טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית. אצל אנשים עם טרשת נפוצה תאי מערכת החיסון תוקפים את המיאלין - החומר המבודד ומגן על סיבי העצב במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה). משמעות האיבוד של החומר המבודד היא פגיעה ביכולת העצבים להעביר מידע. פגיעה זו מובילה לתסמינים שונים - כמו פגיעה בראייה, נימולים או חוסר תחושה - בהתאם למיקום בו נגרם הנזק למיאלין.

אירוע קליני בודד (CIS - Clinically isolated syndrome) הוא האירוע הנוירולוגי הראשון אשר נמשך למעלה מ-24 שעות. באירוע הקליני מופיעים תסמינים הדומים לאלה המופיעים בהתקף טרשת נפוצה וניתן לראות פגיעה במיאלין (נגעים במוח) בבדיקת MRI.

אצל רוב האנשים שחוו אירוע קליני בודד, יתברר בעתיד שזה היה הסימן הראשון למחלת הטרשת הנפוצה. זאת אומרת – בהמשך יהיו עוד סימנים נוירולוגים לטרשת נפוצה ותתקבל אבחנה ודאית של המחלה. עם זאת, לא כל מי שחווה CIS יפתח בעתיד טרשת נפוצה, אצל חלקם מדובר בהתקף בודד והם לא יחוו בעתיד התקפות של מערכת החיסון על המיאלין.

בשנים האחרונות פורסמו מחקרים שמצאו יתרון בהתחלת טיפול תרופתי לטרשת נפוצה כבר לאחר אירוע קליני בודד, לרבות במניעה או דחייה של התקף נוסף ובעקבותיו קבלת אבחנה של טרשת נפוצה. 

במחקר חדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת Neurology, חוקרים ממספר מוסדות באירופה וקנדה ביקשו לבחון את התוצאות של התחלת טיפול כבר בעת האבחנה של אירוע קליני בודד בהשוואה לעיכוב הטיפול, וזאת בטווח הארוך – 11 שנים לאחר האירוע הראשון.

המחקר נערך בקרב 468 אנשים שחוו אירוע נוירולוגי בודד, שבא לידי ביטוי בתסמינים נוירולוגים כגון נימולים, בעיות בראייה ובעיות בשיווי המשקל וממצאים ב-MRI שיכולים להתאים לאבחנה של טרשת נפוצה.

הנבדקים חולקו באופן רנדומלי לשתי קבוצות: 'קבוצת הטיפול המוקדם' – בה הנבדקים קיבלו את התרופה בטאפרון (interferon-1b) מיד לאחר האירוע ו'קבוצת הטיפול המעוכב' – בה הנבדקים החלו לקבל טיפול דמה (פלצבו) מיד לאחר האירוע ובהמשך החליפו לטיפול תרופתי למחלה (בטאפרון או תרופה אחרת) לאחר שאובחנו עם טרשת נפוצה או לאחר שחלפו שנתיים או יותר מתחילת המעקב. לאחר 11 שנים, רק 278 מהנבדקים נותרו במעקב - 167 בקבוצת הטיפול המוקדם ו-111 בקבוצת הטיפול המעוכב.

סיכון מופחת בשליש לאבחנה של טרשת נפוצה 

ניתוח הנתונים הראה שלנבדקים שקיבלו את הטיפול המוקדם היה סיכון נמוך ב-33% להיות מאובחנים עם טרשת נפוצה במהלך המעקב, בהשוואה לקבוצת הטיפול המעוכב.

בנוסף, הזמן שעבר מהאירוע הנוירולוגי הבודד ועד שהופיע התקף נוסף היה ארוך יותר בקרב נבדקים שקיבלו טיפול מוקדם – הזמן החציוני עד להתקף נוסף היה 931 ימים בקבוצת הטיפול המעוכב, בהשוואה ל-1,888 ימים בקבוצת הטיפול המוקדם.

קבוצת הטיפול המוקדם חוותה גם פחות התקפים – ממוצע ההתקפים השנתי עמד על 0.21 בקבוצת הטיפול המוקדם לעומת 0.26 בקבוצת הטיפול המעוכב – כ-19% פחות.

