עפ"י 2 מחקרים חדשים שפורסמו החודש ב-JASN, ירידה מהירה בתפקוד הכלייתי קשורה עם סיכון קרדיווסקולרי מוגבר.

המחקר הראשון - Shlipak וחבריו

מחלת כליה כרונית הינה גורם סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, אולם לא ברור האם לקצב הירידה בתפקוד הכלייתי תרומה נוספת ומשמעות בסיכון הקרדיווסקולרי.

החוקרים בדקו את הקשר בין השינויים בתפקוד הכלייתי במהלך 7 שנים, לשיעורי התפתחות אי ספיקת לב, אוטם חד של שריר הלב, שבץ מוחי ומחלת כלי דם היקפית, ב-8 השנים לאחר מכן.

החוקרים בדקו את התפקוד הכלייתי בראשית המחקר, כעבור 3 ו-7 שנים. ירידה מהירה בתפקוד הכלייתי נחשבה ירידה של מעל 3 מ"ל לדקה לשנה ב-GFR.

ירידה מהירה בתפקוד הכלייתי התפתחה ב-1083 חולים (25%) מתוך 4378 המשתתפים במחקר. בחולים אלו נמצאה שכיחות מוגברת באופן משמעותי של ארועים קרדיווסקולריים (שתוארו לעיל). ירידה מהירה בתפקוד הכלייתי היתה קשורה עם אי ספיקת לב, אוטם חד של שריר הלב ומחלת כלי דם היקפית, אולם לא הגבירה סיכון לפתח שבץ מוחי. ממצאים אלו היו גם בחולים עם מחלת כליות כרונית, וגם בחולים עם ירידה מהירה בתפקוד הכלייתי באופן חריף, ללא מחלת כליות כרונית.

המחקר השני - Matsushita וחבריו

במחקר השני החוקרים בדקו האם שינויים ב-GFR במהלך 3 שנים או 9 שנים קשורים עם סיכון למחלה לבבית ותמותה כללית. במחקר נכללו 13029 משתתפים בגילאים 45-64, שהיו במעקב בין השנים 1987 ל-2006.

החוקרים מצאו כי הסיכון לתחלואה לבבית ותמותה היה גבוה משמעותית בחולים עם הירידה במהירה ביותר בתפקוד הכלייתי (ירידה של מעל 5.65% בשנה). חולים אלו היו בסיכון הגבוה ב-30% לפתח מחלה לבבית וסיכון הגבוה ב-22% לתמותה כללית. הממצאים היו דומים הן כעבור 3 שנים והן כעבור 9 שנות מעקב.

מ-2 מחקרים אלו עולה כי לירידה מהירה בתפקוד הכלייתי ישנה השפעה על הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולריים ולתמותה כללית, וזאת הן בחולים עם מחלת כליות כרונית, והן בחולים עם ירידה חדה בתפקוד הכלייתי, ללא מחלת כליות כרונית.

מתוך כך עולה כי קיימת חשיבות  למעקב אחר התפקוד הכלייתי לאורך זמן, ולשינויים בתפקוד הכליות השפעה פרוגנוסטית, מעבר למידת התפקוד הכלייתי עצמו.

www.medscape.com/viewarticle/712711

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה