הטיפול התרופתי נגד דיכאון מלווה בתופעות לוואי מגוונות, בייחוד בשבועות הראשונים, לרבות הגברה אפשרית של עוצמת החרדה ותסמיני דיכאון, כאבי בטן, קשיים בתפקוד המיני ולעתים מחשבות אובדניות. כל אלו עלולים להוביל לנטישה מהירה של התרופות. מחקר ישראלי חדש מצא כי החשש נתמך בנתונים המעידים על התמדה נמוכה ביותר לטיפולים אלה, וכעבור חצי שנה בלבד רוב המטופלים שקיבלו מרשמים לתרופות לדיכאון מפסיקים את רכישתם.

המחקר שבוצע בשיתוף חוקרים משירותי בריאות כללית ואוניברסיטת בר-אילן, בחן את דפוסי רכישת תרופות לדיכאון בקרב 26,603 מבוטחי הכללית מעל גיל 22 שקיבלו מרשמים לתרופות אלה בשנת 2006. כל מטופל נבדק למועדי רכישת התרופות (כשיש לקנות אריזה אחת לחודש), וכן נאספו נתונים דמוגרפיים על הנבדקים.

הממצאים העלו כי רק 25.6% מהיהודים שקיבלו מרשמים לתרופות נגד דיכאון בשנת המחקר התמידו בטיפול לאחר חצי שנה. באוכלוסייה הערבית המצב היה חמור פי ארבעה: רק 6.4% התמידו בטיפול כעבור חצי שנה. לא נמצאו הבדלים בין רופאיהם של נבדקים שהתמידו בטיפול לבין רופאיהם של אלו שלא נענו לטיפול, לרבות מבחינת גיל, מין ומומחיות הרופא המטפל. ככלל זיהה המחקר פער של 40% בשימוש בתרופות דיכאון לטובת האוכלוסייה היהודית, בהשוואה לערבית.

אתגר גדול לקראת הרפורמה בבריאות הנפש 

המחקר מציב את הבעייתיות בהיענות לטיפול התרופתי לדיכאון בישראל, המהווה לפי החוקרים אתגר עבור מערכת הבריאות, בייחוד לקראת יישום הרפורמה בבריאות הנפש שצפויה להיכנס לתוקפה בחודש הבא (יולי 2015). על רקע נתונים שנאספו בסקר הבריאות והתזונה של משרד הבריאות לשנת 2007, ולפיהם 6.2% מהערבים הציגו תסמיני דיכאון בשנה החולפת לעומת 4.2% מהיהודים, החוקרים מצביעים על הצורך להגביר את ההיענות לטיפולים תרופתיים לדיכאון בייחוד באוכלוסייה הערבית שמאופיינת במצוקה נפשית גבוהה יותר. "קיים צורך בתהליכים יזומים לשיפור הבריאות הנפשית של האוכלוסייה הערבית בכלל ותסמיני דיכאון בפרט, בהתאם לקודים התרבותיים שלה", מסכמים החוקרים.

במחקר השתתפו ד"ר מרגלית גולדפרכט, פרופ' ליאת איילון, פרופ' רן בליצר, אילן פלדהמר וד"ר אביב יערי, וממצאיו הוצגו בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות שנערך במאי 2015 בתל אביב.

עבודה נוספת שהוצגה בכנס לקראת השלמת הרפורמה בבריאות הנפש העלתה כי על רקע העיכובים ביישומה לאורך השנים מספר סוגיות נותרו פתוחות. חרף השקעה גדולה בשנתיים האחרונות בפתיחת מרפאות לבריאות הנפש בקופות החולים ולמימון טיפולים נפשיים מצד הקופות, טרם הוקדשה תשומת לב מספקת לאומדן האוכלוסייה שתזדקק לשירותים לאחר הרפורמה, כוח האדם הדרוש ולסוגיות של איתור אוכלוסיות בסיכון, ובכללן האוכלוסייה הערבית הסובלת ממצוקה נפשית בהיקפים גבוהים יותר.

היענות נמוכה לטיפול תרופתי מהווה אתגר המעסיק בשנים האחרונות מערכות בריאות בעולם וכן בישראל. מחקר מהארץ שפורסם בספטמבר 2014 בכתב העת PLoS ONE שהקיף מעל ל-228 אלף נבדקים חולי סוכרת מצא כי רק מחציתם נוטלים את רוב התרופות שנרשמו עבורם. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס מדצמבר 2009 מצא כי 22% מנפגעי שבץ מוחי אינם נוטלים מדללי דם כנדרש כדי להפחית את הסיכון לקרישי דם.

ואילו מאמר אמריקאי מאוניברסיטת קליפורניה שפורסם ביולי 2000 העלה כי דיכאון כשלעצמו מהווה גורם סיכון לחוסר היענות לטיפול תרופתי בכל מחלה שהיא. החוקרים שניתחו 25 מאמרים סיכמו כי חרדה אינה קשורה סטטיסטית להיענות נמוכה לטיפול תרופתי, אולם דיכאון מעלה פי 3.03 את הסיכון לחוסר היענות לטיפול.

הכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות במאי 2015