לעומת זאת, לא נמצאו בין הקבוצות הבדלים באשר למדד הנכות - לאחר 11 שנים שתי הקבוצות הגיעו למדד EDSS חציוני=2. בנוסף, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות כאשר נאמד הנזק המוחי הנגרם ממחלת הטרשת הנפוצה, כפי שנראה בהדמיית ה-MRI. תוצאות הקבוצות היו דומות כאשר עברו מבחנים ושאלונים למדידת עייפות, איכות חיים, מצב תעסוקתי, יכולת תפקודית ודיכאון. כאשר נבחנו היכולות הקוגניטיביות - יכולות ניהוליות ומהירות עיבוד מידע - נמצאו ממצאים סותרים, כאשר מבחן אחד הראה שאין כל הבדל בין הקבוצות ואילו המבחן השני הראה יתרון לקבוצת הטיפול המוקדם.

למחקר מספר חוזקות - בהן המעקב הארוך אחר הנבדקים, אך גם חולשות. אחת המגבלות של המחקר היא שלאחר שנתיים כל הנבדקים קיבלו טיפול תרופתי. בנוסף, לאחר 5 שנים גילו הרופאים והנבדקים לאיזו קבוצה השתייכו, גילוי שאינו עומד בקריטריונים של מחקר קליני מבוקר מכיוון שעשויות להיות לו השלכות על תוצאות הניסוי.

עם זאת, המחקר תומך בממצאי מחקרים קודמים שמצאו כי יש יתרון גדול במתן טיפול תרופתי לטרשת נפוצה מוקדם ככל שניתן, אפילו בשלב בו מופיעים סימנים נוירולוגיים אך אין אבחנה ודאית. לדוגמה, מחקר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת Archives of Neurology, העלה כי בקרב נבדקים שקיבלו טיפול באינטרפון בטא לאחר אירוע קליני בודד היו פחות אנשים שקיבלו אבחנה ודאית של טרשת נפוצה במהלך 10 שנות מעקב ובנוסף היו פחות התקפים בין השנה ה-5 עד ה-10 מתחילת הטיפול, בהשוואה לאלה שלא קיבלו טיפול מיידי. 

מי יפתח טרשת נפוצה לאחר CIS? 

כעת החוקרים מתכוונים לבחון אם לתרופות אחרות לטרשת נפוצה תהיה השפעה דומה. בנוסף, הם ינסו לזהות סימנים מקדימים שיוכלו לנבא מי יפתח טרשת נפוצה ולבחון איך ניתן לדחות או אולי אפילו למנוע את האבחנה.

במחקר שפורסם בשנת 2015 בכתב העת המדעי Multiple Sclerosis, חוקרים ממספר גדול של מוסדות באירופה ביקשו לנסות לזהות גורמים שיכולים לנבא מי מהאנשים שעברו אירוע קליני בודד יפתח בעתיד טרשת נפוצה. הם מצאו כי אנשים עם CIS נמצאים בסיכון גבוה לפתח טרשת נפוצה במידה ובבדיקת הדיקור המותני מאותרים פסים אוליגוקלונליים בנוזל חוט השדרה המצביעים על כך שמתרחשת תגובה חיסונית שאינה נורמלית במערכת העצבים המרכזית (סיכון גבוה פי 2.18) וגם במידה שיש להם לפחות שני נגעים בהדמיית ה-MRI של המוח (סיכון גבוה כמעט פי שניים). עוד נמצא כי הסיכון להתפתחות טרשת נפוצה היה גבוה יותר ככל שהנבדקים היו צעירים יותר בעת האבחנה של CIS. גם רמות נמוכות של ויטמין D נקשרו לסיכון גבוה יותר לפתח טרשת נפוצה באנשים שאובחנו עם CIS.

החוקרים אמרו כי נוכחות של פסים אוליגוקלונליים בנוזל חוט השדרה ונגעים מרובים במוח באנשים עם CIS – שנמצאו כגורמי סיכון משמעותיים להתפתחות טרשת נפוצה בעתיד – קשורים לפעילות המערכת החיסונית. ממצאים אלה מעלים את האפשרות שכאשר מטופל מאובחן עם CIS, על מנת לדחות או למנוע התפתחות של טרשת נפוצה, יש להשפיע על המערכת החיסונית שלו באמצעות טיפול מוקדם בתרופות לטרשת נפוצה.

Neurology. Published online August 10, 2016