למחקרים המתרבים בשנים האחרונות אודות גורמי סיכון להתפתחות תסמונת פוסט טראומה ותסמיני דיכאון בעקבות חשיפה לטראומה, מצטברות עבודות שמציעות שיטות שונות המבקשות למנוע התפתחות והיקבעות של פוסט טראומה לאחר חשיפה לאירוע טראומטי. עתה מדווחים חוקרים ישראלים כי זיהו תהליכים קוגניטיביים המתרחשים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי שעשויים להקטין את הסיכון לפוסט טראומה ותסמיני דיכאון, ובמרכזם תהליכים שמאפשרים לנחשף יכולת גבוהה יותר של קשב ומודעות לפעילותו בחיי היומיום.

הנטייה להפנות קשב באופן מודע לפעולות היומיומיות ברמה מיטבית, באופן שמאפשר גמישות בהפניית קשב ומודעות מוגברת למצב ההווה, זכתה בקהילת הפסיכולוגים למינוח 'דיספוזיציה למיינדפולנס' (dispositional mindfulness). נטייה לקשב מסוג זה ברמה גבוהה נקשרה במחקרים בעבר לתועלות הן בבריאות הנפש והן בבריאות הגוף.

צוות החוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ביקש לבצע מעקב פרוספקטיבי לבחינה לאורך זמן של השפעות הקשב המודע על הסיכון לפוסט טראומה, וכן את המכניזם הפסיכולוגי שדרכו נוצרות השפעות אלה.

במחקר גויסו 125 נבדקים בוגרים בקהילה באזור חיפה בתקופה שלאחר אירוע טראומטי שהשפיע על העיר – השריפה הגדולה בהרי הכרמל שפרצה בדצמבר 2010 (אסון הכרמל), שהובילה למותם של 44 אנשים וכילתה יערות ובתי מגורים, והייתה לאסון השריפה הכבד בתולדות ישראל. הנבדקים כולם היו נפגעים בעקבות השריפה – או כאלו שאובחנו על ידי שירותי הרפואה כסובלים מתסמינים של פוסט טראומה או שפונו מבתיהם כתוצאה מהשריפה. הנבדקים היו בגיל 27.7 בממוצע, הרוב (76.8%) נשים. במדגם היה ייצוג גם לאוכלוסיות מיעוטים שונות, לרבות יהודים עולים מרוסיה, ערבים נוצרים ומוסלמים ודרוזים.

ביחס לאירוע הטראומטי שעמד בבסיס המחקר - השריפה בכרמל – במהלך תשאול הנבדקים במהלך אירוע, הרוב דיווחו על חוסר אונים (86.8%) ופחד (78.1%), תחושת סכנה לחיי קרוביהם (79.5%) ותחושת סכנה לחייהם שלהם (37.1%).

התכנסות בתוך המחשבות

הנבדקים עברו מעקב כחצי שנה לאחר השריפה, ובתקופות זמן שונות נתבקשו למלא שאלונים פסיכולוגים שונים, לרבות מבדקים קוגניטיביים שאומדים את מצבם הנפשי והקוגניטיבי ואת רמת הקשב שלהם לסביבה ובאופן ספציפי את ה'מיינדפולנס' שלהם – רמת קשב מודעת לפעולות יומיומיות. בין השאר חולקו לנבדקים שאלוני 'טראומת הכרמל' (CTQ, קיצור של Carmel Trauma Questionnaire) – שאלון שפותח לאחר האסון בכרמל באוניברסיטת חיפה וכולל 8 שאלות כדי לאמוד את מצבם הנפשי של הנבדקים ואת דרגת תסמיני פוסט טראומה שמהם הם סובלים, וכן שאלון קוגניטיבי הקרוי CFQ (קיצור של Cognitive Fusion Questionnaire), שאומד את דרגת ה'היספגות הקוגניטיבית' (cognitive fusion) – מינוח מקצועי המתאר נטייה להתכנס לתוך המחשבות שלנו ולתת להן השתלט על ההתנהגות.

ממצאי המחקר העלו כי בחלוף שישה חודשים מהאירוע הטראומטי, דרגת הקשב המודע – המיינדפולנס – הייתה גורם משפיע באופן מובהק על הסיכון לפתח פוסט טראומה בעקבות אירוע טראומטי. נמצא מסלול שבו דרגה נמוכה של קשב מודע הובילה לרמה גבוהה של 'היספגות קוגניטיבית' והתכנסות בתוך המחשבות, וזו מצדה היוותה גורם סיכון להתפתחות פוסט טראומה וכן העלתה את הרגישות של הנבדק לפתח תסמיני חרדה ודיכאון.

כמו כן נמצא כי תכונה קוגניטיבית נוספת בשם 'דיכוי קוגניטיבי' (cognitive suppression) המתבטאת בניסיון לדחוק זיכרונות שלילים על האירוע הטראומטי מהמחשבות – הייתה קשורה לדפוס של "רומינציה" – היקבעות מחשבות שליליות שחוזרים אליהן פעם אחר פעם.

ממצאי המחקר, לדברי החוקרים, מספקים תובנות חדשות ביחס להשפעות של תהליכים קוגניטיביים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי על הסיכון לפתח פוסט טראומה, באופן שמאפשר לקדם טיפולים קוגניטיביים ייעודיים שמטרתם לשנות דפוסי חשיבה לאחר חשיפה לטראומה כדי לחדד את דרגת הקשב המודע של הנפגע ולעודד 'מיינדפולנס' – בניסיון למנוע היקבעות פוסט טראומה.

במחקר השתתפו יערה ניצן-אסייג, ד"ר עידן אדרקה ופרופ' עמית ברנשטיין, הוא נתמך בין השאר על ידי הקרן הישראלית למדע וקרנות של האיחוד האירופי והמועצה להשכלה גבוהה, וממצאיו מפורסמים בגיליון ספטמבר 2015 של כתב העת Journal of Anxiety Disorders.

רמות גבוהות של מיינדפולנס

ממצאי המחקר משיקים לעבודות מהשנים האחרונות שמצביעות על השפעות מיטיבות של מיינדפולנס – קשב מודע ברמה מוגברת, כפי שנבחן במחקר, לבין התגובות לאחר אירוע טראומטי. בין השאר, עבודות מהשנים 2010 ו-2011 הראו כי רמות גבוהות של מיינדפולנס קשורות ביכולת גבוהה יותר של הסתגלות פסיכולוגית לאחר האירוע הטראומטי ובנטייה לפחות תסמינים פיזיים ונפשיים – לרבות דיכאון ונטייה לשתייה מופרזת של אלכוהול.

המחקר הנוכחי פותח צוהר לטיפולים קוגניטיביים כאמצעי התמודד עם חשיפה לאירוע טראומטי. מחקרים מהשנים האחרונות כבר הראו כי לאחר התפתחות תסמיני פוסט טראומה, אין יעילות לטיפול נפשי אחד על פני האחר, והיעילות של טיפולים נפשיים בגישות שונות היא זהה – לרבות טיפול קוגניטיבי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול בחשיפה. עם זאת, מחקר שפורסם בנובמבר 2013 העלה כי טיפולים פסיכולוגיים לפוסט טראומה יעילים יותר מטיפולים בתרופות פסיכיאטריות.

Journal of Anxiety Disorders, doi: 10.1016/j.janxdis.2015.07.008