יל"ד הינו גורם סיכון המשפיע על תפקוד שתל הכליה בילדים מושתלי כליה. במחקרים עדכניים בילדים, דווח על שכיחות גבוהה של יל"ד, ובמיוחד יל"ד לילי, לאחר השתלת כליה. יל"ד שכזה לעיתים סמוי ולא מתגלה במדידות לחץ דם אקראיות הנעשות במהלך היום במרפאה.

מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך שכיחות יל"ד ממוסך ויל"ד לא מאוזן סמוי, בקרב מושתלי כליה.

במחקר נכללו 41 חולים (25 זכרים), עם תפקוד יציב של שתל הכליה. הגיל הממוצע של החולים היה 14.5 שנים עם ממוצע 2.5 שנים לאחר השתלת הכליה (טווח של 0.3 עד 20.6 שנים לאחר השתלת הכליה).

כל החולים עברו ניטור לחץ דם אמבולטורי של 24 שעות. יתר לחץ דם ממוסך הוגדר בחולים עם מדידות לחץ דם תקינות במרפאה, אך עם עדות ליתר לחץ דם בניטור לחץ דם של 24 שעות, וזאת ללא טיפול בתרופות להורדת לחץ דם. יל"ד לא מאוזן סמוי הוגדר באופן דומה, אולם בחולים המקבלים תרופות להורדת לחץ הדם.

58% מהחולים טופלו בתרופות להורדת לחץ דם. שכיחות יל"ד לילי היתה 68%. יל"ד ממוסך נמצא ב-24% מהחולים ויל"ד לא מאוזן סמוי נמצא ב-21% מהחולים.

מסקנת החוקרים היתה כי ניטור לחץ דם של 24 שעות אמבולטורי, צריך להיות חלק מהמעקב השגרתי אחר מושתלי כליה, וזאת בכדי לזהות מצבים אלו של יל"ד ממוסך או יל"ד שאינו מאוזן טוב.

www.springerlink.com/content/2251nq75821321j0/

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה