מחקר חדש שנערך בארה"ב ביקש להשוות שלושה סוגים של טיפול קבוצתי עם מטופלים אשר סובלים מהפרעת אכילה בולמוסית (Binge Eating Disorder), על מנת לנסות לקבוע את היעילות היחסית של כל סוג טיפול. שלושת הטיפולים הקבוצתיים שהושוו הינם: קבוצת תמיכה ללא מנחה (Self Help Group), קבוצה אשר מונחית ומנוהלת ע"י מנחה מוסמך (Therapist-Led group) וקבוצת תמיכה אשר נתמכת ע"י מנחה לסירוגין בהתאם לצורך (Therapist-assisted). כל הקבוצות עובדות בשיטת טיפול קוגניטיבית התנהגותית (CBT).

השיטה: 259 מבוגרים אשר קיבלו את האבחנה של BED שויכו באופן רנדומאלי לאחת משלושת סוגי הקבוצות הנ"ל למשך 20 שבועות. בנוסף, חלק מהנבדקים שויכו לקבוצה רביעית שהייתה קבוצת ביקורת בה המשתתפים סווגו לרשימת המתנה לטיפול והיו ללא טיפול במהלך ה – 20 שבועות.
הפרעת האכילה הוערכה לפני תחילת הטיפול, בסיום הטיפול, אחרי שישה חודשים ואחרי שנה.

תוצאות: בסיום הטיפול לקבוצת הטיפול מונחה מטפל (51.7%) ולקבוצה של הטיפול נתמך מטפל (33.3%) היו שיעורים גבוהים יותר של היעלמות הבולמוסים בהשוואה לקבוצת התמיכה ללא מנחה (17.9%) ולקבוצת הביקורת (10.1%). יחד עם זאת, לא היו הבדלים בין הקבוצות בשיעורי היעלמות הסימפטומים לאחר 6 חודשים ולאחר שנה.

מסקנות: טיפול קבוצתי מסוג CBT אשר מונחה ע"י מטפל מוסמך, במקרים של אבחנה של BED, הוביל לשיעורי היעלמות סימפטומים גבוהים יותר, ירידה בתדירות הבולמוסים ולפחות מטופלים אשר נשרו מהטיפול לאורך הדרך, בהשוואה לקבוצת תמיכה ללא מנחה.
כלומר מחד הממצאים מראים שהנחייה של מטפל מקושרת עם תוצאות טובות יותר לטווח הקצר ופחות שיעורי נשירה מטיפול.
מאידך, העובדה שאין הבדלים בין הקבוצות לאורך זמן מציעה שאולי קבוצות תמיכה ללא מנחה שהוא מטפל מוסמך יכולה להיות אפשרות חלופית מעשית, בהעדר אלטרנטיבה.

ולי נראה כי המחקר הזה מהווה תמיכה חזקה לאתר שלנו...

תורגם ונערך ע"י מיכל אפק

www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19884223