.
ממצאים: כל הסימנים נמצאו מובהקים בתפיסת ההורהאת הכאב של הילד. כאשר, נגיעה/משיכת האוזן וחוסר שקט נמצאו כשניים המשמעותיים ביותר והיעדר תיאבון וחוסר רצון לשחק דורגו בשני המקמות האחרונים.
ממצא מעניין נוסף, הינו הקשר שנמצא בין רמת השכלת ההורה והמצב הסוציו אקונומי לבין דרוג עוצמת הכאב על ידי ההורה, בעוד שמשתנה המוצא לא נמצא משמעותי.
יש לציין, שהסימנים ההתנהגותיים הסבירו כ-50% משונות תפיסת ההורה את הכאב של הילד.
מסקנות תפיסת ההורה את עוצמת כאב האוזן של הילד, מושפעת מצפייה בסימנים התנהגותיים שהילד מראה וממשתנים הוריים כמו רמת ההשכלה והמצב הסוציו אקונומי.
מאחר והכאב מהוה תופעה סובייקטיבית, עורכי המחקר הגיעו למסקנה שקרוב לוודאי לגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים יש מעורבות באומדן הכאב. במיוחד לאור זאת שהסימנים ההתנהגותיים הסבירו רק כ- 50% משונות התופעה במחקר זה.
יש לציין, שסרגלי הכאב הקיימים , באמצעותם נהוג לדרג את עוצמת כאב בקרב ילדים בגיל הטרום ורבלי, מתבססים על סימנים התנהגותיים ופיסיולוגיים ואינם כוללים נתונים הוריים. בנוסף, במבוגרים יותר מאשר בילדים קיימות עבודות המשקפות מעורבות של גורמים פסיכולוגיים וחברתיים ופחות גורמי השכלה ומעמד סוציו- אקונומי כמעורבים בדירוג עוצמת הכאב.
המלצות לרופאים המאבחנים דלקות אוזניים, לבקש מהורים לתאר סימנים התנהגותיים שהילד מראה כאשר כואב לו, בנוסף לשאלה הכללית "האם לילד שלך כואב?". לתשאול מסוג זה, אופי יותר מהותי ופחות סובייקטיבי. כלומר, חשוב לשאול ההורה אודות התנהגות אופיינית של הילד בזמן כאב כמו נגיעה/משיכת האוזן, או אי שקט , לכך יש משמעות רבה באבחון ובזיהוי הצורך למתן הטיפול.